אסרו חכמים לאכול מצה בערב פסח, כדי שתהיה חביבה בעת אכילתה בלילה, וכדי שיהא היכר בין אכילה שלפני פסח לאכילת מצת מצווה בליל הסדר. איסור זה חל גם על ילדים קטנים שמבינים את משמעות המצה, שהיא זכר ליציאת מצרים. אבל מותר להאכיל מצה בערב פסח לקטנים שאינם מבינים זאת.
האיסור מתחיל מעלות השחר. ויש שהחמירו על עצמם שלא לאכול מצה כבר מראש חודש ניסן, ויש שנהגו להימנע מאכילת מצה שלושים יום לפני הפסח. אבל מצד הדין רק ביום י"ד בניסן צריכים להימנע מאכילת מצה (מ"ב תעא, יב).[6]
במחנות צה"ל ובבתי חולים רגילים לבער את החמץ מספר ימים לפני פסח, שאם לא יעשו כן יש חשש שיישאר חמץ בפסח במטבחים ובמחנות. כדי שיהיה לחיילים ולחולים מה לאכול, גם בימים שלפני הפסח נותנים להם לאכול מצות, אולם בערב פסח עליהם להימנע מאכילת מצות.
איסור אכילת מצה בערב פסח חל גם על שברי מצה קטנים שנילושו ביין או בשמן. ואף אם יאפו את התערובת הזו, כל זמן שצורת המצה נשארה על השברים, הרי שברכתם 'המוציא', ואסור לאוכלם בערב פסח. אבל אם השברים שנילושו ונאפו איבדו את צורת המצה שלהם, ברכתם 'מזונות', ומותר לאוכלם בערב פסח (כך נראה מדברי הרמ"א תעא, ב, ומ"ב יט-כ). ויש מחמירים בזה, ולדעתם אפילו אם פוררו את המצה לפירורים קטנים כקמח מצה, ולשו אותם בשמן או בדברי מתיקה ואפו מהם עוגה או עוגיות ולא נותרה להם צורת מצה – אסור לאוכלם. משום שעדיין ברכת 'המוציא' שייכת להם, שאם יאכלו מהם כשיעור קביעת סעודה יברכו עליהם 'המוציא', נמצא שעדיין לא פג מהם שם מצה, וממילא איסור אכילת מצה בערב פסח חל גם על מאפים המבוססים על קמח מצה (הגר"א, הרב קוק, חזו"ע).
אבל אם עשו מהפירורים קציצות ובישלום, לכל הדעות מותר לאוכלם בערב פסח, שאחר הבישול לא נשאר שם מצה על הפירורים, ואף אם יאכלו מהם שיעור קביעת סעודה – ברכתם 'מזונות', הואיל והם תבשיל ולא מאפה (מ"ב כ). ואפילו אם בשלו מצה שלימה שיש בה שיעור כזית, אף שברכתה 'המוציא', לדעת רוב הפוסקים, מותר לאוכלה בערב פסח (כמבואר בהמשך יד, 1).[7]
[7]. יש אומרים שכל מצה שאינה כשרה למצת מצווה מותר לאכול בערב פסח, וכן דעת מאירי ורבי ישעיה מטראני וריב"ש ת"ב. ויש אומרים שכל שיש בה טעם מצה אסורה ואפילו אם היא עצמה אינה ראויה למצווה, וכך נראה מכמה ראשונים שהתירו מצה עשירה בלבד, היינו קמח שנילוש במי פרות (ר"ת בתוס' פסחים צט, ב, רא"ש, מרדכי, תשב"ץ ומהרש"א). (עי' לעיל ח, א). ואם פוררו מצה ולשו אותה בדברי מתיקה או בשמן, בין אם אפו ובין אם לא אפו, יש סוברים שכל זמן שברכתה 'המוציא' אסור, ואם נשתנתה לברכת 'מזונות' מותר, ודין זה מבואר בפנה"ל ברכות ו, יב. ושיטת המחמירים, שכל פירורי מצה אפויים, כעוגות ועוגיות, אסור לאכול בערב פסח, מפני שיש להם שייכות עדיין לברכת 'המוציא', שאם יאכלו מהם שיעור סעודה דינם כדין פת הבאה בכיסנים וברכת 'המוציא', וכ"כ בעולת ראיה ח"ב עמ' רמג סעיף כב. ואם בישלו את המצה, אף שהיא כזית וברכתה 'המוציא', כיוון שנשתנה טעמה, מותר לאוכלה בערב פסח. וכך סובר מ"ב תעא, כ, ושעה"צ יט. ויש מחמירים, עי' להלן יד, 1, וביחו"ד א, צא הערה י. מ"מ לכל הדעות פירורי מצה פחות מכזית שבישלום – ברכתם 'מזונות' ומותר לאוכלם בערב פסח, וכך כתבתי למעלה.
