יב – כלי זכוכית

מחלוקת התעוררה בתקופת הראשונים לגבי כלי זכוכית. יש אומרים, שהואיל והזכוכית חלקה וקשה, אפילו אם היו בה מאכלים חמים, טעמי המאכלים אינם נבלעים ונדבקים בה. ולכן אם השתמשו בכלי זכוכית במאכלי איסור או חמץ, די לנקותם היטב כדי להשתמש בהם למאכלי היתר או בפסח (ראבי"ה, רא"ש, רשב"א, ר"ן, שו"ע תנא, כו).

ויש אומרים מנגד, שהואיל והזכוכית נעשית מחול כמו כלי חרס, גם אם בפועל כלי הזכוכית אינם בולעים, דינם כדין כלי חרס שאין להם תקנה. ואם השתמשו בהם במאכלי חמץ חמים, אין דרך להכשירם לפסח, אלא יש לשומרם עם כלי החמץ (ר' יחיאל, סמ"ג, רבנו פרץ, תה"ד, רמ"א).

ויש ראשונים שאחזו בדרך האמצע, ולדעתם דין כלי זכוכית ככלי מתכות, ואם השתמשו בהם במאכלי חמץ רותחים, צריך להכשירם בהגעלה ברותחים (רמב"ם, אור זרוע ושיבולי הלקט).

רבים מיוצאי ספרד נהגו כדעת המקילים להכשיר כלי זכוכית בשטיפה בלבד, ורבים מיוצאי אשכנז נהגו שלא להכשיר כלי זכוכית. אולם למעשה נראה שהעיקר כדעה האמצעית, לפיה דין כלי זכוכית כדין כלי מתכות, שהכשרתם בהגעלה. ומי שנהגו במשפחתו להקל, רשאי להמשיך במנהגם. ומי שנהגו במשפחתו להחמיר, ראוי שימשיך במנהגם.[12]


[12]. בפנה"ל כשרות לב, ה, 3, הובאה סוגיה זו בהרחבה, וזה סיכומה: רוב רבני הספרדים מקילים להכשיר כלי זכוכית בהדחה, כדברי שו"ע תנא, כו, פר"ח, שתילי זיתים, שער המפקד. וכ"כ רבים מפוסקי זמנינו, כמובא בעלי הדס, נתיבי עם, שמ"ש ומגן, הגרע"י. ויש שהחמירו להצריכם הגעלה, ומהם: רב פעלים, הרח"ד הלוי, הרב אליהו, הרב דוד שלוש, הרב קאפח. ונראה שבעבר כלי הזכוכית לא היו חזקים ועמידים לשימוש בכלי ראשון על האש, ולכן הראשונים והשו"ע שהתירו כלי זכוכית בהדחה בלא הגעלה, התכוונו לכלים ששימושם החמור היה בדרגת עירוי או כלי שני. גם בין פוסקי אשכנז יש דעות. הרמ"א או"ח תנא, כו, החמיר שלא להכשיר לפסח כלי זכוכית בהגעלה, ובדיעבד אם ניקה אותם, אין לאסור תבשיל חם שהונח בו (דרכי משה יט, ט"ז ל). למ"א מט, אפשר להקל בדיעבד רק לאחר הכשרה בהגעלה, וכ"כ חק יעקב סח, שועה"ר עג, מקור חיים מו; מהרש"ם. ויש שהורו להגעילם שלוש פעמים, מפני שלדעת העיטור הגעלה שלוש פעמים מועילה אחר יממה אף לכלי חרס (ציץ אליעזר ט, כו, עפ"י הרב פרנק). ורבים כתבו שרק לגבי חמץ החמירו שלא להכשירם בהגעלה, אבל משאר איסורים מותר להכשירם בהגעלה. כ"כ מהר"ם בריסק, שרידי אש, בית אב"י, מנחת יצחק. ולשאלת יעבץ מהדין אפשר להכשיר כלי זכוכית בשטיפה, ורק משום חומרת חמץ נהגו שלא להשתמש בהם, וכ"כ בית לחם יהודה, חמודי דניאל ויד יהודה. וכיוון שגם בין פוסקי יוצאי ספרד ואשכנז יש חילוקי מנהגים, כתבתי לכל העדות כדעה האמצעית.

ההלכות בפרק

דילוג לתוכן