מזל באב ואדר ואיסור לא תעוננו

מקורות בסיסיים

תענית כט, א-ב

"אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה כך משנכנס אדר מרבין בשמחה אמר רב פפא הלכך בר ישראל דאית ליה דינא בהדי נכרי לישתמיט מיניה באב דריע מזליה ולימצי נפשיה באדר דבריא מזליה."

תוספות תענית כט, ב

"אמר רב פפא הלכך האי בר ישראל דאית ליה דינא בהדי נכרי לישתמיט וכו'. פירוש משום דאמר לעיל מגלגלין חובה ליום החייב:"

חידושי הריטב"א מסכת תענית דף כט עמוד ב

"גמ' כשם שאמרו משנכנס אב [וכו'] אמר רב פפא הילכך בר ישראל וכו' עד דברי מזליה. ואע"ג שאין מזל לישראל הני מילי בשאר ימים אבל בשני חדשים אלו יש מזל שכן נגזר עלינו מן השמים, ואפשר עוד דמזל לאו דוקא אלא על הגזירה קרי מזל בלשון בני אדם."

שו"ת הרשב"א חלק א סימן תיג

הרשב"א לא מתייחס ישירות לשאלה שלנו. הוא קובע עיקרון, שלא כל דבר שתלוי בזמן אסור [למרות שהוא נראה סגולי]. בין הדוגמאות שהוא מביא: זמנים שהגמרא ממליצה עליהם להקזת דם ע"פ המזלות, זמנים מומלצים לחתונה ע"פ הברכה שנאמרה בבריאת העולם, תפילות אנשי מעמד כל יום על סוג אחר של אנשים ע"פ הבריאה (והסיק מזה, שכל יום יש היבט אחר במציאות שמתחזק יותר), קמיעות שהיו מכוונים למזל, ועוד.

גם הזכיר שר"ע עצמו תיקן תפילה מיוחדת למוצאי שבת [בספר שרשי הים (לקמן) הפנה לדברי הרשב"א].

"אבל בעושה אותה בעונה ידועה כמדומה שעל זה לא נשאלתי ולא השבתי. ומכל מקום איני רואה שיאסרו לחלוטין כל הצורות וכל העונות וכל המעשים וכל הדבורים בכל ענין. לא משום לא תעוננו ולא משום לא תנחשו ולא משום מה שיראה כשוף או דרכי האמורי…

