חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

פניני הלכה

פרק יב – לקראת תפילת שחרית

א – הקדמת שלום לפני התפילה

משעה שעלה עמוד השחר, אסור לאדם ללכת לפתחו של חבירו או אביו או רבו ולברכו בשלום או בכל ברכה אחרת. ואם עשה כן, הרי שהחשיבו יותר מהקב"ה, שלפני שעמד להודות ולהתפלל לקב"ה – הלך לברכו בשלום (ברכות יד, א).[1]

ואם עבר בדרכו ליד ביתו, ומדרכי הנימוס המקובלים ביניהם ראוי שיכנס אצלו לברכו, רשאי לברכו ב'בוקר טוב', אבל לא יאמר לו 'שלום', מפני ששמו של הקב"ה 'שלום', ואין לכבד בשר ודם בשמו של הקב"ה לפני התפילה (שו"ע או"ח פט, ב).

ואם פגשו בדרך, כיוון שלא התכוון לכבדו, לדעת רוב הפוסקים מותר לומר לו 'שלום', ויש אומרים שגם במקרה זה מוטב לומר לו 'בוקר טוב' ולא 'שלום', כדי שיזכור על ידי כך שעדיין לא התפלל, ולא יתעכב בדברי חול לפני התפילה. וכן ראוי לנהוג (עי' מ"ב פט, טז). ואם חבירו שכבר סיים את תפילתו פגשו בדרכו לבית הכנסת והקדים לו שלום, יענה לו שלום למרות שעדיין לא התפלל (מ"ב פט, טז).

האיסור הוא להקדים לפתחו של חבירו או אביו או רבו כדי לכבדו, אבל לצורך מצווה מותר. לפיכך, אם אביו צריך שילווהו לבית הכנסת, מותר להשכים לפתחו ולקחתו לבית הכנסת, ולכתחילה יאמר לו 'בוקר טוב' ולא 'שלום'.

וכן אם הוריו עומדים לטוס מהארץ, ומצד כיבוד הורים הוא צריך ללוותם ולסייע להם, ואם ימתין עד אחר התפילה הוריו כבר יטוסו – יאמר תחילה את ברכות השחר, ואח"כ ילווה אותם לנמל התעופה, ואח"כ יתפלל. (אביו יתפלל במטוס). וכן כאשר הוא צריך לקבל את פני הוריו בחזרתם לארץ.[2]


[1]. למרות שזמן תפילה לכתחילה מהנץ החמה, מ"מ כיוון שבדיעבד אפשר להתפלל מעמוד השחר, האיסור מתחיל מעמוד השחר, וכ"כ במ"ב פט, ח, כה"ח יב. ולט"ז האיסור מהנץ החמה בלבד.

[2]. בכה"ח פט, כה, כתב בשם אחרונים, שמותר לעסוק בצורכי מצווה לפני התפילה, וכ"כ במ"ב רנ, א. וללוות את אביו או רבו לביהכ"נ הוא צורך מצווה, וכתב בשו"ת בצל החכמה ה ע, שמותר ללוותם לנמל התעופה. ויקפיד לומר לפני כן ברכות השחר (עפ"י המובא באו"ח ותה"ד בב"י). (ובשבות יעקב ב, כב, היקל בכל מצב להקדים שלום לאביו או רבו, מפני שהתורה צוותה לכבדם. והפמ"ג אסר, וכ"כ במ"ב פט, י).

כתב במ"ב פט, ט, שגם לילך בביהכ"נ למקומו של חבירו נחשב כמשכים לפתחו. ובא"א בוטשאטש פט, ב, נוטה להקל. קידה נחשבת כאמירת שלום (מ"ב פט, יג).

להתקשר בטלפון – נלענ"ד שבשעת הצורך דינו כמי שעובר ליד ביתו של חברו, שמותר לו להיכנס, אבל יאמר 'בוקר טוב' ולא 'שלום', וטוב שיאמר לפני כן את ברכות השחר. ואם אין צורך לדבר לפני התפילה – אסור, מפני שאז הוא כמשכים במיוחד לפתחו. ועי' אש"י יג, הערה מ, שיש מקילים יותר.

