י"א – הכשרת המטבח לפסח

א – שיש וכיור

רוב תשמישם של השיש והכיור בצונן. ולפעמים גולש עליהם רוטב מכלי ראשון – ושימושם אז בדרגה של עירוי מכלי ראשון. ולפעמים מניחים עליהם פשטידות או מאפים לוהטים או סירים שגלש מהם רוטב – ושימושם אז בדרגה של כלי ראשון שאינו על האש, שהכשרתם בעירוי מים רותחים דרך אבן מלובנת.

אם לא היה בכך קושי, לכתחילה היה ראוי להכשירם בעירוי מים רותחים דרך אבן מלובנת, אולם כיוון שהדבר קשה לביצוע, אפשר להכשירם לכתחילה בעירוי של מים רותחים, כפי רוב תשמישיהם החמורים. לפני העירוי צריך לנקותם היטב עם מים וסבון, תוך שימת לב לחריצים שלא יישארו בהם שאריות מאכל.

לפני העירוי יש לייבש את הכיור והשיש, כדי שהמים הרותחים יגעו בהם ישירות, ולא יתקררו מהמים הקרים שעליהם. לכן גם מתחילים לערות על תחתית הכיור ואח"כ על דפנותיו, ואח"כ על השיש, ומתחילים במקומות הסמוכים לכיור וממשיכים לרחוקים. במטבח ביתי רגילים להכשיר את הכיור והשיש במים שחוממו בקומקום, וכיוון שבדרך כלל המים שבקומקום אחד אינם מספיקים לכך, מקיימים את ההכשרה בשלבים, כאשר בכל שלב מערים את המים שרתחו בקומקום על אזור אחר, ואם מי העירוי זרמו לצד שעוד לא הוכשר, גורפים אותם משם לפני שיערו עליו מים נוספים שהורתחו בקומקום. במקום עירוי אפשר לכסות את השיש בשעוונית או נייר כסף, ולהניח בתוך הכיור – קערה מפלסטיק או נייר כסף עבה.

מנהג המחמירים: לנקות ולערות מים רותחים, ובנוסף לכך לכסות את השיש בשעוונית או נייר כסף, ולהניח בתוך הכיור קערה מפלסטיק או נייר כסף עבה.^[1]

ב – כיריים גז, חשמל, קרמי ואינדוקציה

במשך השנה נוהגים להשתמש באותה החצובה לבשר ולחלב, מפני שגם אם גלש מעט רוטב בשרי או חלבי על החצובה, האש ששולטת שם שורפת ופוגמת אותו (פנה"ל כשרות כה, ט).

מצד הדין גם לקראת פסח אפשר להסתפק בניקוי רגיל, אולם משום חומרת חמץ, נוהגים להכשיר לפסח את החצובה בליבון קל (רמ"א תנא, ד, מ"ב לד). במקום זאת אפשר לצפות בנייר כסף את הברזלים שעליהם הסירים עומדים, כדי ליצור חציצה בין החצובה שהעמידו עליה תבשילי חמץ לסירי הפסח. ונוהגים גם להבעיר למשך כרבע שעה את כל הלהבות.

את שאר הברזלים שאינם נוגעים בסירים, וכן את משטח האמייל שמתחת לחצובה וראשי הגז, מנקים היטב.^[2]

כיריים חשמליות: מנקים היטב, ומחממים על החום הגבוה למשך כרבע שעה.

כיריים קרמיות: המשטח שעליו מניחים את הסירים עשוי כזכוכית אטומה, ומשטח זה מתחמם על ידי חשמל ומחמם את הסירים שמונחים עליו. וכבולעו כך פולטו, הכשרתו בניקוי וחימום על החום הגבוה למשך כרבע שעה.