וגם הוציאו מכלל מעונן ומכוין מעשיו בעונה ידועה. אמרו בפרק קמא דע"ז (דף ד' ב') ברבי יהושע בן לוי דהוה מצער ליה ההוא גוי. איית' תרנגולא אסריה אכרעיה דפוריא סבר כי מטא ההיא שעתא אלטייה. כי מטא ההיא שעתא ניים כי איתער. אמר שמע מינה (משלי י"ז) גם ענוש לצדיק לא טוב ואפילו לגוי. ובשבת פרק מפנין (דף קכ"ט ב') אמר שמואל פורסא דדמא חד בשבא וארבעה ומעלי שבתא. אבל שני וחמישי לא דאמר מר מי שיש לו זכות אבות יקיז דם בשני וחמישי שבית דין של מעלה ושל מטה שוין כאחת. בתלתא מאי טעמא לא משום דקיי"ל מאדים בזוגי. מעלי שבתא נמי קיי"ל מאדים בזוגי? כיון דדשו ביה רבים (תהלים קט"ז) שומר פתאים ה'. אמר שמואל ארבע דהוא ארבע ארבע דהוא ארבסר ארבע דהוא עשרין וארבע ארבע דליכא ארבע בתריה סכנתא. מעלי יומא דעצרתא סכנתא. וגזרו רבנן אכולהו מעלי יומא טבי משום יומא דעצרתא דנפיק זיקא דשמיה טבוח. ובכתובות (פ"ק דף ה') בתולה נשאת ברביעי ונבעלת בחמישי הואיל ונאמר' בו ברכה לדגים. ואלמנה נבעלת בששי הואיל ונאמרה בו ברכה לאדם. ואנשי מעמד היו מתענין בכל יום כנגד מה שנברא בו באותו היום על מפרשי ימים בשני שבו נחלקו המים. ובשלישי על הולכי מדברות ברביעי שלא תפול אסכרה בפי התינוקות דמארת חסר כתיב. בחמישי על עוברות וכו' שכל יום ויום תתחזק בו המלאכה שנבראה בו. ועל כן נראה דרב הושעיא ורב חנניא שהיו עוסקין בספר יצירה כל מעלי יומא דשבתא וברו עגלא תלתא ואכלי ליה. ולא עושין כן בארבעה פרקים שמשחיטין בהן את הטבח בעל כרחו שצריכין הכל יותר לבשר. אלא במעלי שבתא משום שבו היתה בריאת הבהמה. ובעלי הקמיעין שאמרו דאיתמחי גברא. היינו שהוא בן מזל שקמיעיו מצליחין. וכלן משגיחין לכוין מלאכתן במזל ידוע בחודש וביום. וכן כותבין בקלף ידוע בעור שליל ובעור צבי. ושמוש תלים שמוסכם ביד גדולי ישראל כולן מסכימין שצריכין עונה ידועה. ושמעתי שאף רבי עקיבא שאמר מעונן זה המחשב עתים ושעות ואומר היום יפה לצאת מחר יפה ליקח לימודי ערבי שביעית יפות עקרי קטניות מחיות רעות הוא עשה תפלה ידועה למוצאי שבת. וכן בבבא בתרא אמרו בפרק מי שמת (דף קמ"ז) שלשה דברים צוה אחיתופל את בניו אל תהיו במחלוקת בית דוד ואל תמרדו במלכותו ויום טוב של עצרת ברור זרעו חטים. רב חסדא אמר בלול איתמר. ובאמת דברים אלו כלן צריכין זמן לתקנן ולישבן ומי יתן ידעתי ואמצאנו. ואע"פ שנאמרו דברים רבים בספרים מספרי דרכי האמורי אין אומרים כלן תחת סוג אחד הם ואב אחד לכלן ואין להתיר אחד מהם כמו שבא בכתביך. שאין הספר משתפן להיות הכל מותר או הכל אסור."

אב ואדר מותר כי מכוון לקב"ה

גם דברי התוספות והריטב"א לעיל קצת נמשכים לכיוון הזה, אבל אינם חד משמעיים.

ראנ"ח – הנותן אמרי שפר, כי תצא ופרשת זכור, עמ' תריג

הראנ"ח (1530-1613) לומד מכך שפורים נקרא על שם הפור, שהכוונה בזה שענייני עם ישראל אינם תלויים בזמן.

הוא מביא את הגמרא שכדאי להשתמט מדין עם הגוי באב כי מזלו רע ולהגיע לדין באדר, וכותב שהיה אפשר לפרש שכיוון שבאדר שמח יצליח לטעון את טענותיו היטב, ולהיפך באב, וכך זה מתייחס למה שנאמר בגמרא משפט לפני שכשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה כך משנכנס אדר מרבין בשמחה, אלא שהתוספות פירשו שזה משום שמגלגלים חובה ליום חייב. (והציע הסבר אחד למה כך כתבו התוספות).

הוא מציע הסבר נוסף לדברי התוספות, שהם באו לתרץ את הקושיה על דברי רב פפא שלכאורה זה מעונן לדברי רבי עקיבא! ומסביר, שמעונן זה כאשר מייחס את ההצלחה אל המזל או אל הזמן, אבל כשאמרו 'מגלגלים' הרי שאת ההצלחה הוא מייחס לקב"ה שקבע שאז מידת הרחמים נוהגת וכדומה.