ב – שלא לעסוק בעסקיו קודם התפילה

משעה שעלה עמוד השחר, אסור לאדם לעסוק במלאכתו קודם שיתפלל. מפני שהקודש קודם לחול, וכבוד שמים קודם לצרכיו של בשר ודם. לפיכך צריך להודות תחילה לה' ולהתפלל לפניו ורק אחר כך לעסוק בצרכיו. ואמרו חכמים (ברכות יד, א): "כל המתפלל ואחר כך יוצא לדרך, הקב"ה עושה לו חפציו".

עדיף להתפלל ביחידות לפני תחילת העבודה, מאשר להתחיל בעבודה ואח"כ להפסיק ולהתפלל במניין. למשל, מי שצריך להתחיל לעבוד בשעה שש וחצי, והמניין היחיד במקומו הוא בשעה שבע וחצי – מוטב שיתפלל ביחידות לפני תחילת העבודה, כדי שלא יקדים את עבודתו לתפילתו (מ"ב פט, כ).

אבל לפני שעלה עמוד השחר רשאי להתחיל לעסוק במלאכתו, שהואיל ועוד לא הגיע זמן תפילת שחרית, אינו נחשב כמי שמקדים צרכיו לתפילתו. ויקפיד לומר לפני כן את ברכות השחר, שזמן אמירתם הוא סמוך לקימה מהשינה. וכיוון שהתחיל במלאכתו לפני זמן התפילה, רשאי להמשיך במלאכתו גם אחר שעלה עמוד השחר, ובתנאי שיספיק להתפלל לפני סוף זמן התפילה (שו"ע פט, ז; מ"ב פט, לז; ע, כג).[3]


[3]. כתב הרמב"ם הל' תפילה ו, ז, שמותר להסתפר ולהיכנס למרחץ סמוך לשחרית, היינו לפני עמוד השחר, מפני שלא גזרו בזה אלא סמוך למנחה שהוא דבר המצוי. וכך פסק בשו"ע פט, ז. אמנם הראב"ד סובר שגם בחצי שעה שלפני עמוד השחר יש איסור, כמבואר בבאו"ה ע, ה. וי"א שהרמב"ם מיקל רק ברחיצה ותספורת שאינם שכיחים לפני שחרית, אבל במלאכות השכיחות קודם עה"ש הוא מחמיר (פמ"ג והגאון מליסא). ורוה"פ מקילים בכל המלאכות. ובמ"ב פט, לז, חושש קצת לדעת המחמירים, ולכן כתב שיאמר לפני כן את ברכות השחר, שיש מקילים בזה כמובא ברמ"א פט, ג.

המתחיל במלאכה אחר שהגיע עמוד השחר, כיוון שהתחיל באיסור חייב להפסיק לק"ש שהיא מהתורה, ולתפילה אינו צריך להפסיק, ויכול לסיים את מלאכתו, ובתנאי שיספיק להתפלל בזמן (מ"ב ע, כג).

ג – דברים שמותר לעשות לפני התפילה

מותר לעסוק לפני התפילה בצורכי מצווה, שאין אלו חפציו האישיים אלא חפצי שמים. למשל, ביום שישי, אם יש חשש שאחר התפילה לא ישארו בחנות מאכלים לשבת קודש, מותר לקנותם לפני התפילה (מ"ב רנ, א, כה"ח פט, כה). אבל שלא לצורך מצווה, אפילו פריט אחד אסור לקנות. ואם לא נותר בביתו אוכל לתת לילדיו היוצאים ללמוד בבית הספר, מותר לקנות את המאכלים הנצרכים לפני התפילה, שאף זה בכלל צרכי מצווה.

פעולות קטנות אינן נחשבות מלאכה, ואין העושה אותן נחשב כמי שעושה חפציו לפני התפילה. למשל, מותר לאדם לסדר את מיטתו לפני התפילה. ומותר לו להוציא את האשפה מביתו לפח המרכזי. וכן מותר לעיין מעט בעיתון. וכן מותר להתעמל מעט לפני התפילה.

מותר להכניס כביסה ממוינת למכונה ולהפעילה, מפני שזו פעולה קטנה. אבל אסור למיין את הכביסה ולהכניסה למכונה (הליכות שלמה ב, ה).