כיריים אינדוקציה: המשטח שעליו מניחים את הסירים כזכוכית אטומה, אולם שלא כמו בכיריים קרמיות שבהן מקור החום במשטח הקרמי, באינדוקציה מקור החום בסיר שמתחמם על ידי שדה מגנטי, ומהסיר החום מתפשט לתבשיל ולמשטח שעליו הוא עומד. החמץ עלול להיבלע במשטח-הכיריים בעקבות מאכלים שגלשו מהסיר למשטח, וחלקם נותרו דבוקים לסיר בתחתיתו והמשיכו להתחמם עמו. לפיכך, הכשרת כיריים אלו בניקוי ועירוי, וכדי להכשירם מהגלישה שהיתה דבוקה מתחת לסירים, יש להרטיב במים את תחתית הסירים כשהם ריקים, ולחמם אותם על המשטח כרבע שעה, וכבולעו כך פולטו (להלן בהלכה יד מבואר החיוב להכשיר כלי זכוכית).

ג – תנור אפייה ותבניות

הכשרת גוף התנור והרשתות שעליהן מניחים את התבניות, על ידי ניקוי והפעלת התנור על החום הגבוה למשך חצי שעה.

את תבניות האפייה לא מכשירים, מפני שהן בלעו באוּר וכדי להכשירן צריך ללבן אותן בחום של כ-400 מעלות שעלול להזיק להן (לעיל י, ה; י, ט). לפיכך יש לקנות תבניות מיוחדות לפסח, ואת תבניות החמץ לנקות ולשמור כשאר כלי החמץ. במקום תבניות מיוחדות לפסח אפשר להשתמש בתבניות חד פעמיות.^[3]

ד – פלטה של שבת ומנגל

הפלטה נאסרת לפסח מחמת מאפים שמניחים עליה, ומחמת תבשילים שלעיתים גולשים עליה. וכיוון שבליעתה באוּר, הכשרתה בליבון. אלא שליבון יזיק לה, וכפי שלמדנו, בשעת הצורך אפשר להכשיר כלים שבלעו באוּר באותה רמת חום שבה היתה הבליעה (לעיל י, ה; י, ג). ולכן הכשרת הפלטה על ידי ניקוי וחימום הפלטה למשך שעה. והמחמירים גם עוטפים אותה בנייר כסף, כדי לחצוץ בין הפלטה לסירי הפסח.

מנגל (אסכלה): יש להכשיר את גוף המנגל והרשת שלו כדרך שימושו, שהוא כרמה של ליבון חמור. אם הוא של גז – בחום הגבוה ביותר של הגז, ואם בגחלים – בכמות הגחלים הגדולה ביותר שרגילים להשתמש בה.

ה – מיקרוגל ומדיח כלים

שלושה שלבים בהכשרת מיקרוגל: א) מנקים אותו היטב משאריות אוכל שאולי נותרו בו מחמת גלישה או זיעה.
ב) כדי להכשירו מאדים וזיעה של חמץ בדרך של 'כבולעו כך פולטו' – מחממים בתוכו צלוחית עם מים למשך כעשר דקות על החום הגבוה. ג) כיוון שיש לחשוש שאולי גלש מאכל חמץ על הצלחת של המיקרוגל, יש לנקות את הצלחת ולהגעיל אותה במים רותחים או להניח דבר שיחצוץ בינה למאכלים שמחממים בפסח.^[4]

מדיח כלים: מנקים את המסננת, שפעמים רבות נתקעים בה שיירי מאכל. ו'כבולעו כך פולטו' – מפעילים את המדיח עם המגשים על החום הגבוה ביותר.^[5]

ו – שולחן האוכל

השולחנות בעבר היו עשויים מעץ מלא ועבה, והיו רגילים להניח עליהם מאפים לוהטים וסירים רותחים שלפעמים נשפכו מהם תבשילי חמץ. לפיכך נהגו להכשירם בעירוי של מים רותחים (שו"ע תנא, כ), ויש שהחמירו לערות את המים הרותחים על אבן מלובנת (מהר"י וייל). אבל השולחנות שלנו עדינים ורגישים, ואם יערו עליהם מים רותחים יינזקו, פעמים שיתנפחו ופעמים שהציפוי שעל השולחן יתקלף. וכיוון שהם רגישים, גם אין מניחים עליהם ישירות סירים רותחים או מאפים לוהטים.