"ואמר על כן קראו לימים האלה פורים על שם הפור. ויש לדקדק כי היאך יקראו הימים פורים מפני פרט אחד מיוחד שקרה אז על שם הפור. אבל נראה שהכוונה בזה להיות כי בענין הזה נודעה יד ה' את עבדיו הרבה מאד כי בדבר אשר זדו לחשוב מחשבות שיוכל להם לעם מרדכי בזמן ההוא עצמו נהפוך הוא אשר ישלטו היהודים.

באופן שהיוצא מכל זה שעניני האומה הישראלית אין להם התלות כלל בזמן כי דבר מבואר הוא בעצמו כי לכל זמן ועת לכל חפץ [קהלת ג א] והזמן יש לו רושם על המעשים אם טוב ואם רע וכענין מאמר זה אמרו רז"ל במס' תעניות [פ"ט כט ע"א] מגלגלין זכות ליום זכאי וחובה ליום חייב. והאמת שהיה אפשר לפרש שאין הכוונה ליום חייב לומר שהיום הזכאי או החייב גורם כלל להביא זכות או חובה, אלא רצה לומר כי כשתהיה איזו חובה או איזה זכות העתידים להעשות מצד עצמם מגלגלין אותם ביום הזכאי או ביום החייב וכענין שאמרו [שבת לב ע"א] מגלגלין זכות ע"י זכאי וחובה ע"י חייב שנאמר [דברים כב ח] כי יפול הנופל ראוי היה זה ליפול אלא שמגלגלין חובה ע"י חייב.

אבל בגמרא תענית שם גבי מה שאמר משנכנס אב ממעטין בשמחה כך משנכנס אדר מרבין בשמחה אמר רב פפא הילכך האי בר ישראל דאית ליה דינא בהדי גוי לישתמיט מיניה באב דריע מזליה ולמצי נפשיה באדר דברייא מזליה, ומזה יראה שהזמן עושה רושם, דלישתמיט מיניה באב דריע מזליה ולמצי כו'. ואף בזו היה אפשר לפרש שלא אמר רב פפא אלא שלהיות האדם באדר שמח וטוב לב ברייא מזל דינו לשית עצות בנפשו לסדר טענותיו וההיפך ביומי דאב שלהיות דרך עוצב בו מסתתמין טענתיה ואיתרע מזל דינו ובזה יהיו דברי רב פפא מתייחסים למה שאמרו כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה כך משנכנס אדר מרבין בשמחה.

אלא שהתוס' [ד"ה אמר] כתבו הילכך האי בר ישראל דאית ליה דינא לישתמיט מיניה כו', פירוש משום דאמרינן מגלגלין חובה ליום חייב. וכפי הנראה שכתבו הפירוש הזה לאפוקי מהפירוש שפירשנו מפני קושיית יחס דברי רב פפא למ"ש כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה כך משנכנס אדר מרבין בשמחה וצריך להבין מה יהיה תירוץ הקושיא הזאת ומה ענין דברי רב פפא למשנכנס אב ממעטין בשמחה ומשנכנס אדר מרבין בשמחה.

וכפי הנראה שרש"י ז"ל כיון לתרץ הענין הזה שפירש שמשנכנס אדר ימי נסים היו לישראל פורים ופסח ויש לדקדק דמאן דכר שמיה דפסח ולא היה לו לרש"י לומר אלא שהיה זמן נס מרדכי ואסתר. אבל נראה שרש"י ז"ל רצה מה שייחס רב פפא אל הדברים האלה הילכך בר ישראל דאית ליה דינא כו' ואין היחס הזה מתייחס אלא להקדמת מגלגלין זכות ע"י זכאי על כן פירש שריבוי השמחה ומיעוטה הוא נמשך בימים המתגלגל בהם הזכות או החובה ובאדר ג"כ יש שם גלגול זכות שהם ימי פסח ופורים והתגלגל זכות ביום זכאי ולכן מרבין בו השמחה. ולהיות שבכח מ"ש מרבין השמחה או ממעטין הוא ענין הגלגול על כן באו דברי רב פפא על זה הילכך האי בר ישראל דאית ליה דינא כו' והוא עצמו מה שכתבו התוס' פירוש משום דאמרינן לעיל מגלגלין חובה ליום חייב. ורצו לומר עוד שלא יאמר האומר שאין עיקר דברי רב פפא לחדש אלא דלימצי נפשיה ביומי דאדר והילכך כיון שרב יהודה אמר דכ"ש שמשנכנס כו' האי בר ישראל דאית ליה כו' משתמיט מיניה ביומי דאב כאשר מודעת זאת ולימצי נפשיה כו' פירוש דכשם שמשנכנס אב משתמיט מיניה כך משנכנס אדר לימצי ליה נפשיה כו'.