אסור לבשל ולאפות לפני התפילה, אבל מותר להדליק את האש מתחת לסיר שהוכן מאתמול, או להכניס לתנור האפייה תבנית שהמאכלים שבתוכה הוכנו מאתמול.

מותר בשעת הצורך להלביש את הילדים ולהכין להם כריך לפני צאתם לגן ולבית הספר, מפני שזו פעולה קטנה ויש בה גם צד של מצווה.

לכתוב חידושי תורה בכתב או במחשב מותר לפני התפילה. אבל אסור לכתוב דברי רשות.[4]


[4]. עיין עוד בתפילה כהלכתה ו, הערות לו, לח, ובאשי ישראל יג, יח. ובאשל אברהם פט, ג, העלה סברה, שכל מלאכת הדיוט או ארעי שמותרת בחול המועד מותרת גם לפני התפילה. ובהליכות שלמה ב, הערות: ח, טז, מעלה סברה שאיסור זה הוא דין בקדימה, שאסור להקדים צרכיו לתפילתו. אבל אם זמן תפילתו הקבוע עוד לא הגיע, למרות שכבר עלה עמוד השחר, רשאי לעשות מלאכה. ונראה למעשה שאפשר להקל בזה כאשר מצטרף עוד ספק לקולא, כגון שיש קצת ספק אם זו מלאכה או צרכי מצווה, שאם גם זמן תפילתו הקבוע לא הגיע, אפשר להקל.

ד – טבילה רחצה וגילוח

בכלל האיסור לעסוק בצרכיו קודם התפילה, אסור גם להסתפר ולהיכנס למרחץ (רמב"ם תפילה ו, ז). אבל חובה ליטול את הידיים, וראוי לשטוף את הפנים ולצחצח שיניים לקראת התפילה (שו"ע ד, יז; מו, א).

מותר לטבול במקווה לפני התפילה, מפני שאין בכך פגיעה בכבוד התפילה אלא להיפך – הכנה והיטהרות לקראתה.

וכן מותר להתרחץ ולהסתבן במקלחת לקראת התפילה, מפני שרחצתו לצורך ניקוי והתרעננות ולא פינוק. ועוד, שרחיצת כל הגוף בתשעה קבין של מים, שהם כאחד עשר ליטר, מהווה הכנה והיטהרות לקראת התפילה (עיין שו"ע או"ח פח, א, מ"ב פט, ד, ומנח"י ד, כא. עי' פ"ה מועדים א, טז, 8).[5]

וכן אסור להסתפר לפני התפילה, אבל לגבי גילוח התעורר ספק. יש אומרים שגם הגילוח בכלל תספורת האסורה. אבל נראה להלכה, שהרגיל להתגלח בכל יום, רשאי להתגלח לפני התפילה, מפני שהגילוח אצלו הוא חלק מפעולות הקימה בבוקר ולא נחשב כעשיית חפציו לפני התפילה. ובמיוחד יש להתיר אם הוא עושה זאת כהכנה לכבוד התפילה.[6]


[5]. באש"י יג, כא, כתב שאסור להסתבן. ובהליכות שלמה ב, ח, כתב שאין ראוי להסתבן. וביאר שיש חשש שמתוך שיסתבן יעשה אמבטיה, וזו רחצה האסורה. אמנם בסעיף יא כתב, שאם זמן התפילה הקבוע שלו עדיין לא הגיע, יתכן שאין איסור להקדים רחצה לתפילה (כמובא בהערה הקודמת).

הסיבה העיקרית להקל, משום שסתם רחצה שדיברו בה חכמים היתה ממושכת ולתענוג, וההכנות לקראתה היו ארוכות, הבערת אש, חימום מים, או הליכה לבית המרחץ. אבל רחצה מהירה במקלחת, עיקרה לשם הסרת זוהמא והתרעננות, ולכן אין בה איסור. ועוד שכתב הרמב"ם בהל' תפילה ד, ג, שצריך לרחוץ לפני שחרית את הפנים והידיים והרגליים, ועיין בב"י צב, שבאר מקורו, ואף שכתב למעשה שאין נוהגים לרחוץ את הרגליים, מ"מ אפשר ללמוד מהרמב"ם שרחצה של נקיות לקראת התפילה היא מהודרת. בנוסף לכך, לדעת הכלבו אין כלל איסור רחצה ותספורת לפני התפילה, ורק מלאכות אחרות אסורות. והובאה דעתו בא"ר וכה"ח פט, נג. ונראה שסברתו מפני שיש בזה הכנה לכבוד תפילת שחרית. ואף שאין פוסקים כמותו לעניין רחצה ותספורת ממש, במקלחת קלה עם סבון אפשר להקל. ובספק איסור שמדברי חכמים, הלכה כמיקל.

