ט – מרק שיש בו כמה מינים

פורסם בקטגוריה יא - עיקר וטפל. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
https://ph.yhb.org.il/10-11-09/

מרק ירקות המקובל כיום, הוא מרק שעיקר טעמו נוצר מאבקת מרק, לפיכך ברכת המים שבו 'שהכל', וברכת הירקות שבו 'האדמה' (לעיל ח, טז). ואם אחד מהם עיקר והשני טפל, מברך על העיקר ופוטר את הטפל. ודין זה נחלק לשלושה מצבים:

א) אם רובו הגדול של המרק נוזלים, ויש בו מעט מאוד ירקות, הם טפלים למרק, ומברך על המרק 'שהכל' ופוטר בברכתו את מעט הירקות שבו (שעה"צ רח, כז). ב) אם רובו נוזל ומיעוט חשוב ירקות, למרות שהירקות הם מיעוט, כיוון שיש להם חשיבות, אין כאן עיקר וטפל, וצריך לברך על המרק שתי ברכות, על הירקות 'האדמה', ועל הנוזלים 'שהכל'. ג) אם קרוב לחצי מהמרק הוא ירקות, עד שברור לו שהם העיקר והנוזלים טפל, מברך על הירקות 'האדמה' ופוטר את הנוזלים (מ"ב רב, נד; רה, יג). ואף אם אחר שיסיים את הירקות עוד ישארו כמה כפות נוזלים, הם טפלים לירקות ואין צריך לברך עליהם בנפרד. ולגבי ברכה אחרונה, על המים לא יברך, הואיל ולא שתה מהם 'רביעית' ברציפות (כמבואר לעיל י, י), ואם אכל מהירקות כ'זית' בכדי 'אכילת פרס', היינו כשיעור נפח חצי ביצה בתוך שש דקות (כמבואר לעיל י, ז), מברך עליהם 'בורא נפשות'.

מרק כופתאות (קניידלאך), אם היו בו הרבה כופתאות, ובדרך כלל הוא אוכל את המרק עם הכופתאות, הכופתאות עיקר ומברך 'מזונות' ופוטר את המרק. ואם היו בו מעט כופתאות, יברך על הכופתאות 'מזונות', ועל המרק 'שהכל'.

על מרק שיש בו איטריות וירקות שקשה לבודדם, גם כאשר האיטריות מיעוט, הואיל והן מיני דגן – הן העיקר, ומברך בתחילה 'מזונות' ובסוף 'על המחיה' (שו"ע רח, ב). אבל אם היו במרק חתיכות ירק ניכרות שאפשר לבודדן, יש ספק אם הן נחשבות כחלק מהתערובת וטפלות לאיטריות. כדי לצאת מהספק, יברך בתחילה על האיטריות 'מזונות', ועל הירקות 'האדמה', ורק אח"כ יאכל משניהם יחד (כמבואר לעיל הערה 4). לגבי ברכה אחרונה, אם אכל מהאיטריות כשיעור חצי ביצה (במשך 6 דקות), יברך 'על המחיה'. ואם אכל מהירקות בנפרד כשיעור חצי ביצה, יברך גם 'בורא נפשות'. ואם אכל מהאיטריות פחות משיעור חצי ביצה אבל מהירקות אכל שיעור חצי ביצה, אפילו אם לא אכלם לחוד, מברך 'בורא נפשות'.[7]

חלב או לבן שהניחו בו מיני דגן שברכתם 'מזונות', והם מעורבבים עד שברוב הפעמים עולה בכף גם ממיני הדגן, יברך על הכל 'מזונות' (לעיל ד). אבל אם אינם מעורבים כל כך, עד שפעמים רבות יאכל לבן או חלב בלא דגן, יברך על הדגן 'מזונות' ועל החלב 'שהכל'. ולגבי ברכה אחרונה, אם אכל מהדגן כ'זית', יברך 'על המחיה' ויפטור את הלבן או החלב. ואם לא היה במה שאכל כ'זית' דגן, אבל יחד עם הלבן היה שם כ'זית', יברך 'בורא נפשות'. ואם אכל את הדגן עם חלב, לא יברך בסוף כלום, שהואיל ואכלם בכף, לא יתכן שהספיק לשתות מהחלב 'רביעית' בזמן שמחייב ברכה אחרונה (ראו לעיל י, י. ולגבי דין שלווה בחלב, ראו לעיל ו, יד).


[7]. כדין איטריות כך דין שקדי מרק, שאם קשה לבודד את שאר מרכיבי המרק, וכבר הניח את שקדי המרק בתוך המרק, ובדרך כלל הוא מעלה בכף מרק ושקדי מרק יחד – יברך על הכל 'מזונות'. אבל לכתחילה, לפני שיערבב את שקדי המרק במרק, נכון שיברך עליהם 'מזונות' ויאכל מהם, ועל המרק יברך את ברכתו ויאכל ממנו, ואח"כ יאכלם ביחד. וזאת משום שפעמים רבות יש ספק אם שקדי המרק בכמות מספקת ומעורבבים לגמרי במרק עד שהופכים את כולו לטפל להם. וכדין ירקות כך דין בשר.

לגבי ברכה אחרונה, אם לא היה בשקדי המרק שיעור כ'זית', אין הירקות מצטרפים להשלים לשיעורם, מפני שספק אם הם מאכל אחד. ראו לעיל י, 14.

פורסם בקטגוריה יא - עיקר וטפל. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.

לרכישת הסדרה - לחצו כאן