חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

פניני הלכה

ו – מצייה ומה שעליה

המורח גבינה או חומוס על מצייה, לחמית או קרקר, גם אם מרח שכבה עבה, כל זמן שהממרח נועד להטעים את המאפה, למרות שהממרח חביב עליו מאוד, הוא טפל למאפה, ויברך על המאפה בתחילה 'מזונות' ויפטור את הממרח, וכן בסוף, אם אכל מהמאפה כ'זית', יברך 'על המחיה' ויפטור את הממרח. ואם לא אכל מהמאפה כ'זית', אבל בשניהם יחד יש שיעור כ'זית', כיוון שהממרח טפל למאפה, נחשבים כמאכל אחד שיש בו כ'זית', ויברך 'בורא נפשות' שהיא ברכה כללית יותר. וכן הדין אם הניח על המאפה נקניק כדי להטעים אותו (דעת תורה ריב, א; כה"ח ב).

אבל אם הוא רוצה לאכול את הנקניק מצד עצמו, והוא מניח אותו על המאפה כי טעים לו יותר לאכול את שניהם יחד – אין אחד מהם טפל לחברו, ויברך תחילה 'מזונות' ויאכל מהמאפה, ואח"כ יברך 'שהכל' ויאכל מהנקניק, וימשיך לאכול את שניהם יחד. וכן הדין אם רצה לאכול את המאפה עם חתיכת דג או עם הרבה גבינה או ירקות, שאם הוא רוצה לאכול כל אחד מהם בפני עצמו, יברך על המאפה בנפרד ועל מה שהוא רוצה להניח עליו בנפרד, ואח"כ יאכל אותם יחד (מ"ב ריב, ו; קסח, מה).

לגבי ברכה אחרונה, אם אכל מהמאפה כ'זית' וממה שעליו כ'זית', למרות שאכלם יחד, כיוון שאין אחד מהם טפל לחברו, ולא אפאם יחד – הרי הם כשני מאכלים, ויברך בסוף 'על המחיה' ו'בורא נפשות'. ואם בשניהם לא היה כ'זית', למרות שביחד הם כ'זית', כיוון שאינם מאכל אחד, לא יברך ברכה אחרונה (לעיל י, 14).

גם כאשר יש לו ספק אם המאכל המצורף למאפה טפל אליו, יברך תחילה על המאפה בנפרד ועל המאכל הנוסף בנפרד, ואח"כ יאכלם יחד. ואין בזה חשש ברכה לבטלה, הואיל ומתחילה התכוון שלא לפטור בברכה שבירך על המאפה את המאכל הנוסף (ראו הערה 2). לגבי ברכה אחרונה, אם אכל מהמאפה כשיעור 'זית', יברך 'על המחיה', ועל המאכל הנוסף לא יברך 'בורא נפשות', כי אולי הוא נפטר בברכת 'על המחיה'. ורק אם יאכל מהתוספת כ'זית' בנפרד, יברך גם 'בורא נפשות'. וכן אם לא היה במאפה כ'זית', ובתוספות היה כ'זית', יברך 'בורא נפשות'.

תפריט

פניני הלכה סט 19 ספרים
לרכישת הספרים לחצו כאן
דילוג לתוכן