[6]. אסרו להתגלח באור לציון ח"ב פ"ז, ט, והליכות שלמה ב, ז. ובאבני ישפה ז, ד, התיר עפ"י הרב ואזנר, כל פעולה שגרתית שאדם עושה בכל בוקר.

ה – היוצא לדרך

לפני שיעלה עמוד השחר רשאי אדם לצאת לדרכו, ובלבד שיתכנן את דרכו באופן שיספיק להתפלל שחרית בזמן. אבל אחר שעלה עמוד השחר, אסור לאדם לצאת לדרכו, אלא קודם עליו להתפלל ורק אח"כ יצא לדרכו. ואפילו אם הוא צריך לצאת לדרכו מוקדם, כך שבמקומו לא יוכל להתפלל במניין, ואילו במקום שאליו הוא נוסע עוד יוכל להתפלל במניין אחר נסיעתו, עדיף שיתפלל ביחיד לפני צאתו לדרך (מ"ב פט, כ).

והאיסור הוא לצאת לדרך ארוכה, שזוהי משמעות 'יוצא לדרך'. ויש מי שפירש שהמדובר בדרך האורכת לפחות 72 דקות (שו"ת אור לציון ח"ב ז, ו). ובשעת הצורך אפשר לסמוך על דבריו. ולכן מי שנאלץ לצאת מוקדם, לפני שעת התפילה במניין שבמקומו, ובמקום שאליו הוא נוסע יוכל להתפלל במניין, אם דרכו אורכת פחות מ-72 דקות – עדיף שיצא תחילה לדרכו ויתפלל אח"כ במניין. ואם דרכו אורכת יותר מ-72 דקות – מוטב שיתפלל תחילה במקומו ביחיד. ובשעת הדחק, כגון שאם יצא לדרכו אחר התפילה, יאחר לעבודתו או יפסיד זמן מרובה בשל העומס בכבישים, גם כאשר הדרך אורכת יותר מ-72 דקות, יכול לצאת לדרכו אחר ברכות השחר, ולהתפלל אחר נסיעתו (עי' רמ"א פט, ג; ח"א א, טז; מ"ב צ, נג).[7]

ואם כל נסיעתו לשם התפילה, כגון שהוא נוסע לתפילת שחרית בכותל, אף אם נסיעתו תארך יותר מ-72 דקות, מותר לו לנסוע לפני תפילת שחרית, מפני שהוא נוסע לתפילה ולא לצרכיו האישיים (אור לציון שם).


[7]. כתב בספר אבני ישפה יד, כ, שיש סוברים שאם לאורך הדרך ישנם ישובים, אין הוא נחשב 'יוצא לדרך' אלא כמי שהולך בתוך הערים והישובים, ולכן מותר לצאת לדרך שבין ירושלים לתל אביב. ולפי דבריהם כך צריך להיות הדין גם בין אשקלון לנהריה, שכל הדרך רצופה בישובים. וקשה לקבל את דבריהם, כי נסיעה של 72 דקות בוודאי נחשבת כעשיית צרכיו לפני התפילה. ורק בשעת הדחק אפשר אולי לסמוך על כך. ונלענ"ד שלכתחילה אין לצאת גם לדרך של חצי שעה לפני התפילה. ואם יש במקומו מניין, עדיף להתפלל בו ולא לנסוע למקום עבודתו ולהתפלל שם. שיש לחוש לכתחילה שגם דרך של חצי שעה נחשבת דרך, ובמיוחד אם זו הדרך שבה הוא נוסע לעבודתו. ולכן רק בשעת הצורך כתבתי לסמוך על האור לציון שהאיסור הוא בדרך של 72 דקות.

