ט,א – עיבוד וכבישה במאכלים
שבת עה, ב: "אמר רבה בר רב הונא: האי מאן דמלח בישרא חייב משום מעבד. רבא אמר: אין עיבוד באוכלין. אמר רב אשי: ואפילו רבה בר רב הונא לא אמר אלא דקא בעי ליה לאורחא (לדרך), אבל לביתא – לא משוי איניש מיכליה עץ". ונחלקו הראשונים כמי הלכה. יש אומרים שעיבוד אוכלים אסור מהתורה, והראייה שרב אשי דן בדברי רבה בר רב הונא. וכך דעת רי"ד (בתוספותיו ופסקיו), וריא"ז (הלכה ג, ג). וכן דעת ר"ן, ורשב"א (עיין בירור הלכה שם).
ולדעת רוב הפוסקים, הלכה כרבא שאין עיבוד באוכלין. וכן דעת ר"ח, רמב"ם (יא, ה), וכך משמע מהרי"ף שלא הזכיר דין עיבוד באוכלים. וכ"כ מאירי, ריטב"א, או"ז (ח"ב עג). וכן רש"י (ביצה יז, ב).
ואף שאין איסור מהתורה, כתב בתוס' 'אין', "אין להתיר מכאן מליחת אוכלין דאסור מדרבנן מליחה". וכפי שמבואר בגמ' שבת קח, ב, שאסור למלוח אפילו חתיכות צנון, אלא רק להטבילן במלח מותר. וכן אסרו מחמת זה להכין מי מלח. ובתוס' (חולין יד, א, 'ונסבין') מבואר, שגם בשר חי אסור למלוח מחמת זה. וכן דעת הרבה ראשונים, ומהם רש"י.
והרמב"ם סובר שאין איסור עיבוד במאכלים (יא, ה), ומה שאסרו חכמים למלוח אוכלים, מפני שזוהי כבישה, וכבוש כמבושל (כב, י. וכ"כ תוס' יו"ט).
הסבר החילוק בין הכנת מי מלח לסעודה אחת או יותר מבואר בעולת שבת שכא, א, ושועה"ר ג. בכלל המאכלים שאסרו חכמים למלוח, אסרו גם פולים ועדשים שבושלו בקליפתם, שהמלח מרכך את קליפתם (שו"ע שכא, ו).
ט,ב – מליחת בשר וביצה מבושלים
כתב בשו"ע שכא, ה, עפ"י שיבולי הלקט (סי' פח): "אסור למלוח בשר מבושל או ביצה מבושלת להניחה". שאז יש במליחתם כבישה, שעל ידי מליחתם הם משתמרים יותר. ולדעת מ"א וט"ז, אפילו אם הוא מתכוון לאוכלם בשבת, אם הוא מניחם כמה שעות, יש בזה צד של כובש ואסור. ולא"ר והגר"א, רק אם הוא מניחם לאחר שבת אסור, ואז האיסור כפול: א' הכנה מחול לשבת, ב' כובש. וכיוון שהדין דרבנן, בשעת הצורך אפשר להקל כא"ר והגר"א. וכיוצא בזה כתבו בשועה"ר ה, ומ"ב כא. ובבא"ח ש"ש בא טו, כתב להקל רק לצורך גדול, והביאו בכה"ח ל.
ט,ג – פיזור סוכר על תותי שדה והשהייתם כך
בקצוה"ש קכח, בדה"ש ב, כתב להחמיר, שכן גם אותם כובשים בסוכר לזמן רב. ורק פירות שאין דרך לכובשם בקופסאות שימורים מותר אף לסעודה אחרת. וכ"כ בספר יסודי ישורון ח"ד (ע' קעד). וכעין זה כתב בכה"ח שכא, יד, שאסור לתת שני שליש סוכר בשליש מים. ובלוית חן (עמוד צ-צא) כתב להתיר, שאין דין סוכר שווה למלח, שאינו מוציא את הדם מהבשר, ואין כובשים בו. וגם פירות שרגילים לשמר בקופסאות שימורים, אין זה מעשה של אדם יחיד בביתו, ואין לגזור על כך. אמנם פשוט שאסור להכין שימורים של פירות בסוכר, שיש בזה גם איסור מצד הכנה משבת לחול, וגם מצד האיסור לכבוש, שכבוש כמבושל.