לפיכך, יש לנקות היטב את השולחן עם מגבת לחה, שבכך מכשירים אותו כרוב תשמישו. וכיוון שלפעמים ניתז על השולחן רוטב חמץ רותח ולפעמים מניחים עליו מאפה חם, נכון להקפיד שלא לאכול עליו בלא מפה שתחצוץ בין השולחן למאכלים.

ויש מהדרים להדביק על השולחן ניילון או נייר, מתוך חשש שמא המפה שיניחו על השולחן תזוז, ועל ידי הדבקתם יוצרים חציצה קבועה, שעליה יפרשו את המפה. ואם הוא שולחן שלעיתים לשים עליו בצק, חובה להדביק או להניח עליו חציצה קבועה (להלן יא).^[6]

שולחן שאין מעלים עליו מאכלי חמץ חמים, וגם אין לשים עליו בצק, די לנקותו היטב ואין צורך לכסותו.

מפות שולחן שאכלו עליהן חמץ, ניתן לכבס במכונה, ובזה יוכשרו לפסח. מפות שלא ניתן לכבס, יש לנקות ולשמור בארון סגור עם כלי החמץ.

ז – מקרר וארונות מטבח

כיוון ששימושם של המקרר והארונות בצונן, החשש היחיד הוא שמא נשארו בהם פירורי חמץ, ולכן הכשרתם בניקוי. מקומות שקשה לנקות ויש חשש שאולי נותרו בהם פירורי חמץ – מנקים עם מי סבון כדי לפגום את הפירורים שאולי נמצאים שם מהיות ראויים למאכל כלב.

כאשר מדפי ארונות האוכל מעץ טבעי, קשה לנקות את הסדקים שבהם מחמץ, ואם אין רוצים להרטיבם במי סבון, יש לנקותם כפי האפשר, ולצפותם בנייר או מפה (מ"ב תנא, קטו).

ח – סכו"ם, סירים ומחבתות

דיני הגעלת כלים נתבארו בפרק הקודם. העיקרון הוא שלפי רמת השימוש כך ההכשרה, ולכתחילה נוהגים להגעיל הכל בכלי ראשון (י, ו). לפיכך נוהגים להגעיל סכו"ם במים רותחים בכלי ראשון על האש, למרות שעיקר בליעתם בכלי שני. ואף אם לעיתים השתמשו במזלג בדבר שעומד על האש, כיוון שיש נזק ללבנו, מכשירים אותו בהגעלה כרוב תשמישו (לעיל י, ו-ז)

לפני ההכשרה צריך לנקות את הכלים (י, ט). וכבר למדנו כיצד מגעילים בפועל (י, יא), וכיצד מכשירים סיר גדול שאין אפשרות להכניסו לתוך כלי אחר (י, יב).

הכשרת מחבת לפסח, לכתחילה בליבון קל, והרוצה להכשירה בהגעלה רשאי (י, ד). ואם היא מחבת שרגילים להשתמש בה בלא שמן, כגון לצורך טיגון מלוואח, הכשרתה בליבון חמור (שם י, ד, 3). מחבת טפלון לא מכשירים, מפני שייעודה לטיגון בלא שמן, וממילא הכשרתה בליבון, וכיוון שהליבון מזיק לה – אי אפשר להכשירה.^[7]

