עֲנַף עֵץ עָבֹת הוא ענף הדס שעליו גדלים בשלישיות ונראים כעין קליעה, והם חופפים את עצו עד שהוא נראה כענף עבה. וצריך ששלושת העלים יצאו מקן אחד, היינו בגובה שווה, אבל אם היו שני עלים יוצאים בשווה והעלה השלישי למעלה או למטה מהם, אין זה ‘עֲנַף עֵץ עָבֹת’, אלא ‘הדס שוטה’ שפסול למצווה (סוכה לב, ב; שו”ע תרמו, ג). וכך הוא טבעם של הדסים, שכאשר הם צומחים בכוח וחיוניות, הם מצמיחים שלושה עלים בכל קן וקן. ואין צריך לדקדק בזה מאוד, אלא כל שבעיני בני אדם נראים העלים כשלישייה שיוצאת מגובה שווה בענף, הרי הם משולשים, למרות שבפועל אחד מהם גבוה מעט מחבירו.[5]
שלושה ענפים של הדס צריך ליטול עם הלולב, ושיעור כל ענף – שלושה טפחים, שהם כ-24 ס”מ, ובשעת הדחק 19 ס”מ. ואין הגבלה לאורך הענף, שגם אם יהיה ארוך הרבה – כשר, אלא שיש להקפיד שבעת שאוגדים את ההדסים עם הלולב, יהיה שדרו של הלולב עולה מעל ההדסים טפח (שו”ע תרנ, א-ב; עיין להלן ה, ב).
לכתחילה צריך שהעלים המשולשים יכסו את כל שלושת הטפחים, כי יש סוברים שבלא זאת ההדס פסול (גאונים). אמנם למעשה, אם העלים המשולשים מכסים את רוב שלושת הטפחים – ההדס כשר, שכך דעת רוב הפוסקים (ראב”ד, רא”ש, שו”ע תרמו, ה). גם כאשר הענף ארוך ארבעה טפחים ויותר, אם עליו משולשים בשיעור רוב שלושה טפחים – כשר; ואם העלים המשולשים בשיעור שלושה טפחים, למרות שמעבר להם יש עלים שאינם משולשים, ההדס כשר למהדרין (ב”ח; עיין באו”ה תרמו, ט, סוד”ה ‘ולעיכובא’).[6]
דרכו של ההדס להצמיח פירות כעין ענבים קטנים, בתחילה צבעם ירוק ואח”כ הוא נעשה אדום ושחור. אם היו ענביו של ההדס ירוקים, ההדס כשר. ואם היו אדומים או שחורים, ובאורך שלושת הטפחים של ההדס היה מספר הענבים מרובה ממספר העלים – ההדס פסול, משום שצבעו מנומר. ואם ליקט את הענבים – חזר לכשרותו, ואין מלקטים אותם ביום טוב, מפני שהוא נראה בזה כמתקן (סוכה לג, ב; שו”ע תרמו, ב, יא).
לעיתים יוצאים מבין עלי ההדס ענפים נוספים, וטוב לחותכם (שעה”צ תרמו, לו).
נקטם ראשו של ההדס, עדיף לקחת הדס אחר, מפני שיש סוברים שהדס קטום פסול (ראב”ד ורז”ה). וכשאין הדס אחר, יחתוך את הענף באופן שהעלים של ההדס יסתירו את קטימת הענף, וכך יוכל לברך עליו (שו”ע תרמו, י; שעה”צ לב).
הדס שעליו כמשו – כשר. אבל אם התייבשו לגמרי עד שהם נפרכים בציפורן ונסתלק מהם מראה ירקות והלבינו פניהם – פסול. ואם שרו את ההדס במים למשך יום וכבר אין בו סימנים אלו, הרי שלא התייבש לגמרי והוא כשר (שו”ע תרמו, ו-ז, מ”ב כ).
[5]. לעיתים במבט כללי העלים נראים משולשים וכאשר מתבוננים יותר רואים שאחד העלים יוצא מעט גבוה מחבריו. והעיקר הוא שכל שנראה במבט ראשון כמשולש הוא משולש, וכן נהגו מורי הוראה רבים שהסתכלו על כך במבט שטחי, וכן הלכה (עיין בהרחבות ח, א). ויש מדקדקים יותר, אבל גם לדעתם אם יש קו שווה לשלושת שרשי העלים בענף שממנו הם צומחים – כשר. כלומר, מקום יציאת העלה עצמו רחב לפחות שני מילימטרים, ואם כן כאשר אחד מהעלים גבוה במילימטר וחצי מחבריו, הרי שבפועל יש קו אחד שמחבר את מקום יציאת כל שלושת העלים, אלא שבעלה אחד הקו נוגע בחלק העליון של יציאתו ובעלה אחר הקו נוגע בחלק התחתון של מקום יציאתו.
[6]. עיין לעיל בהערה 4, לפיכך, לשיעור ר”ח נאה צריך שיהיה אורך ההדסים 24 ס”מ. ולשיעור העדכני צריך שהיו ההדסים באורך 22.8 ס”מ, ובשעת הדחק 19 ס”מ (ולמהדרין לפי שיעור חזו”א 28.8 ס”מ). שלושת הטפחים נמדדים מהענף בלא העלים שנמשכים בראשו מעבר לענף. כדי לקיים את המצווה לכתחילה, יש למדוד את הענף רק ממקום צמיחת העלים התחתונים. בחישוב רוב משולש צריך שיהיה רוב אורך הענף משולש, ולכתחילה שגם רוב הקנים יהיה משולש. היו מתחילה שלושה עלים בכל קן ונשר אחד מכל קן, יש מכשירים (רא”ה, רי”ו, ריטב”א), ויש פוסלים (ר”ן וב”י), ולדעת הרבה אחרונים בשעת הדחק אפשר להקל (שעה”צ תרמו, כא).