עוד נראה שאם בעקבות שיתפלל במקומו ואח"כ יצא לדרך, יפסיד למעלה מ-36 דקות, רשאי באופן קבוע לצאת לדרכו ולהתפלל במניין סמוך למקום עבודתו. כעין המבואר לעיל ב, 4. אבל אם לא יצליח להתפלל שם במניין, עדיף שיתפלל במקומו במניין. ורק בשעת הדחק, במצב שאם יאחר יסכן את מקום עבודתו, יוכל להתפלל באופן קבוע ביחידות אחר הנסיעה.

ו – אכילה ושתייה קודם התפילה

משעה שעלה עמוד השחר אסור לאכול או לשתות משקה קודם התפילה. וסמכו חכמים (ברכות י, ב) דבריהם על הפסוק (ויקרא יט, כו): "לֹא תֹאכְלוּ עַל הַדָּם", ופירשו: "לא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם".[8] עוד אמרו: "כל האוכל ושותה ואחר כך מתפלל, עליו הכתוב אומר (מלכים א, יד, ט): "וְאֹתִי הִשְׁלַכְתָּ אַחֲרֵי גַוֶּךָ" (גווך רומז לגאוותך), אמר הקב"ה: לאחר שנתגאה זה – קיבל עליו מלכות שמים"?!

אבל מים מותר לשתות קודם התפילה, מפני שאין בשתייתם שום צד של גאווה. וכן מותר לאכול מאכלים ומשקים שנועדו לרפואה, שהואיל והם לרפואה אין באכילתם צד של גאווה (שו"ע פט, ד). למשל, מותר למי שסובל מעצירות לאכול לפני התפילה שזיפים, הואיל והוא אוכלם לרפואה (עי' במ"ב פט, כד).

היה רעב מאוד עד שאינו יכול להתרכז בתפילה, רשאי לאכול לפני התפילה, מפני שדינו כחולה שנאלץ לאכול ואין באכילתו גאווה (שו"ע פט, ד, ועי' מ"ב כו).

אדם חלש שמסוגל להתפלל ביחיד ואח"כ לאכול ארוחת בוקר, אבל אינו יכול לדחות את ארוחת הבוקר שלו עד אחר זמן התפילה במניין – עדיף שיתפלל ביחיד ויאכל לאחר התפילה. ולכתחילה, אחר הארוחה, טוב שילך למניין כדי לשמוע קדיש וקדושה (באו"ה פט, ג, ועיין בהמשך הלכה ז).

קטן שעוד לא הגיע לגיל בר מצווה, רשאי לאכול לפני התפילה, שכל מה שמחנכים את הקטנים שלא לאכול מאכלים אסורים הוא כאשר המאכל אסור מצד עצמו, מפני שאינו כשר. אבל כאשר תקנו חכמים סייג שלא לאכול לפני התפילה או לפני הקידוש, כיוון שאין במאכלים עצמם איסור, אין הקטנים חייבים בסייג זה (מ"ב קו, ה; וביבי"א ח"ד יב, טו; אמנם בכה"ח קו, יא, מחמיר).


[8]. לדעת רוב הראשונים האיסור לאכול לפני התפילה מדברי חכמים, וסמכוהו על הפסוק, וכ"כ תר"י, ריטב"א ומאירי. וכ"כ בב"י פט, ג, ולדבריו לכן התירו בכל הדברים שאין בהם גאווה, ולפי"ז כך גם דעת ראבי"ה, רא"ש ועוד רבים. ולדעת רא"ה ורמב"ן ויקרא יט, כו, האיסור מהתורה. ועיין בבירור הלכה ברכות י, ב, ויבי"א ד' או"ח יא, א-ד.

ז – קפה תה ועוגות לפני התפילה

הרגיל לשתות תה או קפה בבוקר, ובלעדיהם אין דעתו מתיישבת עליו, מותר לו לשתותם לפני התפילה, שאין בשתייתו גאווה אלא צורך, כדי שדעתו תתיישב ויוכל לכוון בתפילה. ויש אנשים שרק אחר שעתיים מקימתם מרגישים צורך לשתות קפה, ועל כן בימות החול שהתפילה קצרה, מוטב שלא ישתו קפה לפני התפילה, אבל בשבתות וימים טובים, שהתפילה נמשכת בהם זמן רב, מוטב שישתו קפה לפני התפילה.