ואפשר עוד שהתוס' הוקשה להם על דברי רב פפא שאמר האי בר ישראל דאית ליה דינא בהדי גוי לישתמיט מיניה באב משום דריע מזליה שזה היפך מה שאמר בגמרא [סנהדרין סה ע"ב] שסברת ר' עקיבא היא שמעונן זה המחשב עתים וימים ואומר יום פלוני טוב לצאת ויום פלוני ליקח, וזה ודאי ספק עצום בענינים אלה.

ואמנם תשובת ענין זה לענ"ד הוא שהאומר יום פלוני טוב לצאת הוא מייחס ההצלחה ההיא אל המזל ואל היום בעצמו וזה ודאי אסור, אמנם מ"ש מגלגלין זכות ליום זכאי אין הגורם והרושם ההוא, אבל ירצה לומר כי ביום טובה גם ה' יתן ומדת הרחמים נוהגת אז וביום רעה ההיפך על דרך מ"ש מגלגלין זכות ביום זכאי וחובה ביום חייב. והוא מה שכתבו התוס' פירוש משום דאמר לעיל מגלגלין חובה ליום חייב וזה על דרך מ"ש [ברכות ז ע"א] שהקב"ה יש לו שעה מיוחדת שכועס בו ועל דרך שכתב הר"ן [ר"ה ג ע"ב] בג' ספרים נפתחים בראש השנה וכו'. וכענין זה נמצא בענין המקומות שהמקום גורם לדברים אם טוב ואם רע."

שרשי הים א, ע"ז שורש כ

הרב יצחק מאיו (נפטר בתק"ע, 1810) הביא את דברי הראנ"ח, ועל פי העיקרון שמותר לתלות דברים בזמן כאשר הכוונה היא שהקב"ה יותר מנהיג במידת רחמים וכדומה, הסביר את מה שאמרו [מובא גם בשו"ע יו"ד קעט, ב] שלא להתחיל בימים שני ורביעי.

"פי"א ה"ח איזהו מעונן כו יום פלוני טוב ויום פלוני רע כו'. וכתב רש"י ז"ל בחומש פרשת קדושים (ויקרא יט כו) על פסוק ולא תעוננו, ולא תעוננו – לשון עונות ושעות שאומר יום פלוני יפה להתחיל מלאכה שעה פלונית קשה לצאת והכי איתא בתו"כ (קדושים פ"ו, ב) ובסנהדרין סה ולכאורה קשה ממ"ש אין מתחילין בב"ד וכמ"ש בזוהר פרשת תצא (דף רעא, ב) ובפרשת עקב (דף רעג, א) ואם הוא מנהג העולם הוא תימה על מה סמכו יע"ש. וי"ל עמ"ש מוהראנ"ח בפרשת כי תצא (בס' הנותן אמרי שפר סוף דרוש א' ד"ה אופן שהיוצא מכל זה) שתמה עמ"ש בתענית כט בר ישראל דאית ליה דינא בהדי גוי לישתמיט מיניה באב דריע מזליה ולמצי נפשיה באדר דבריא מזליה ממ"ש כאן גבי קרא דלא תעוננו והשיב וז"ל ואמנם תשובת ענין זה לע"ד הוא שאומר יום פלוני טוב לצאת הוא מייחס ההצלחה ההיא אל המזל ואל היום בעצמו וזה ודאי אסור אמנם מ"ש (שם עמוד א') מגלגלין זכות ליום זכאי אין הגורם והרושם ליום ההוא אבל ירצה לומר כי ביום טובה גם ה' יתן ומידת רחמים נוהג בו וביום רעה להפך יע"ש וזה גם כן יתכן לומר כיון דביום ב' לא נאמר בו כי טוב וביום ד' נתלו בו המאורות סימנא מילתא היא שלא להתחיל בהם מלאכה כיון שבהם ליכא מידת רחמים כל כך כשאר הימים וביום טובה היה בטוב, ועיין בתשובת הרשב"א (סימן תיג) שעמד על חקירה כזו מדר"ע אר"ע ויישבה יע"ש."

