יד – פירות חיים ומבושלים

יד,א – פרי שרגילים לאוכלו חי ואכלו מבושל

בשו"ע הרב רב, טז, מבואר, שפרי שרגילים לאוכלו חי ולא מבושל, אם בישולו אינו משנה אותו לרעה, כיוון שכבר חלה עליו הברכה בהיותו חי, אין הבישול משנה את ברכתו. ורק אם הבישול פוגע בטעמו, אז תשתנה ברכתו ל'שהכל'. ולערוה"ש רה, ג, אם אין רגילים לאוכלו מבושל, מברך על מבושל 'שהכל'. וכך משמע בגמרא. ויש שהבינו כך במ"ב רב, סה.

עוד כתב בשועה"ר שם, שפרי שרגילים לאוכלו מבושל, אף שאפשר לאוכלו חי, אם אכלו חי מברך 'שהכל'. וצ"ע. ומ"מ להלכה, אם רגילים לאוכלו רק כשהוא מבושל, אז אם אכלו חי יברך 'שהכל'.

לגבי קטניות ומיני דגן שאכלם שלא כדרכם, עיין בברכ"ה ח"ג ז, 81, ושעה"ב כג, 629. ועיין בבאו"ה רב, יב, 'ואם', ומ"ב רה, ב. ונראה למעשה, שעל קיטניות יבשות שאין רגילים כלל לאכול, יברך 'שהכל'. וכן על גרגירי חיטה קשים, שאין רגילים לאוכלם כלל, יברך 'שהכל', שדינם כמו קמח, שברכתו 'שהכל'. ומה שאמרו הכוסס את החיטה מברך 'האדמה', הכוונה על גרעינים חיים שאינם יבשים, שיש שרגילים לאוכלם (עיין ו, א).

תפריט