חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

פניני הלכה

ג – תענית בכורות

נהגו הבכורים להתענות בערב פסח, זכר לנס שנעשה להם במצרים, שכל בכורי מצרים מתו ובכורי ישראל ניצולו.

כדי לבאר מעט את משמעותה של מכת בכורות צריך לבאר שבכל בכור, בנוסף לכך שהוא גדול האחים, יש גם ביטוי של ראשוניות, שבהיוולדו החלו להתגלות החיים החדשים של הדור הבא. לפיכך מוטלת על הבכור אחריות גדולה. אם יבחר בטוב, יגלה את שורש הראשוניות, את היסוד החשוב ביותר – האמונה בבורא העולם, ובדרכו ילכו שאר אחיו. ואם יבחר ברע – יכפור ויתגאה ויחשוב כי הוא הגדול והחשוב, ויהיה טרוד בהגדלת כבודו וסיפוק תאוותיו. וזה היה חטאם של המצריים, שבזכות היותם ראשונים בכמה תחומים, חשבו את עצמם לאדוני העולם, וכפרו בה', וכשנצטוו לשלח את ישראל כדי שיעבדו את ה' ויקבלו את תורתו – הקשו את ערפם ולא שילחו את ישראל. ופרעה, שהיה בכור, הוביל את גאוותם וכפירתם. גם ליום הראשון של פסח יש תכונה של 'בכורה', שהוא היום הראשון שבו החל הקב"ה להתגלות בעולם על ידי הוצאת עמו ישראל ממצרים באותות ובמופתים. וכשהגיע היום הגדול שיועד לגילוי שורש האמונה בעולם, התעורר קטרוג גדול על בכורי מצרים שכפרו בה' והקשו את ערפם ומנעו את גילוי אורו על ידי עם ישראל. ועִם תחילת ההתגלות האלוקית בחצות הלילה – הוכו ונשברו. ובכורי ישראל, שבטאו את אמונתם בה' בשחיטת השה שהיה אלוהי מצרים ובמריחת דמו במסירות נפש על המזוזות – ניצלו והתקדשו.

בכל שנה אנו זוכים לחזור אל הלילה המיוחד של ליל הסדר, שבו מתגלה שורש האמונה, אלא שבד בבד עם התקרבות הלילה המקודש מתעורר קטרוג על הבכורים, האם הם קשורים כראוי לתורה ולמצוות? האם הם מגלים את שמו יתברך כפי שהיה ראוי? ולכן נהגו הבכורים להתענות ולחזור בתשובה בערב הפסח.

צום זה קל מצומות אחרים, מפני שכל הצומות נתקנו על ידי חכמים, ואילו תענית בכורות הוא מנהג שנהגו בו בכורים רבים אבל לא תוקן על ידי חכמים כדין מחייב. לכן נוהגים להקל בו. למשל, מי שסובל מכאב ראש או שמצטער מכאב עיניים, אף שאינו נחשב חולה ובשאר הצומות הוא חייב, מתענית בכורות הוא פטור. וכן מי שחושש שאם יצום לא יוכל לקיים בערב כראוי את מצוות אכילת מצה והסיפור ביציאת מצרים, מוטב שלא יצום. וכן נוהגים שכל המשתתף בסעודת מצווה נפטר מהצום (ברכ"י תע; מ"ב תע, ב; י).[4]


[4]. בירושלמי ר"פ ערבי פסחים יש שתי גרסאות, לפי גרסא אחת נהגו הבכורים לצום בערב פסח, וכן מובא במס' סופרים כא, ג (שנסדרה בסוף תקופת הסבוראים בא"י). וכן כתבו רמב"ן ור"ן. ולגרסא אחרת בירושלמי לא נהגו לצום, וכן גרסת ראבי"ה וכן דעת הגר"א. ובמאירי כתב שנוהגים באשכנז וצרפת לצום אך אין בה סרך הכרח, וכעין זה כתב בברכ"י עפ"י הראשונים, ולכן אפשר להקל בצום זה לסמוך על סיום. והמרדכי כתב בשם ר' יחיאל שמנהג הבכורים הוא רק שלא לאכול לחם ומיני מזונות, אבל מיני תרגימא כבשר, דגים, פרות וירקות מותר. למעשה כתב בשו"ע תע, א, שהמנהג לצום. אמנם בשעת הצורך כתב במ"ב ב, שעה"צ ו, שבכור שקשה לו מאוד לצום יכול לנהוג כר' יחיאל.

תפריט

פניני הלכה סט 19 ספרים
לרכישת הספרים לחצו כאן
דילוג לתוכן