שתי מצוות יסודיות מהתורה מבטאות את השבת, מצוות עשה – ‘זכור’, ומצוות לא תעשה – ‘שמור’. מצוות ‘שמור’ עניינה להימנע מכל מלאכה, ומצוות ‘זכור’ עניינה לזכור את יסודות האמונה. היסוד הראשון שאנו זוכרים בשבת הוא בריאת העולם, והיסוד השני הוא יציאת מצרים.
אף שמצוות ‘זכור’ היא מצוות עשה שתלויה בזמן, נשים חייבות בה כגברים. שכן מצוות ‘זכור’ הוקשה למצוות ‘שמור’, ששתיהן נאמרו בדיבור אחד ולכן דיניהן שווה. וכמו שנשים חייבות במצוות ‘שמור’ שהיא מצוות ‘לא-תעשה’, שכך הכלל, שנשים חייבות בכל מצוות ‘לא-תעשה’, אף כשהן תלויות בזמן, כך גם חייבות במצוות ‘זכור’. לפיכך, יכולה אשה להוציא איש ידי מצוות קידוש, שחיובה שווה לחיובו. אבל קטן או קטנה שלא הגיעו לגיל מצוות, אינם יכולים להוציא גדולים, שהקטנים המסוגלים להבין עניין שבת חייבים במצוות קידוש מדברי חכמים בלבד, ואילו הגדולים חייבים במצווה מהתורה (שו”ע או”ח רעא, ב).
תקנו חכמים לקיים את מצוות ‘זכור’ באמירת הקידוש בליל שבת על כוס יין. שתי ברכות בקידוש הלילה, האחת על היין, והשנייה על קדושת השבת. אמירת הקידוש על היין סמוך לסעודה מלמדת אותנו שקדושת השבת מתגלה בכל המדרגות, לא רק בצדדים הרוחניים שבחיים אלא אף בצדדים הגשמיים, ולכן אומרים אותו על היין המשמח ולפני הסעודה.
עוד תקנו חכמים לקדש גם ביום על היין סמוך לסעודה. על ידי פתיחת הסעודה בקידוש, ניכר שזו סעודה חשובה ומיוחדת ונזכרים בקדושת השבת. וכיוון שיסוד הקידוש של היום מדברי חכמים, לא תקנו בו ברכה מיוחדת לכבוד השבת, אלא מברכים על כוס יין “בורא פרי הגפן”, ונוהגים לומר לפני הברכה פסוקים מעניין השבת. ונקרא “קידושא רבא”, היינו ‘קידוש גדול’, בלשון סגי נהור, כי באמת קידוש הלילה הוא החשוב. (ע”ע פניני הלכה שבת ח”א ה, א-ג, בביאור הלכות אלו).
גם במצוות שלוש הסעודות ולחם-משנה נשים חייבות כגברים (שו”ע רצא, ו, ומ”ב ובאו”ה שם).