רבי שלמה אליעזר אלפנדרי – מוריה פג-פד, עמוד כד

רבי שלמה אליעזר אלפנדרי (נפטר בתר"ץ, 1930), גם מקשה איך אין כאן איסור לא תעוננו, ועונה שאיסור מעונן הוא כי זה גורם לכפירה בה' (כדברי החינוך), אבל כאן הרי זה מחזק את האמונה בה'.

"לכאורה קשה על מאמר זה שאמרו דבאדר לימצי נפשיה ובאב לישתמיט מיניה, ממ"ש בסנהדרין (ס"ה ב) מעונן, רבי עקיבא אומר זה המחשב עתים וימים ואומר יום פלוני טוב לצאת, וכן פסקו הפוסקים כמו שיעויין בהרמב"ם (פי"א מהל' עבודה זרה), וסמ"ג (לאוין נ' ונ"ג), והרא"ה בספר החינוך פ' קדושים (מל"ת רנ"ד).

וראיתי בתשו' הרמב"ן במיוחסות (סימן רפ"ג) שעמד בסברת רבי עקיבא הלזו, ע"ש. וגם בתשו' הרשב"א ח"א (סימן תי"ג) עמד במה שנראה סתירה לסברה זו מאיזה מקומות בש"ס, וממה שעשה רבי עקיבא עצמו תפילה ידוע למוצאי שבת עשד"ב, אמנם לא נרגש מזה.

ונראה לענ"ד דהא ודאי לא קשה, ונקדים מש"כ הריטב"א בחידושיו לתענית שם, וז"ל ואעפ"י שאין מזל לישראל הני מילי בשאר ימים, אבל בשני חדשים אלו יש מזל, שכן נגזר עלינו מן השמים, ואפשר עוד דמזל לאו דוקא, אלא על הגזירה קרי מזל בלשון בני אדם, ע"כ.

ועל פי דברי הרב אלו בין לתירוצא קמא ובין לתירוצא בתרא יוצא לנו ישוב נכון דלא הוי הא בכלל מעונן, דמה שאסרה תורה הכישוף ומעונן, הטעם כדכתב הרב החינוך (בפ' קדושים ושופטים) דיצא להם מזה סיבה לכפור בעיקר, משא"כ הנמנע בחודש אב ולעשות בחודש אדר, אדרבא הוא סיבה שיאמין בה'. והכי מפורש יוצא מדברי התוס' שם ד"ה אמר רב פפא וז"ל פירוש משום דאמרינן לעיל מגלגלין חובה ליום החייב, ע"כ. ור"ל דאין בזה משום מעונן, דאדרבא הוא לקבוע אמונה בה' דמה שעושה באיזה זמן הן לטובה והן למוטב ישאר הרושם באותו היום, ונודה על זה לה' כי לא עזב ולא יעזוב חסדו. וזה שנאמר (תהלים ק"ו) הודו לה' כי טוב, מפני כי לעולם חסדו, גם על העתיד באותו יום. ושוב אחר ימים ראיתי מש"כ הרב המגיה בספר פאת ים מערכת מעונן, ובספר אות היא לעולם ח"א מערכת האל"ף (סימן ו'), ועיין עוד תוס' סוף קידושין."