ט – כלי לישה ומיקסר

כלי לישה – המשטח שלשים עליו, מערוך וחלקי מיקסר שבאים במגע עם הבצק, צריכים הכשרה בהגעלה. ואף שהבצק צונן, כיוון שחמיצות החמץ שבבצק עלולה להבליע בהם את טעם החימוץ בכוח רב, הכשרתם בהגעלה (ר"י, ראבי"ה, רא"ש, שו"ע תנא, יז). ויש מחמירים וסוברים שהגעלה אינה מועילה להם (רש"י ור"ת), מפני שקשה לנקותם מהבצק שנבלע בסדקיהם. אבל בליבון קל אפשר להכשירם. ואם אין בהם סדקים, אפשר להכשירם בהגעלה (רמ"א תנא, טז-יז; מ"ב צד).^[8]

במיקסר יש חורים שנועדו לאוורור המנוע כדי שלא יתחמם מדי, לחורים הללו ניתזים קמח וחלקי בצק, ויש חשש שמא כשיעבדו בו עם מאכלים לפסח, יפלו חלקי חמץ לתוך האוכל. וכיוון שקשה לנקותו, עדיף שלא להכשירו. וכשיש במיקסר צורך גדול, יש לפתוח את בית המנוע ולנקותו היטב, או לסתום לגמרי את החורים הללו.

י – כלים שונים

גביעי כסף: נוהגים לכתחילה להגעיל את גביעי הכסף ששותים בהם יין של קידוש, מפני שלעיתים נופלים בהם פירורי חמץ ושורים עם היין יממה, ולעיתים שורים עם ויסקי שמונה עשרה דקות (לעיל י, יג). והואיל ומדובר בחשש רחוק, בשעת הצורך אפשר להסתפק בהדחתם, כפי רוב תשמישם.

מיחם של שבת וקומקום, נוהגים להגעילם שמא נפלו בהם פירורי חמץ. הגעלתם על ידי מילוי מים ככל האפשר, הרתחתם כדרך הרתחתם כל השנה, ושפיכת חלק מהמים דרך הברז או הפיה שנועדו להוצאת המים מהמיחם. טוב לנקות את המיחם תחילה מאבנית המצטברת בו. כאשר המכסה ממתכת ונוהגים להניח עליו חלות כדי לחממן לקראת סעודת שבת, יש להגעיל את המכסה בתוך מים רותחים.^[9]

תרמוס: מנקים היטב ומגעילים ברותחים, ואפשר להכשירו גם על ידי עירוי של מים רותחים לתוכו ועל פיו.

טוסטר לחיצה וטוסטר קופץ צריכים ליבון חמור, וכיוון שהם עלולים להתקלקל בזה – אין להכשירם (אמנם לעיל י, ה, מבואר שבשעת הצורך מקילים ללבן באותה רמת חום, אבל כיוון שקשה לנקותם, אין להקל).

בלנדר שנועד לחיתוך מאכלים. אם השתמשו בו למאכלים קרים, הכשרתו בשטיפה. ואם יש שם חריצים שאולי נותרו בהם דברי מאכל, יש לנקותם עם סבון עד שיהיה ברור שאינם ראויים למאכל כלב. ואם השתמשו בו למאכלים חמים, ולא נזהרו מחמץ כל השנה, יש להכשיר את כל החלקים שנגעו במאכלים חמים בהגעלה.^[10]

שיניים תותבות: יש לנקותן היטב לפני שיגיע זמן איסור חמץ, ואין צורך להגעילן, מפני שאין רגילים להכניס לפה מאכלים ומשקים רותחים. וכשם שאוכלים בהן מאכלי בשר וחלב על סמך ניקוי בלבד, כך אפשר לאכול בהן בפסח.

יא – כלי חרס ופורצלן

כלי חרס שבלע חמץ בחום, אפילו היה בכלי שני, אין מועילה לו הגעלה, וגם אין אפשרות להכשירו בליבון (לעיל י, ט). אבל אם השתמשו בו בצונן, אפשר להכשירו בהדחה, כלומר, בניקוי ושטיפה. ואם שרו בו משקאות חמץ במשך יממה, אפשר להכשירו בהגעלה או בשלוש השריות, כל אחת למשך יממה (שו"ע תנא, כא; לעיל י, יג). כלי חימר וקרמיקה, דינם כדין כלי חרס.

