טוחנים את הקמח למצות לפחות יום לפני לישתו, מפני שהטחינה מחממת מעט את הקמח, ואם לא ימתינו יום עד שיצטנן לגמרי, יש יותר חשש שהעיסה תחמיץ (שו"ע תנג, ט).
אין נותנים מלח או פלפל בעיסה, מפני שאולי יגרמו לחימום העיסה ולהגברת הסיכון שתחמיץ (שו"ע תנה, ה-ו).
אין לשים לכתחילה יותר משיעור חלה (בערך קילו וחצי) בבת אחת, מפני שקשה לאדם אחד ללוש היטב ובזריזות כמות גדולה, ויש חשש שחלקים בעיסה יחמיצו. בדיעבד אם לש כמות גדולה יותר, כל זמן שלא שהתה שמונה עשרה דקות ולא נתגלו בה סימני חימוץ – המצה כשרה (שו"ע תנו, א-ב).
כאשר כמה אנשים עוסקים בלישה, עריכה ורידוד הבצק, לדעת כמה פוסקים אפשר ללוש כמויות גדולות יותר, וכן נהגו רבים. ואע"פ כן, לכתחילה ראוי להחמיר שלא ללוש יותר משיעור שאמרו חכמים (מ"ב תנו, ז).
כשהלישה נעשית על ידי מכונה, נוהגים לכתחילה ללוש עיסות גדולות.
אין ללוש את הבצק במקום חם, מפני שהחום מזרז את החימוץ. לפיכך אין ללוש במקום השמש, וביום שרב אין ללוש בחוץ וסמוך לחלונות, מפני שאף שרוב קרני השמש מוסתרות בעננים, מכל הרקיע קורן חום רב. וכמובן שאין ללוש במקום שמתחמם מהתנור (שו"ע תנט, א). בדיעבד אם לשו במקום חם ולא ראו בבצק ובמצה סימני חימוץ – המצה כשרה (שם, ה).
לכתחילה אין להניח את העיסה בלא עסק אפילו רגע אחד (שו"ע תנט, ב). כאשר ידיו של הלש התחממו, יצנן אותן במים קרים. ויש מדקדקים בכל מקרה לצנן את ידיהם במים מפעם לפעם במשך הלישה (מ"ב תנט, כז).
