שינוי נוסף שהנהיגו הרפורמים הוא עריכת חופות בבית הכנסת כדוגמת הנוצרים שערכו חתונות בכנסיות. ואמנם בימי הראשונים גם בישראל היו שנהגו לערוך חופות בבית הכנסת (עי’ רמ”א יו”ד שצא, ג), אולם כיוון שברבות השנים מנהג זה נפסק, ונראה היה שהרפורמים הנהיגו אותו כחיקוי למנהג הנוצרים, התעוררו כנגדו רבני הונגריה ואסרו עריכת חופות בבית הכנסת משום איסור ‘חוקות הגויים’ (כתב סופר אה”ע מז; מהר”ם שיק אה”ע פז; מחולת המחניים ד). והיו שאסרו זאת משום פגיעה בכבוד בית הכנסת שנועד לתפילה ולתורה בלבד (אמרי אש או”ח ט). בעקבות זאת, רבנים נוספים מחוץ להונגריה נטו לאסור עריכת חופות בבית הכנסת. אולם בקהילות רבות בארצות האסלאם נהגו לערוך חופות בבית הכנסת.
למעשה, כאשר לא מתכוונים לחקות את הגויים, מותר לערוך חופה בבית הכנסת, ובתנאי שישמרו על כבוד בית הכנסת ומנהגי הצניעות (תעלומות לב ח”ג נז; אג”מ אה”ע א, צג; יבי”א ח”ג אה”ע י).
מאוחר יותר, בעקבות עלייתה של התנועה הפמיניסטית, החלו הרפורמים להנהיג בחופה שגם הכלה תענוד טבעת לחתן. אולם הרב פיינשטיין כתב שיש בכך איסור משום ‘חוקות הגויים’, שכך הוא מנהג הנוצרים. בנוסף, עלולים לטעות לחשוב שבכך נעשים הקידושין (אג”מ אה”ע ג, יח). מנגד, יש סוברים שאין בכך איסור ‘חוקות הגויים’, שכן אין עושים זאת כדי לחקות את הגויים אלא כדי לבטא את שותפות הכלה בחתונה. ואף שאין בכך איסור ‘חוקות הגויים’, נכון שלא לשנות את המנהג, ואם הכלה רוצה להעניק טבעת לחתן, תתן לו אותה לאחר החופה (ריי”צ אגרות קודש ח, ב’רפד; דברות אליהו יב, קנח). ראוי לציין שגברים רבים, יראי שמיים, נוהגים מעת נישואיהם לענוד טבעת נישואין, כדי לבטא את היותם נשואים ולשמור בכך על צניעותם.
