פתח דבר

א

אודה לה’ שעזרני וזיכני לסיים חלק ב’ מהלכות כשרות, ולהשלים בכך את הלכות כשרות. מצוות הכשרות מרוממת את אכילתנו, כך שבנוסף לבריאות הגוף תהיה מכוונת גם לזוך הנפש, הרוח והנשמה. בנוהג שבעולם אנשי הרוח נוטים לזלזל באכילה, ומתייחסים אליה כעניין גופני נחות שמעכב את האדם מהשגות רוחניות, ולכן אין ערך מבחינתם לעיסוק במאכלים ובאכילתם. אולם על פי אמונת ישראל והדרכת התורה, הכל חשוב, וגם בגוף יש קדושה, ולכן מצוות רבות עוסקות בהכוונת הגוף והאכילה. יתר על כן, יש קשר עמוק בין הגוף לנשמה, וכל תיקון בגוף משפיע על הנשמה. המגמה העיקרית של מצוות הכשרות, להכשיר ולטהר את מאכלנו, כדי שנוכל להתקשר על ידם לערכי התורה. אשרנו מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו שקדשנו במצוותיו וצוונו לרומם את אכילתנו לאכילה שיש בה אמונה, קדושה וברכה, שעל ידה נוכל למלא את ייעודינו לתקן עולם במלכות שד-י.

ב

מבחינות רבות ספר זה היה המורכב והמסובך ביותר. הוא עוסק בנושאים המצויים ביותר לפני הרבנים מדורי דורות, וממילא התחברו עליו ספרים רבים ונכתבו תשובות רבות. גם פירושי המפרשים על שולחן ערוך רבים בתחומים אלו במיוחד. כמעט על כל פרק מפרקי ספר זה חוברו בדורות האחרונים ספרים שלמים. כבכל הספרים הקודמים בסדרת ‘פניני הלכה’, מגמתי היתה להגדיר את יסודות ההלכה היטב, כדי שהפרטים המסתעפים מהם יובנו מאליהם, באופן שלא יהיה צורך להכביר בפרטים ובדוגמאות.

הכלל שעומד לנגד עיני הוא, שמצוות התורה צריכות להיות מובנות לכל ישראל, באופן שכל יהודי יוכל לקיימן בלא להיכנס לספקות ולהזדקק תדיר לשאול שאלת חכם, שנועדה למקרים נדירים. שכן אם יצטרכו תמיד לשאול על כל דבר, רק מעטים יקיימו את ההלכה כראוי. אם כך בכל התורה, על אחת כמה וכמה בתחום מעשי ויום יומי שנוגע לכל משפחה ולכל אדם. מעבר לכך, ידיעת התורה מרוממת ומעניקה השראה לכל אדם מישראל, שיוכל להוציא את מלא כישרונותיו אל הפועל בכל תחומי עיסוקיו, לתפארת התורה, העם והארץ. לכן נתן ה’ את תורתו לכל עמו ישראל, כדי שיהיו דברי התורה ידועים לכל ולא מונחים אצל הלמדנים בלבד. ורק באופן זה יוכל עם ישראל להגשים את ייעודו לגלות את דבר ה’ בעולם ולהיות ברכה לכל משפחות האדמה.

ג

בכמה תחומים היה צורך להעמיק שוב ביסודות הסוגיות, או מפני שהמציאות השתנתה, או מפני שלעיתים פוסקי הדורות הקודמים התייחסו בעיקר למסורות מקומם ולדעות הרבנים מבני עדתם, ופחות למסורות ולפוסקים מעדות שונות וממקומות רחוקים. עתה כשזכינו לקיבוץ גלויות של מיליוני יהודים מארבע כנפות תבל, והשבטים מתחתנים זה בזה, חובה עלינו ללמוד את מנהגי כל העדות והפוסקים יחד, לעמוד על היסוד ההלכתי המשותף לכולם, ותוך שמירת המסורות השונות להשתדל לקרב את הענפים ההלכתיים זה לזה, כדרך תלמידי חכמים של ארץ ישראל שמנעימים זה לזה בהלכה (סנהדרין כד, א).

