חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

פניני הלכה

א – איסור עשיית מלאכה בערב פסח

בזמן שבית המקדש היה קיים, אדם שהביא קרבן לבית המקדש, היה אסור בעשיית מלאכה באותו יום, מפני שהוא לו כיום טוב, ואין ראוי לעשות מלאכה בזמן שקרבנו קרב על המזבח. וכן הדין בערב פסח, שכל ישראל צריכים להקריב את קרבן הפסח, והרי הוא כיום טוב לכל. אלא שהואיל וזמן קרבן פסח מחצות היום בלבד, גם איסור המלאכה חל מחצות היום בלבד. ואף לאחר חורבן הבית התקנה לא זזה ממקומה, ואסור לעשות מלאכה חשובה מחצות יום י"ד. טעם נוסף, כדי שלא יהיה אדם טרוד במלאכתו וישכח לבער את חמצו ולהכין את המצות והיין ושאר צרכי החג לקראת ליל הסדר.

והיו מקומות שנהגו להחמיר על עצמם שלא לעשות מלאכה כבר מבוקר יום י"ד, ובאותם המקומות היה למנהגם תוקף מחייב. אמנם למעשה, המנהג הרווח כיום בכל המקומות לעשות מלאכה עד חצות היום.

אמנם גם בכל ערב שבת תיקנו חכמים שלא לעשות מלאכה חשובה, כדי שיהיו פנויים להכנות לשבת, אלא שבערב פסח דין זה חמור יותר. שבערב שבת אמרו חכמים שכל העושה מלאכה אינו רואה ממנה סימן ברכה, ואילו בערב פסח אף היו מנדים את מי שעשה מלאכה. בערב שבת אנו פוסקים להלכה שהאיסור חל מעת מנחה קטנה, היינו שעתיים וחצי זמניות לפני שקיעת החמה, ואילו בערב פסח האיסור חל מחצות היום.[1]


[1]. הטעם משום קרבן מבואר בירושלמי ריש פרק מקום שנהגו, וכ"כ תוס' ורמב"ם ורוה"פ. מדברי תוס' נראה שהאיסור מהתורה, אבל הרמב"ם ושאר הפוסקים כתבו שהוא מדברי חכמים. לאחר שנחרב הבית נראה שכולם מודים שהאיסור מדברי חכמים. והעיקר כטעם הראשון, ולכן אם חל ערב פסח בשבת, ביום שישי מותר לעשות מלאכה עד מנחה כדין כל שבת, למרות שההכנות לפסח וביעור חמץ מתבצעים ביום שישי. וכ"כ בבאו"ה תסח, א. דין איסור מלאכה בערב שבת מן המנחה מבואר בפסחים נ, ב, ונחלקו הראשונים אם הכוונה למנחה גדולה או קטנה, והואיל והדין דרבנן הלכה כמיקל (עי' שו"ע רנא, א, מ"ב; פנה"ל שבת ב, ח).

לגבי המנהג כיום בערב פסח לפני חצות, עי' מ"ב תסח, יב, כה"ח לב. ומעצם זה שהסתפקו על המנהג בירושלים, עולה בבירור שאין מנהג קבוע לאיסור, כי במקום שיש איסור אף לאורחים אסור לעשות מלאכה, וק"ו שלא יהיו מבני המקום שיעשו מלאכה. גם בשאר המקומות, לא שמענו על מקום שכיום נוהגים בו איסור לפני חצות.

אמנם גם כשאין נוהגים איסור, לדעת שו"ע תסח, ה, עפ"י רמב"ם, רק לשלושה בעלי מלאכה מותר להתחיל לעבוד עד חצות והם: חייטים, ספרים וכובסים, שמלאכתם לקראת החג. ושאר המלאכות, אם התחיל בהן קודם בוקר י"ד והן לצורך הפסח – רשאי לגומרן עד חצות, ואם לא התחיל – אסור להתחיל בהן. ולדעת רמ"א עפ"י רוב הראשונים, וביניהם רש"י, ראב"ד, רא"ש, ר"ן, דין זה נכון למקום שאין נוהגים לעשות מלאכה (כפי שנהגו במקום הרמ"א), אבל במקום שנהגו לעשות מלאכה עד חצות (כמו אצלנו) – הכל מותר. וכן נוהגים יוצאי אשכנז. ואף במנהגי יוצאי ספרד יש דעות, ויש שהורו כרמ"א, עי' כה"ח לב. וספיקא דרבנן לקולא.

תפריט

פניני הלכה סט 19 ספרים
לרכישת הספרים לחצו כאן
דילוג לתוכן