פְּרִי עֵץ הָדָר שנצטווינו ליטול בחג הסוכות הוא אתרוג, וזיהוי האתרוג עבר במסורת בישראל מדור לדור. וכשם שבכל הפירות אנו מוצאים זנים שונים, כך אנו מוצאים אתרוגים מזנים שונים, מהם גדולים ומהם קטנים, מהם צהובים ומהם ירקרקים, וכולם אתרוגים כשרים.
בעיה חמורה התעוררה במאות השנים האחרונות. רוב האתרוגים גודלו על ידי גוים, וכיוון שעץ האתרוג עדין ורגיש ונוטה לקבל מחלות, כדי לחזקו ולהאריך את שנותיו נהגו הגוים להרכיב אותו על לימון או חושחש. למרות שהיו פוסקים שהקילו בזה, להלכה נפסק, שאתרוג שצמח על עץ מורכב פסול. מפני שהתורה ציוותה ליטול אתרוג ואילו האתרוג המורכב נחשב ברייה חדשה, או שילוב של שני פירות, אתרוג ומין העץ שעליו הוא מורכב (רמ"א, מ"א, שבות יעקב). ויש אומרים שהוא פסול מפני שנעשתה בו עבירה, שאסור להרכיב מין עץ אחד על מין עץ אחר (לבוש). כיום מגדלי האתרוגים מקפידים לשתול עצים שאינם מורכבים, ועל כן אפשר לסמוך על הסוחרים כאשר הם מעידים על האתרוגים שהם מוכרים שאינם מורכבים.
לכל האתרוגים יש בתחילה פיטם, אלא שברובם הפיטם מתייבש ונושר בעודם קטנים מאוד. אתרוגים אלה שאין להם פיטם כשרים לכתחילה, ואין בהם שום חסרון, שכך הוא טבעם. ויש זנים של אתרוגים שנוטים יותר לגדל פיטם, כאשר לעיתים נותרת בפיטם חיוניות מרובה וזהו הפיטם הבשרי, ולעיתים הוא יבש וזהו הפיטם העצי. ישנו ריסוס שעוצר את תהליך ההתייבשות של הפיטם ונשירתו, וחקלאים שרוצים לגדל אתרוגים עם פיטם בשרי, משתמשים בו.
מראהו של הפיטם הבשרי כמראה האתרוג, ויש בתוכו בשר כבשר האתרוג, ובראשו שושנתא, כמין פרח שהתייבש ונעשה כעץ. דינו של הפיטם הבשרי כדין ראש האתרוג לכל דבר, שכל חסרון או כתם שפוסל בחוטם האתרוג פוסל גם בחלק הבשרי של הפיטם. ולגבי השושנתא, אם ניטלה כולה – פסול, ואם נשאר ממנה לכסות את בשר הפיטם – כשר (עיין בהרחבות י, ז-ט).
אבל דין הפיטם העצי קל יותר, אם ניטל כל הפיטם עד שאינו בולט כלום – האתרוג פסול. ואם נותר בו כל שהוא שבולט מעל גובה האתרוג – כשר (שו"ע תרמח, ז; מ"ב ל).
ניטל כל העוקץ, היינו קצה הענף שמחבר את האתרוג לעץ, עד שבשרו של האתרוג נגלה, האתרוג פסול ביום הראשון משום שנחסר מעט מבשרו. ואם נשאר מעט מהעוקץ לכסות את בשר האתרוג – כשר (שו"ע תרמח, ח; מ"ב לג).