בחסדי ה’ במשך השנים צמחו בישיבת הר ברכה תלמידי חכמים מובהקים, היודעים לברר שמועה מיסודה ועד הסתעפות כל ענפיה בדורות האחרונים. זכות גדולה עבורי להודות לשותפים הקרובים בלימוד הסוגיות, ובראשם הרב מאור קיים שליט”א, ראש המכון שליד ישיבת הר ברכה, שמלווה אותי במשך כל הלימוד. בזכות כישרונו המיוחד ושקידתו, יחד עם הבנתו העמוקה בדרכי בהלכה ובכתיבתה, סיועו לליבון הסוגיות עצום. כראש המכון לימד והדריך את חברי המכון כדי שיוכלו אף הם לסייע בבירור הסוגיות. בהלכות כשרות, החל מהחלק הראשון, כבר באה לידי ביטוי תרומתם הרבה. בזכותם ניתן היה להקיף וללבן סוגיות סבוכות תוך התחשבות בכל מאות הפירושים והתשובות שעסקו בהן, במיוחד בסוגיות השרצים והכשרת הכלים.

כל אחד מחברי המכון השתתף בהגהה יסודית של כל הספר ובתרומה כללית לכלל הסוגיות, מעבר לכך למד כל אחד באופן יסודי סוגיות מסוימות. במיוחד אזכיר את תרומתו של הרב יאיר דב וייץ בפרקים על בישולי גויים ותעשיית המזון, את תרומתו של הרב אפרים שחור בליבון דיני יין נסך וצלייה, את תרומתו של הרב דני קלר בסוגיות שמחברות תורה ומדע, ואת תרומתו של הרב אהרן פרידמן, שהצטרף לאחרונה, בסוגיית ההשגחה והנאמנות.

תודה לרב אייל משה, ר”ם בישיבה, שמתמחה מזה כמה שנים בכשרות ובהשגחה, וסייע בסוגיות שונות. כמו כן אודה לרב מאור הורוביץ על ההגהה התוכנית והלשונית וסידור הספר לדפוס. הוא הולך ומתעלה בחכמת הלשון, ואמנם כאשר חוקי הדקדוק פוגעים בהבנה, אני מעדיף את ההבנה. פעמים רבות בהדרכתו מצאתי את הדרך לאחד בין ההבנה והדקדוק. תודה לרב יונדב זר על ההגהה הדייקנית, וכן תודה לחברי הטוב והוותיק, החכם הכולל, הרב זאב סולטנוביץ’ שליבן עימי את הסוגיות הכלליות. וכן תודה לר’ נתנאל רוזנשטיין על מסירותו לכתיבת המפתח.

ד

ספרים רבים מאד נכתבו על נושאים אלו, במיוחד בכל הקשור להלכות תערובות. חובה נעימה לציין לשבח כמה ספרים שחוברו בדור האחרון ותרמו לבירור הסוגיות. ‘בדי השולחן’ על שו”ע יו”ד הלכות בשר וחלב ותערובות לרב שרגא פייוול כהן, ו’חלקת בנימין’ על סימנים קיב-קכב, מאת בנו ממשיכו. שולחן ערוך המבואר בהוצאת ‘עוז והדר’ על הלכות בשר וחלב. ספרי ‘הוראה ברורה’ מבית מדרשו של הרב מאיר מאזוז, שמדויקים ושמים דגש על פוסקי יוצאי ספרד, ממזרח וממערב. כמו כן אזכיר לשבח את הרב ד”ר ישראל מאיר לוינגר על ספריו בענייני כשרות הבשר, הספר ‘אכול בשמחה’ לרב משה ביגל, ‘ואכלת ושבעת’ לרב אלישיב קנוהל זצ”ל, ספרי הרב דוד טהרני, ספרי הרב עמרם אדרעי, וספר ‘שמירת הגוף והנפש’ לרב יוסף לרנר.

