חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

פניני הלכה

א – מצוות ארבעת המינים

מצווה ליטול בחג הסוכות ארבעה מינים: אתרוג, לולב, הדס וערבה, שנאמר (ויקרא כג, מ): "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל, וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלוֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים". פְּרִי עֵץ הָדָר הוא אתרוג, כַּפֹּת תְּמָרִים – לולב, עֲנַף עֵץ עָבֹת – הדס, ועַרְבֵי נָחַל – ערבה (סוכה לה, א, ועיין מאירי וריטב"א שם, רמב"ם בהקדמתו למשנה).

כיוון שהלולב הוא הגבוה שבארבעת המינים, נקראת המצווה על שמו 'נטילת לולב', וכך אנו מברכים: "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על נטילת לולב".

מהתורה מצווה ליטול לולב ביום הראשון בלבד, שנאמר (שם): "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן". ורק במקום המקדש נצטווינו ליטול לולב בכל שבעת הימים, שנאמר בהמשך הפסוק: "וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלוֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים". בפועל, כיוון שמצווה לעלות לרגל בשלושת הרגלים, נמצא שבזמן שבית המקדש היה קיים, רבים מישראל קיימו את המצווה במשך שבעה ימים.

לאחר שנחרב בית המקדש, התקין רבן יוחנן בן זכאי שבכל מקום ייטלו לולב שבעה ימים זכר למקדש. ויש צורך גדול לעשות זכר למקדש, מפני שאמרו חכמים, שעל ידי זיכרון המקדש והמשכת המצוות שהתקיימו בו בזמן הזה, אנחנו מרפאים את מכת החורבן והגלות ומקרבים את הגאולה (סוכה מא, א).

נוטלים אתרוג אחד, לולב אחד, שלושה ענפי הדס, ושני ענפי ערבה. בשעת הדחק ייטול הדס אחד וערבה אחת בלא ברכה (שו"ע תרנא, א).[1]

היו המינים קטנים מאוד – פסולים. וכך הוא שיעורם: האתרוג לפחות כנפח של ביצה, שדרו של הלולב לפחות ארבעה טפחים. ההדסים והערבות לפחות שלושה טפחים. וכלפי מעלה אין להם שיעור, וכל שאפשר לשאתם הרי הם כשרים. להלן נרחיב בדינים אלו (הלכות: ז, ח, ט, יב; הערות: 4, 6).


[1]. לדעת ר' טרפון נוטלים שלושה הדסים ושתי ערבות, ואמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כר' טרפון (סוכה לד, ב). וכן דעת רוה"פ, ומהם: בה"ג, רמב"ם ורא"ש, וכן נפסק בשו"ע תרנא, א. ויש אומרים שהלכה כר' עקיבא שדי בהדס אחד וערבה אחת, וכן דעת רמב"ן וריטב"א, וכתב רמ"א, שבשעת הדחק סומכים עליהם. ואף שי"א שגם יברך (עיין מ"ב ו), רבים סוברים שלא יברך, וספק ברכות להקל.

תפריט

פניני הלכה סט 19 ספרים
לרכישת הספרים לחצו כאן
דילוג לתוכן