הרב משה צוריאל – ישראל דקדשינהו לזמנים – על הזמן וערכו בעבודת ה'. בתוך 'מספרא לסייפא' 41, עמ' 79

הרב משה צוריאל מראה שזהו קו כללי בדברי חז"ל, שיש השפעה לזמנים.

הוא מבאר בהרחבה שעניין האיסור הוא שעל האדם להפקיד גורלו בידי הקב"ה ולא בידי כוחות שרירותיים. ועיקר ביאורו, שהמסוגלות של הזמנים היא בעקבות המעשים של עם ישראל, שכאשר ישראל חוטאים בזמן מסויים (כגון בחטא המרגלים באב) הרי שאותו הזמן נעשה מסוגל לרעה, וכאשר ישראל מקיימים מצווה (כגון מצוות פורים באדר) הרי שאותו הזמן מסוגל לטובה. הרי שזה תלוי בקב"ה ובמצוותיו, ואין כאן שרירותיות עיוורת (שעלולה להיות נגועה באליליות).

"א

את האיסור לא תעוננו ויקרא יט פירש רש"י לשון עונות ושעות שאומר יום פלוני יפה להתחיל מלאכה שעה פלונית קשה לצאת וכפי שהוגדר האיסור בחז"ל סנהדרין סו על האומר אל תתחיל בי לגבות חוב ממני כי שחרית הוא ר"ח הוא מוצאי שבת הוא והוא סימן רע לכל המשך התקופה.

אולם על פי דברים אלו יש להקשות על ההלכה שו"ע יו"ד סי' קע"ט סעיף ב' ש"נהגו שאין מתחילין בימים ב' וד' (בגלל הוראה קשה של הכוכבים. ט"ז) וכן אין נושאים נשים אלא במילוי הלבנה.

מתברר שאין אלו מנהגים גרידא כי אם תפיסה שלמה בחז"ל: "עת מזומנת לטובה עת מזומנת לרעה" (סנהדרין קב.) כלומר היום גורר אחריו מזל מסוים הדבר מתבטא אף בהסטוריה חמשה דברים ארעו את אבותינו בי"ז תמוז וחמשה בט' אב… (תענית כו עיי"ש פירוט) משמע שיש כח ביום מסוים להטביע חותמו על כל המאורעות שיחולו באותו תאריך בשנים הבאות, וכפי שכתב ר' צדוק הכהן מלובלין רסיסי לילה עמי ס"ט שכאשר בא יום חג ומועד לישראל כל שנה ושנה חוזרת ומתעוררת שוב ההשפעה הרוחנית האצילית ההיא ביתר שאת וביתר עוז (עיין עוד בסוטה דף י"ד תוספות ד"ה מפני מה). כך הם גם דברי הגאון ר' ירוחם דעת חכמה ומוסר ח"ג דף קצד בעניני קבלה יש שעות ידועות לטובה או לרעה עיין ברכות ז. ענין בלעם יש עת רצון ועת כעס. ואם עשה האדם איזה פעולה והזדמן לו עת רצון יצליח ואם לא התכוון לשעה לא יועילו לו כלום ובמפורש יעצו לנו חז"ל כל הדוחק את השעה שעה דוחקתו וכל הנדחה מפני השעה שעה נדחית מפניו ברכות סד (השווה לגמרא בברכות דף מח על אריכות דבורי הבנות עם שאול בחפשו את הרואה לפי שעוד לא הגיעה השעה והרגע המכוון והמדויק משמים ששאול יתחיל במלכותו).