מי שמתקשה לשתות את הקפה או התה בלא סוכר, רשאי לערב בהם סוכר כדי שיוכל לשתות וליישב את דעתו. אבל לא יוסיף חלב בקפה. ומי שבלא חלב אינו יכול לשתות את הקפה – כיוון שהוא שותה כדי ליישב את דעתו, מותר לו להוסיף גם חלב לקפה.

לפני תפילת השבת רבים מקילים לאכול עוגות, אבל מנהגם מוטעה ואין להם על מה לסמוך. שכל מה שהתירו הוא רק לשתות קפה שנחשב כמים, ומי שהתרגל לשתותו מתמכר לקפאין, ובלא שישתה אותו אין דעתו מתיישבת עליו. אבל אכילת עוגות היא האכילה האסורה לפני התפילה. ורק מי שהוא רעב מאוד או שחושב שבהמשך יהיה רעב מאוד, עד שלא יוכל לכוון כראוי בתפילתו, מותר לו להקל ולאכול מעט עוגות לפני התפילה.[9]


[9]. לעניין הקפה עיין מ"ב פט, כב; יבי"א ד, יא; אשי ישראל יג, כה. לעניין אכילת עוגות, אף שכתב בבאו"ה פט, ג, 'וכן', שעדיף להתפלל ביחיד ולא לאכול לפני התפילה, נראה לחלק בין סעודת קבע לארעי, שאם הוא נצרך לסעודת קבע עדיף שיתפלל ביחידות ואח"כ יאכל, אבל אם די לו באכילת ארעי, מוטב שיאכל מעט ויתפלל אח"כ במניין. וזה החילוק בין מה שכתבתי כאן למה שכתבתי בהלכה הקודמת.

עיין בפניני הלכה שבת ו, ט, 12, שלדעת רבים, וביניהם מ"ב ואג"מ, האוכל לפני התפילה בשבת צריך לקדש תחילה, ולמעשה נוהגים שלא לקדש, כדעת הסוברים שמצוות הקידוש חלה אחר התפילה.

ח – אכילה ושתייה לפני עמוד השחר

איסור אכילה ושתייה מתחיל מעמוד השחר, שאז הוא הזמן המוקדם ביותר לתפילת שחרית. וגם בחצי שעה שלפני עמוד השחר אסור לקבוע סעודה, שמא יגרר בסעודתו וישכח לקרוא קריאת שמע ולהתפלל. אבל לאכול אכילת ארעי מותר לפני עמוד השחר. לפיכך, מותר לאכול לפני עמוד השחר ירקות ופירות ותבשילים בלא הגבלה, ותבשילים העשויים ממיני מזונות כפתיתים ואיטריות פחות משיעור קביעות סעודה, ופת ועוגה, פחות משיעור כביצה (שו"ע רלב, ג, מ"ב לד-לה, שעה"צ פט, לג).

לפני חצי שעה הסמוכה לעמוד השחר, מותר לאכול הכל. ובכל אופן, בשעה שיגיע עמוד השחר, צריכים להפסיק כל אכילה ושתייה (שו"ע פט, ה, מ"ב כז, וכט).

על פי הקבלה, יש נוהגים להחמיר, שכל מי שקם אחר שינת קבע בלילה, ואפילו קודם חצות הלילה, לא יאכל ולא ישתה עד אחר תפילת שחרית. ואף שלהלכה מותר לאכול ולשתות לפני עמוד השחר, לכתחילה ראוי להיזהר בזה. אבל אם חסרון האכילה או השתייה יגרום לביטול תורה, מוטב לאכול ולשתות לפני עמוד השחר (מ"ב פט, כח). וכן הנוהגים לקום בליל שבת לאמירת בקשות, רשאים לאכול ולשתות, אם על ידי כך הם מתעוררים יותר לעבודת ה' (והנוהגים על פי הקבלה מחמירים בזה יותר, עיין כה"ח פט: כח, מג; יבי"א ח"ה כב, ה-ו).

