ג – בני זוג מעדות שונות

פורסם בקטגוריה ט - מנהג איסור קטניות. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
http://ph.yhb.org.il/04-09-03/

שאלה נפוצה, מה יעשו בני זוג שאחד מהם בא ממשפחה שנהגה איסור קטניות והשני ממשפחה שאוכלת קטניות. כתב על כיוצא בזה אחד מגדולי הראשונים, רבי שמעון בן צמח דוראן (תשב"ץ ג, קעט), שדבר פשוט הוא בלא ספק, שלא יתכן שישבו שניהם באופן קבוע על שולחן אחד, ומה שמותר לזה אסור לזה. ולכן צריכה האשה לילך אחר מנהגי בעלה, שאשתו כגופו. ואם הבעל נפטר, תלוי הדבר, אם נולד לאשה ממנו ילד – תשאר במנהג בעלה, ואם לא נולד לה ממנו ילד – תחזור למנהג בית אביה.

והוסיף לבאר הרב פיינשטיין (אג"מ או"ח א, קנח), שדין האשה כדין מי שעובר לגור במקום שהכל נוהגים בו באופן שונה מכפי שהיה רגיל, שאם בכוונתו לגור שם תמיד, עליו לבטל את מנהגיו הקודמים ולנהוג כמנהג אנשי מקומו החדש (עפ"י שו"ע יו"ד ריד, ב; או"ח תסח, ד, מ"ב יד). וכן אשה שנשאת לבעלה, הרי היא כמי שעברה לביתו לתמיד, ולכן עליה לנהוג כמנהגיו.

לפי זה, אם אשה אשכנזית נישאה לספרדי, יכולה לאכול קטניות בפסח, ואינה צריכה לעשות התרת נדרים, מפני שכך הדין שהאשה נוהגת כמנהגי בעלה. ואע"פ כן כמה פוסקים המליצו שתעשה התרת נדרים.[1]


[1]. באג"מ או"ח א, קנח, מוכיח שדין זה מהתורה, שכן מצינו שהתורה פטרה אשה נשואה מלמלא חובת כיבוד הורים, מפני שמצוות כיבוד הורים דורשת שאם יהיה צורך לילך להלבישם ולהאכילם – תלך, וכיוון שחובת האשה לביתה קודמת, פטרה אותה התורה מחובה זו (שו"ע יו"ד רמ, יז. כמובן שכאשר אין התנגשות מצווה גדולה לכבד את הוריה). הרי שלפי זה מקומה של האשה מהתורה בבית בעלה.

עוד כתב שם שאינה צריכה התרה. וכן משמע ממ"ב תסח, יד, שהעובר ממקום למקום שחייב לנהוג כבני מקומו החדש, ומשמע שכיוון שזו ההלכה אינו צריך לעשות התרה. וכ"כ בכה"ח תסח, מג. ועוד, שבמקום דוחק לא קיבלו האשכנזים שלא לאכול קטניות, ולכן בשעת בצורת ולחולה מקילים (מ"ב תנג, ז). וכן אם יהיו שני מנהגים שונים בבית אחד בוודאי שיש בזה צער, ונראה שאינה צריכה התרה. ובסידור פסח כהלכתו טז, יג, כתב שצריכה לעשות התרה. ובחזון עובדיה ע' נו והערה י' כתב שעל צד הטוב תעשה התרה.

האם אשכנזים יכולים להתיר את נדרם ולאכול קטניות? עיין בכה"ח תנג, טו, שלדברי מהר"י לוי ל"ח, מי שנהג איסור בקטניות כי חשב שהם חמץ, אפשר לעשות לו התרה. אבל מי שידע או שאבותיו ידעו שהוא מנהג חומרה – אין להתיר להם. ולפי זה אסור לאשכנזים לעשות התרה לאכול קטניות. ודעת הפר"ח בסי' תס"ח, שמנהג שנולד בטעות אין צריך כלל התרה, ואם ידעו שהוא מנהג חומרה, אפשר לעשות התרה לנדרם (אולם צ"ע אם יאמר זאת גם כאשר מדובר במנהג שהתקבל על עדה שלימה שאולי בזה גם לדעתו לא תועיל התרה). והחת"ס או"ח קכב, קיים דברי מהר"י הלוי. ואכן כך נוהגים למעשה, ולא מצינו שאשכנזים עושים התרה לאכול קטניות, ורק במקום חולי עושים התרה. ועיין בספ"כ טז, הערה 47 ובהוספות שבסוף הספר, שיש סוברים שמנהג קטניות יסודו בגזירה, ולדעתם יתכן שגם אשה אשכנזייה שנישאה לספרדי אסור לה לאכול קטניות. אמנם למעשה אין חוששים לזה, ואשכנזייה נוהגת כבעלה.

פורסם בקטגוריה ט - מנהג איסור קטניות. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.

לרכישת הסדרה - לחצו כאן