חז"ל אף מורים לנו מפורשות תענית כט משנכנס אב ממעטין בשמחה משנכנס אדר מרבין בשמחה הלכך בר ישראל דאית ליה דינא בהדי נכרי לישתמיט מיניה באב דריע מזליה ולימצי נפשיה באדר דבריא מזליה והרי אין לך תלייה בעונות גדולה מזוי ובכן כיצד מתיישבים הדברים עם האיסור של לא תעוננו?

ב…

על האדם להפקיד את גורלו בידי ההשגחה בלבד, ולא בידי כוחות קוסמיים שרירותיים ועוורים…

יש בכח המצוות לשנות את המזל כמפורש בכמה מעשים (שהובאו בשבת קנו, ב) הקב"ה הרים את אברהם אבינו למעלה מן המזלות "צא מאצטגנינות שלך אין מזל לישראל" (שם) אם כך יש לומר כיון שנתקדש חודש אדר במצוות פורים ומאחר שנתחלל חודש אב על ידי חטא המרגלים נקבע לכל אחד מהם אופיו המסוים אין בכך משום אליליות עיוורת ממנה הוזהרנו לא תעוננו כי כאן הרי אנו תולים את כל המהלך בכוח ה' בלבד בגלל עמידתנו או מעידתנו; זכות או חובה."

האיסור רק לשאול ולא כשכבר שמע (וכדברי הרמב"ן)

מנות הלוי אסתר ט, יב-טו, עמוד שעה

הרב שלמה הלוי אלקבץ (1505-1584 בערך. מחבר 'לכה דודי'), דחה את דברי רבי משה עראמה שאמר שההיתר משום פיקו"נ, שדחוק לומר שזה לא נאמר על עסק ממון.

הוא מתרץ על פי דברי הרמב"ן, שהאיסור הוא רק כשהולך ושואל, אבל אם כבר שמע אין איסור להיזהר, וכן כשאמרו שאין מתחילים בשני, שאין חיוב לעשות דווקא באותם ימים ומותר להימנע מזה מחמת הספק, וכל שכן כאן שכבר נכפלו צרות באב והרי זה כדבר ידוע שאז יש יותר סיכון.

"והה"ר מאיר עראמה כתב… עכ"ל.

וקשה להאמין דעל עסקי נפש קאמר ולא על עסקי ממון. ועל מה שדחק משום הא דלא תעוננו יראה דלא קשה דאשכחן להרמב"ן ז"ל דקאמר דדוקא לכתחלה לשאול בכלדיים שהם בעלי אצטגנינות אסור אבל אם יודע שחכם אחד בקי בחכמה ההיא אמר דבר מעצמו אם נמנע בשבילם או האמין להם שיהיה אמת הוא שאינו עובר בכלום שהדבר אמת הוא כפי החכמה אלא שהב"ה מציל את יראיו במעשה נס אין לו להכניס עצמו לעשות בהפך כדי שיעשו לו נס כי שמא אינו ראוי לכך. ואתיא כהא דאמרינן בגמרא שבת קנו. וכן מה ששגור בפי הכל אין מתחילין בב' דאין בו משום עתים ושעות אלא דרך מחכמת הכוכבים שמזל לבנה הוא קל באותן הימים ואין התחלה מצלחת אין מדרך החיוב לעשות כנגד הימים האלה אלא טוב להוציא עצמו מן הספק וכ"ש הבא דבאב עינינו הרואות כמה הוכפלו הצרות בו והיינו כחכם בקי בחכמת המזלות וודאי דשרי דלשמיט מיניה באב וליזיל בהדיה באדר הואיל ואעביד ביה ניסא כי האי."

הרב משה נחום אייזנבך – נזר התורה טו, עמ' רצז

הרב משה נחום אייזנבך (בן ימינו) מציע לתרץ שאיסור 'לא תעוננו' הוא רק על חישוב הזמנים, ולא על המעשה המבוסס על חישובים כאלו, וכיוון שכבר קיבלו מה הזמן הראוי אין בזה איסור.