ה

תודה מיוחדת לתושבי הר ברכה. בזכותם אני מכיר את כל השאלות המעשיות מכל תחומי הכשרות. בנוסף לכך, בשיעורים הקבועים שאני מעביר בכל שבת לגברים ולנשים, למדו איתי מאות השומעים את כל סוגיות הכשרות, שמעו את השאלות והספקות, ותרמו סברות וידיעות חשובות. אף האבות והאמהות שמבקרים ביישוב ומשתתפים בשיעורים תרמו מניסיונם וממסורת אבותיהם ואמותיהם לפי עדותיהם השונות. כמו כן, במשך השנים צמחו מתוך הישיבה ותוכנית ‘שילובים’ מדענים וחכמים בחכמות שונות שתרמו את תרומתם לספר. גם מתגובותיהם של קוראי הטור ‘רביבים’ החכמתי, במיוחד מתרומתם של חכמים בתחומי המדע השונים, שהוסיפו ידיעות חשובות להבנת הסוגיות והמציאות.

 

ו

שלמי תודה לאבי מורי הרב זלמן ברוך מלמד שליט”א ראש ישיבת בית-אל ולאמי מורתי, שכל יסודות תורתי והשקפתי מהם. כמו כן תודה מיוחדת לענבל אשתי היקרה שמקדישה את כל כוחותיה להגדלת התורה ולהאדרתה, להצלחת הלימוד ולהוצאת הספרים לזיכוי הרבים, וכל זה יחד עם הטיפול המסור במשפחתנו הגדולה. יהי רצון שנזכה לראות את כל בנינו ובנותינו, נכדינו ונכדותינו, מתעלים בלימוד התורה ובקיום המצוות, מקימים משפחות טובות ומפוארות, ומרבים אמת, חסד ושלום עד עולם.

אוסיף להודות לכל העוסקים בעבודת הקודש בבניין הישיבה ובהדפסת הספרים: ר’ יעקב וינברגר מנהל הישיבה, יוני בוזגלו האחראי על הדפסת הספרים ושיווקם, הדס פדינקר האחראית על ההדפסה וההפצה, ולקודמים להם בהנהלת הישיבה ובהדפסת הספרים: ר’ יעקב כץ, דודו סעדה, ישראל סעדיה, שלו קיים, חיים מרגוליס וקרן פוגל. יהי רצון שהש”י יתן לכל העוזרים והמסייעים במלאכה תבונה וכוח להצליח בעבודתם, ויזכו להקים משפחות מפוארות, וימלא ה’ כל משאלות ליבם לטובה.

*

ספר זה מוקדש לעילוי נשמתו של בן דודי האהוב צור הרטוב ז”ל, שנפטר לפתע בחשכת ליל ט”ז בטבת תשע”ט, בהיותו בן חמישים ושמונה. השאיר אחריו את אלמנתו יהודית וחמשת ילדיהם. צורי שנולד בבני ברק וקבע את ביתו באפרת, היה בוגר ישיבות אור עציון, מרכז הרב והר עציון. מסור בעבודתו בתחום הביטוח, אהוב על חבריו, מהמתנדבים בקהילה, קובע עיתים לתורה, וכמו אביו שיחיה, שימש שליח ציבור בשבתות ובימים נוראים. חיבב את הנגינה החסידית והישראלית, ליווה בנגינתו על אורגן חתונות וערבי שירה, והנעים לה’ בקולו ובמעשיו. צורי היה הראשון שעודד אותי לכתוב את הלכות כשרות, בהדגישו שהציבור הרחב ואפילו בוגרי הישיבות, אינם מבינים את סוגיות הכשרות המורכבות לאשורן. כמעט בכל מפגש בינינו, ואחר יציאת כל ספר, ציין שהוא עדיין מחכה להלכות כשרות. כשיצא החלק הראשון, הוא אמר שזו אמנם התחלה, אבל הוא עדיין מחכה לבירור הסוגיות העיקריות. לדאבון לבנו, עכשיו שהספר יוצא לאור, כל שניתן בידינו הוא להקדישו לזכרו. תהיה נשמתו צרורה בצרור החיים, וימשיך לשמש כשליח ציבור בתפילתו עבור כל בני משפחתו וישראל.

 

 

אליעזר מלמד

מרחשוון תש”פ

ההלכות בפרק

דילוג לתוכן