גם אם פסטרו או בישלו את היין מברכים עליו ‘הגפן’, שאין הבישול משנה אותו.
וכן אם הוסיפו לו סוכר או דבש או מיני טעם אחרים, כדוגמת מה שרגילים להוסיף ביין קונדיטון, כיוון שהיין הוא העיקר והם באו להטעימו, ברכתו ‘הגפן’ (שו”ע רב, א). וכן על ורמוט ששותים להנאה מברכים ‘הגפן’, מפני שעיקרו יין, ושאר התבלינים נועדו להטעימו (באו”ה שם).[5]
וכן על מיץ ענבים, אע”פ שאינו משכר ומשמח – הואיל ונוצר מפרי הגפן כמו היין, גם הוא זוכה למעלת היין, ומברכים עליו ‘הגפן’ (שו”ע רב, א), ובברכתו נפטרים כל שאר המשקים. ואם הוסיפו מים במיץ הענבים, כל זמן שהמים הם מיעוט, ברכתו ‘הגפן’ ו’על הגפן’.[6]
[6]. כיוון שטעמו של מיץ הענבים חזק ואינו משתנה הרבה, כל זמן שהמים הנמהלים בו הם מיעוט, הם מתבטלים למיץ הענבים, וכדין יין המבואר בסעיף הקודם. ראו אול”צ ח”ב כ, יח. גם כאשר מיץ הענבים עבר פסטור עד שאינו יכול יותר לתסוס, הואיל ובא מפרי הגפן יש לו חשיבות ודינו כיין. ועוד, שכבר חלה עליו הברכה בשלב שהיה יכול לתסוס, וכ”כ במנחת שלמה א, ד, ועוד אחרונים (ויש מי שפקפק בזה, עי’ ב’וזאת הברכה’ בירורים: כו-ב, לד).