"אי' בתענית כט אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה כך משנכנס אדר מרבין בשמחה אמר רב פפא הלכך בר ישראל דאית ליה דינא בהדי נכרי לישתמיט מיניה באב דריע מזליה ולימצי נפשיה באדר דבריא מזליה וצ"ע איך מותר לומר כן והא אי' בסנהדרין סה מעונן (הלאו דלא תעוננו) רבי עקיבא אומר זה המחשב עתים ושעות ואומר היום יפה לצאת ויצליח למחר יפה ליקח מקח וישתכר בו הלוקחו וכו' – יתכן לומר שהאיסור הוא רק על החישוב ולא על עשיית המקח אז ומכיון שכבר קיבלו את הזמן מותר לצאת באותה שעה ולשאת וליתן ואין בזה איסור."

משום פיקו"נ

רבי משה עראמה – עקידת יצחק אסתר מבן המחבר

רבי משה עראמה מסביר שהמן שמח שהגורל יצא דווקא ביום ההוא, כי למחרת מזלם של ישראל טוב יותר, ולכן רצתה אסתר שינתן ליהודים שבשושן גם למחרת.

והסביר, שלא עברו בזה על איסור לא תעוננו, וגם אין קושיא על דברי רב פפא להשתמט באב וכו', שאין דבר שעומד בפני פיקוח נפש, וגם בזה כל המטרה היא לברוח מהגוי הרודף אותו.

"…גם אחר שכוונתם לפרוע כל עצת המן וזה המן הפיל פור וראה כי ביום המחרת של יום י"ג הוא מוכן להריסת הדת חפושה מפאת המערכה כנזכר. ועל כן צוה ביום ההוא ולא במחרתו שביום המחרת נשאת מזל לישראל במה שהם ומזל עמלק אשר הוא מזרע אדום הוא למטה ואז יפלו לפני בני ישראל ולכן רצתה שגם מחר ינתן להם הפך דעתו (התר ספק כ"ג) ונ"ל כי הותר להם זה הפך ולא עברו בלא תעוננו כדברי רבי עקיבא בסנהדרין (ס"ה ב) אשר כל הפוסקים פסקו כן (טוש"ע י"ד סי' קע"ט) כי זה הבורר שעות מפני שחז"ל בסוף תעניות (כ"ט ב) אמרו אמר רב פפא האי מאן דאית ליה דינא באב לישתמיט מינה דריע מזליה ובאדר ליזיל בהדיה דבריא מזליה אמנם דברי רב פפא תמוהים כי הפך רבי עקיבא. אלא שנוכל להשיב כי אחר שאין דבר עומד לפני פקוח נפש ועל כן אם העכו"ם עומד לפני ישראל ורודף אותו באב למדו לו כי זה המזל עוזרו וצריך שישמט ממנו וזה שב ואל תעשה הוא אמנם באדר אין צריך להשתמט ממנו אבל ליזיל בהדיה כי המבחר טוב לא חס ושלום ילמדו לו אי זה הוא המבחר לעשות מעשה בו כי אם לברוח מן המזיק או זה שאינו צריך לברוח וזה יורה לשון לישתמיט מניה וליזיל בהדיה כי הוא נרדף וגם בכאן היו רודפים לא עשו מפני מבחר המן כ"א לפרוע כל עצתו כנזכר."

חזקה שזה עובד

חתם סופר אורח חיים סימן תקנא, א

החת"ס כתב שהסיבה שאין בזה איסור לא תעוננו היא כי זה הוחזק שלוש פעמים, שהרי חמישה דברים אירעו את אבותינו בתשעה באב.[1]

"לישתמיט מיניה. נ"ב, כיון דאתחזיק שלשה זמנים דחמשה דברים ארעו בתשעה באב, לית ביה משום [ויקרא יט, כו] לא תעוננו."

[1] אמנם צ"ע:

1. מה יגיד על אדר? 2. מי קבע שזה קשור לכל חודש אב? אולי קשור רק לתשעה באב עצמו.