יש לחמם את התנור היטב, כדי שמיד לאחר שיכניסו את הבצק לתוכו יתחיל להיאפות, שאם החום יהיה חלש הבצק עלול להחמיץ קודם שיאפה. אין לאפות בחום השמש, ואם עבר ואפה, אף שהחום היה חזק מאוד וברור שהבצק לא החמיץ, אין יוצאים במצה זו ידי מצוות אכילת מצה, מפני שהמצה נקראת לחם, והנאפה בחמה אינו נקרא לחם (שועה"ר תסא, ו).
אבל אין צורך לאפות את המצות על ידי להבות האש דווקא, אלא גם כאשר הלהבות בוערות מתחת לפלטה של מתכת או חרס, כיוון שהפלטה רותחת – אפשר לאפות עליה (שו"ע תסא, ב). וכן מותר לאפות בתנור חשמלי שגופי החימום שלו מתלהטים, והרי זה כאש. אבל לגבי מצות שנאפו במיקרו-גל יש ספק, כי יש סוברים שהן פסולות למצוות אכילת מצה, מפני שלא נאפו באש.
אין מעטרים את המצה בציורים, שמא ישהו כדי לצייר עליה, ובינתיים תחמיץ. אין עושים בפסח מצה עבה טפח (7.6 ס"מ), שיש לחשוש שהאש לא תשלוט בתוכה כראוי ותחמיץ (שו"ע תס, ד-ה). אבל מותר לעשות מצה שעובייה מעט פחות מטפח. מנהג יוצאי אשכנז לעשות מצות דקות וקשות, שבאופן זה האש שולטת בהן היטב ואין כמעט חשש שיהיה בהן חמץ (עי' רמ"א תס, ד). ויש מיוצאי ספרד שנהגו לעשותה בעובי אצבע, ויש שנהגו לעשותה רקיקים כמנהג יוצאי אשכנז, מפני שרגילים לאפותם לפני הפסח, ואם לא יהיו רקיקים לא יישמרו כראוי (כה"ח תס, מד).[7]
אין יוצאים ידי חובה במצה גנובה או גזולה (שו"ע תנד, ד). לפעמים הקונה לוקח את המצות לרשותו בלא לשלם, ואם המוכר גילה דעתו שהוא רוצה לקבל את התשלום מיד, הקונה צריך להקפיד לשלם לו כפי שביקש. ואם המוכר מחזר אחר הקונה כדי שישלם עבורן, והקונה דוחה אותו ב'לך ושוב', אין הקונה יוצא באותן המצות ידי חובה, מפני שאינן שלו (מ"ב תנד, טו).