כפי שלמדנו, בתערובת רגילה הולכים אחר הרוב, אבל אם אחד המינים שמרכיבים את התערובת הוא מחמשת מיני דגן, ברכתה 'מזונות'. לדוגמה, עוגה, אף שרוב מרכיביה מסוכר, ביצים, אגוזים ושוקולד, אם יש בה קמח מחמשת מיני דגן, ברכתה 'מזונות'. וכן פשטידת ירקות שעירבו בה מעט קמח כדי להשביח את טעמה, הקמח עיקר, ומברכים על הפשטידה 'מזונות'. וזאת משום שחמשת מיני דגן הם החשובים שבמאכלים, שמהם עושים לחם ומזונות, לפיכך, כל אימת שהם נמצאים בתערובת הם קובעים את הברכה. וכן דין סלט אטריות (נודלס) וכרוב, שהואיל ומעורב בסלט מין דגן, גם כשהדגן מיעוט, ברכתו 'מזונות'.
וכל זה בתנאי שהדגן נועד לתת טעם במאכל או כדי להשביע, אבל אם תפקידו של הדגן להדביק את מרכיבי התבשיל או המאפה, הרי שהדגן טפל למרכיבים האחרים, ואין בידו כוח לקבוע את הברכה. לפיכך, פשטידת ירקות שעירבו בה קמח כדי להדביק את הפשטידה, מברכים עליה 'האדמה' (שו"ע רח, ב-ג). קציצת דג או בשר שעירבו בה פירורי לחם כדי להגדיל את נפחה ולעשותה רכה, פירורי הלחם טפלים לבשר או לדג, ומברכים על הקציצה 'שהכל' (אבנ"ז או"ח לח).[5] במקרה של ספק, על האדם להחליט לפי הבנתו האם תכלית הדגן לטעם או להדביק וכדומה.
לפעמים יש ספק אם המאכל שלפנינו הוא מאכל אחד שיש בו כמה מרכיבים וממילא צריכים לברך על העיקר ולפטור את הטפל, או שהוא צירוף של כמה מאכלים שצריך לברך על כל אחד מהם בנפרד. לדוגמה, חמין (טשולנט עיסתי) שיש בו גריסים, פשטידת קמח, חתיכות תפוחי אדמה, שעועית ובשר. וגם כאשר פשטידת הקמח התפוררה והתפזרה בכולו, עדיין יש ספק האם החמין נחשב לתערובת אחת וברכתו 'מזונות', או שחתיכות הבשר ותפוחי האדמה נחשבות כמינים נפרדים, מפני שהן ניכרות, וצריך לברך עליהן את ברכותיהן. כפי שלמדנו (בהלכה ג), במצב כזה יש לברך בתחילה על כל מאכל בנפרד: על גריסים 'מזונות', על תפוח אדמה 'האדמה', ועל חתיכת בשר 'שהכל', ואח"כ יאכל את החמין כתערובת.
לגבי ברכה אחרונה, אם אכל כ'זית' ממיני הדגן, מברך 'על המחיה'. לגבי שאר המינים, אם היו מעורבבים לגמרי, עד שלא אכל מהם כ'זית' בנפרד, מפני שכמעט תמיד העלה במזלגו גם מין דגן, יש ספק אם יברך עליהם 'בורא נפשות', שאולי נפטרו בברכת הדגן. אבל אם אכל מהם כ'זית' בנפרד, היינו שבסך כל הפעמים שאכל מהן לבד היה כ'זית', יברך 'בורא נפשות'. וכן אם לא היה בדגן שאכל כ'זית', ובשאר המאכלים היה כ'זית', אף שהיו מעורבים – יברך 'בורא נפשות' (ערוה"ש ריב, ב).
אם הוא מאכל אחד ששני המרכיבים שבו מעורבבים לגמרי, מבואר לעיל י, ט, שבעוגה כל המרכיבים נגררים אחר הקמח, ובתנאי שהוא מהווה לפחות שמינית מכלל המרכיבים, ואז האוכל כ'זית' מברך 'על המחיה'. ובפשטידה אם היה רוב קמח, כשאכל כ'זית' מהתערובת מברך 'על המחיה', ואם לא היה רוב קמח, אם בפועל אכל כ'זית' מהדגן בשיעור אכילת פרס, מברך 'על המחיה', ואם לא אכל כ'זית' מהדגן, מברך 'בורא נפשות'. וראו שם בהרחבות בביאור הדין.