נחלקו הפוסקים בדין כלי פורצלן (הנקראים גם חרסינה). דרך עשיית כלי פורצלן ככלי חרס אלא שמצפים אותם בזכוכית, על ידי הברשה או הטבלה בחומר שממנו עושים זכוכית. הלכה למעשה: לכתחילה אין להכשיר כלי פורצלן, ובשעת הצורך, כל זמן שאין בו סדקים, אפשר להכשירו בהגעלה.^[11]

יב – כלי זכוכית

מחלוקת התעוררה בתקופת הראשונים לגבי כלי זכוכית. יש אומרים, שהואיל והזכוכית חלקה וקשה, אפילו אם היו בה מאכלים חמים, טעמי המאכלים אינם נבלעים ונדבקים בה. ולכן אם השתמשו בכלי זכוכית במאכלי איסור או חמץ, די לנקותם היטב כדי להשתמש בהם למאכלי היתר או בפסח (ראבי"ה, רא"ש, רשב"א, ר"ן, שו"ע תנא, כו).

ויש אומרים מנגד, שהואיל והזכוכית נעשית מחול כמו כלי חרס, גם אם בפועל כלי הזכוכית אינם בולעים, דינם כדין כלי חרס שאין להם תקנה. ואם השתמשו בהם במאכלי חמץ חמים, אין דרך להכשירם לפסח, אלא יש לשומרם עם כלי החמץ (ר' יחיאל, סמ"ג, רבנו פרץ, תה"ד, רמ"א).

ויש ראשונים שאחזו בדרך האמצע, ולדעתם דין כלי זכוכית ככלי מתכות, ואם השתמשו בהם במאכלי חמץ רותחים, צריך להכשירם בהגעלה ברותחים (רמב"ם, אור זרוע ושיבולי הלקט).

רבים מיוצאי ספרד נהגו כדעת המקילים להכשיר כלי זכוכית בשטיפה בלבד, ורבים מיוצאי אשכנז נהגו שלא להכשיר כלי זכוכית. אולם למעשה נראה שהעיקר כדעה האמצעית, לפיה דין כלי זכוכית כדין כלי מתכות, שהכשרתם בהגעלה. ומי שנהגו במשפחתו להקל, רשאי להמשיך במנהגם. ומי שנהגו במשפחתו להחמיר, ראוי שימשיך במנהגם.^[12]

יג – כלי אמייל פלסטיק ושאר חומרים

כלי אמייל עשויים ממתכת ומצופים בשכבת אמייל דקה כדי לייפותם. את הצד הפנימי של הסיר צובעים בדרך כלל בלבן, ואת הצד החיצוני מעטרים בצבעים שונים. האמייל מיוצר מחול כדוגמת כלי זכוכית, אלא שדרך עיבודו שונה. למעשה, אפשר להגעיל כלי אמייל ככל סירי המתכת.^[13]

וכן הדין לגבי כל סוגי המתכות. וכן דין כלים מעור, עץ ועצם. ורק כלי חרס אין אפשרות להכשיר, מפני  שהרכב החרס מיוחד, שהוא בולע מאוד ואינו פולט את כל בליעתו.

כלי פלסטיק שבלעו טעם מאכל ברותחים, הכשרתם בהגעלה ברותחים, כדין כל הכלים. אמנם לעיתים כלי הפלסטיק נשרטים וקשה לנקותם היטב, ולכן מקובל להמליץ להחליף לקראת פסח בקבוק פלסטיק ומוצץ של תינוק, שקשה לנקותם עד שיצהירו כבתחילה. אולם בשעת הצורך, אפשר להכשירם על ידי ניקוי טוב והגעלה או עירוי מים רותחים מכלי ראשון.^[14]