ט – תפילין וציצית בקריאת שמע ותפילת שחרית

חובה מדברי חכמים לקרוא קריאת שמע של שחרית עם תפילין, שנאמר בפרשת 'שמע': "וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ" (דברים ו, ח), וכן נאמר בפרשת 'והיה אם שמוע': "וּקְשַׁרְתֶּם אֹתָם לְאוֹת עַל יֶדְכֶם וְהָיוּ לְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֵיכֶם" (דברים יא, יח), ואין ראוי לקרוא פסוקים אלו בלא תפילין. ואמרו חכמים: "כל הקורא קריאת שמע בלא תפילין – כאילו מעיד עדות שקר בעצמו" (ברכות יד, ב).

מכל מקום, גם מי שאין לו תפילין, צריך לקרוא קריאת שמע, הואיל ואלו שתי מצוות שאינן מעכבות זו את זו, ואם לא זכה לקיים מצוות תפילין, לפחות יקיים מצוות קריאת שמע. ואינו נחשב כמעיד עדות שקר, הואיל והוא אנוס (מ"ב מו, לג).

גם תפילת עמידה של שחרית ראוי להתפלל בתפילין, וזהו חלק מקבלת עול מלכות שמיים בשלימות (ברכות טו, א).

הסתפקו האחרונים לגבי מי שאין לו תפילין וחבירו יכול לתת לו אחר התפילה להניח את תפיליו: האם עדיף שיתפלל במניין בלא תפילין, ואחר התפילה יניח תפילין; או שעדיף שיתפלל עם תפילין ביחידות. למעשה, דעת רוב הפוסקים שמוטב להתפלל עם תפילין ביחידות. אמנם הרוצה להתפלל עם המניין בלא תפילין, ואח"כ להניח תפילין – רשאי.[10]

וכן ראוי להתעטף בציצית לפני התפילה, מפני שהפרשה השלישית של קריאת שמע עוסקת במצוות הציצית, וראוי לאומרה תוך שמקיימים את מצוות הציצית. ונוהגים בעת אמירת קריאת שמע לאחוז את הציציות ולנשקן פעמים מספר (עיין בהמשך טו, יא). ואף שגם בטלית קטן מקיימים את מצוות ציצית, נוהגים להוסיף ולהתעטף בטלית גדול לכבוד תפילת שחרית. אמנם לפני הנישואין, רוב יוצאי אשכנז נוהגים להסתפק בטלית קטן, ורק לאחר החתונה מתחילים להתעטף בטלית גדול בתפילת שחרית.


[10]. במ"א סו, יב, הסתפק בזה, ונטה להכריע שמוטב להתפלל עם תפילין ביחיד. וכ"כ רוב האחרונים, וכן במ"ב סו, מ, וכה"ח כה, כח. ויש חולקים (הלק"ט), ובמנח"י ח"ב קז, כתב שאפשר לסמוך עליהם.

י – דינים בהנחת ציצית ותפילין לקראת שחרית

מקדימים את ההתעטפות בטלית להנחת התפילין, שהתפילין מקודשים מהציצית, וראוי שאדם יעלה מדרגה לדרגה במעלות הקדושה (שו"ע כה, א).

בנוסף לכוונה הרגילה שצריך לכוון בעת עשיית כל המצוות, שהיא הכוונה לקיים את מצוות ה', למדנו בתורה שמצוות ציצית נועדה להזכיר לנו את כל מצוות ה' כדי שנקיימן, ומצוות תפילין נועדה כדי לשעבד את לבבנו ומוחנו לעבודתו, ולהזכיר לנו את יחודו ואת יציאת מצרים (שו"ע ח, ח; כה, ה). וכוונות אלו נדפסו בסידורים, ואף שאין חובה לאומרם, צריך להרהר בהם.

המהדרים נוהגים להתעטף בטלית ולהניח תפילין בביתם, ובאים עמהם לבית הכנסת (שו"ע כה, ב). ואף אם על ידי כך לא יזכו להיות מעשרה הראשונים, עדיף שיניחו את התפילין בבית ויבואו לבית הכנסת מעוטרים בתפילין (עיין מ"ב צ, מז).

מפני קדושתם של התפילין, אסור להסיח את הדעת מהם בכל משך הנחתם, לכן צריך למשמש בתפילין בכל שעה (שו"ע כח, א; עיין פנה"ל ליקוטים א' ט, ג).

תפריט ההלכות בפרק

דילוג לתוכן