בעקבות החטא דבקה באדם הטומאה, שאוטמת את ליבו, ופוגעת ביכולתו לקשר את מחשבותיו, מעשיו ורגשותיו אל מקור חייו. וכיוון שהקשר שלו לה' נפגם, דבק בו המוות. מערכת המצוות העוסקת בכל סוגי הטומאות והטהרה מהן, שקשורה בעיקר לבית המקדש, נועדה לרומם את האדם מהטומאה שדבקה בצדדיו הגשמיים ולקשר אותו אל מקור חייו. על ידי הטבילה במקווה, הטמא חוזר אל היסוד הראשון של החיים, ומתוך כך יוכל להתקשר אל ה' מקור החיים, לעלות למקדש, ולהמשיך חיים לארץ ולגוף, לדמיון ולרגשות ולכל הכישרונות האנושיים, שיהיו קשורים אל ה' וימשיכו ברכה ותיקון לעולם. אבל לצורך לימוד התורה וקיום המצוות, שקשורים לצד הרוחני שבאדם, אין צריך לטבול, אלא ההכנה הנדרשת להם היא אמונה ומידות טובות, בלא צורך להכין את הגוף והבשר לשם כך. וכפי שאמרו חכמים (ברכות כב, א): "אין דברי תורה מקבלים טומאה, שנאמר (ירמיהו כג, כט): הֲלוֹא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ נְאֻם ה', מה אש אינו מקבל טומאה, אף דברי תורה אינם מקבלים טומאה" (עי' אורות התחיה לה, למרן הרב קוק).
משחרב בית המקדש וגלו ישראל מעל אדמתם, בטלה הטהרה מישראל, ורק טהרה אחת נותרה לנו מעין קדושת המקדש, בטבילת אשה לטהרתה, כדי לגלות את החיים והקדושה שבגוף, באהבה ובשמחה שבין בני הזוג, שהיא פסגת קיום מצוות "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" ששקולה כנגד כל המצוות. שכן עיקר מגמת הטבילה והטהרה לטהר את החיים הממשיים, עם הגוף והבשר, הדמיון והרגש, כדי שיוכלו להתקשר אל מקור החיים ולהתעצם בלא גבול.
יהי רצון שמתוך חזרתנו לארצנו נזכה להתגדל בתורת ארץ ישראל והדרכתה לתיקון העולם, ומתוך הטהרה והשמחה שבחיבור האיש והאשה, תתפשט ברכה לכל תחומי החיים, ונזכה לבניין בית המקדש השלישי. ומקודש הקודשים תימשך טהרת האמונה הישראלית לכל העולם, כדי לטהר את כל האמונות שמתגלות בחיים הגשמיים על כל מרכיביהם. וכפי שאמרו חכמים (יומא עז, ב): "מַעְיַן היוצא מבית קדשי הקדשים בתחילה דומה לקרני חגבים (דק מאוד), כיוון שהגיע לפתח היכל נעשה כחוט של שתי, כיוון שהגיע לאולם נעשה כחוט של ערב, כיוון שהגיע אל פתח עזרה נעשה כפי פך קטן". המשך זרימתו מבואר בנבואת יחזקאל (מז, א-יב): "…וְהִנֵּה מַיִם יֹצְאִים מִתַּחַת מִפְתַּן הַבַּיִת…", ומֵימי הנחל ילכו וירבו: לאחר שיתרחקו אלף אמה יגיעו לקרסולי אדם, ולאחר עוד אלף אמה יגיעו לברכיים, ולאחר עוד אלף אמה יגיעו למותניים, ואחר עוד אלף אמה כבר לא יוכל אדם לעבור בהם, וכך ימשיכו להתגבר ולהתעצם "וְהִנֵּה אֶל שְׂפַת הַנַּחַל עֵץ רַב מְאֹד מִזֶּה וּמִזֶּה… וּבָאוּ הַיָּמָּה אֶל הַיָּמָּה הַמּוּצָאִים (ים המלח הוא ים המוות) וְנִרְפּאוּ הַמָּיִם. וְהָיָה כָל נֶפֶשׁ חַיָּה אֲשֶׁר יִשְׁרֹץ אֶל כָּל אֲשֶׁר יָבוֹא שָׁם נַחֲלַיִם יִחְיֶה, וְהָיָה הַדָּגָה רַבָּה מְאֹד, כִּי בָאוּ שָׁמָּה הַמַּיִם הָאֵלֶּה וְיֵרָפְאוּ, וָחָי כֹּל אֲשֶׁר יָבוֹא שָׁמָּה הַנָּחַל… וְעַל הַנַּחַל יַעֲלֶה עַל שְׂפָתוֹ מִזֶּה וּמִזֶּה כָּל עֵץ מַאֲכָל, לֹא יִבּוֹל עָלֵהוּ וְלֹא יִתֹּם פִּרְיוֹ, לָחֳדָשָׁיו יְבַכֵּר, כִּי מֵימָיו מִן הַמִּקְדָּשׁ הֵמָּה יוֹצְאִים, וְהָיָה פִרְיוֹ לְמַאֲכָל וְעָלֵהוּ לִתְרוּפָה". כלומר, כיוון שנזכה להיטהר מהטומאה ולהתקשר במלא כוחות החיים אל ה', המקום שבו חטאו אנשי סדום בתאוות הממון וכל שאר תאוותיהם הגשמיות, עד שנהפך למקום מוות, יחזור לחיים, והדגה שבו תרבה, וסביבו יצמחו עצים נפלאים נושאי פירות כל השנה, מפני שבכל חודש יצמחו פירות חדשים, והעלים שלהם יהיו עלי מרפא.
וכן בנבואת יואל (ד, יח): "וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא יִטְּפוּ הֶהָרִים עָסִיס וְהַגְּבָעוֹת תֵּלַכְנָה חָלָב, וְכָל אֲפִיקֵי יְהוּדָה יֵלְכוּ מָיִם, וּמַעְיָן מִבֵּית ה' יֵצֵא וְהִשְׁקָה אֶת נַחַל הַשִּׁטִּים". נחל השיטים רומז לחטא תאוות הזנות, שנאמר (במדבר כה, א): "וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב". והמעיין שיֵצא מבית ה', יטהר ויתקן גם את התאווה הזו, שתהפוך לתשוקה של אהבה בין איש לאשתו, ולכל הדברים שבקדושה, ועל ידי כך תִרבה הברכה בכל הארץ.
אולם המעיין היוצא מהמקדש יטהר וירפא לא רק את ים המלח, אלא כפי שנרמז בנבואת יחזקאל ומפורש בנבואת זכריה, חציו יפנה לים התיכון, ועל ידי כך תיווצר השקה בין המעיין היוצא מהמקדש דרך הים התיכון לאוקיינוס שמקיף את כל היבשות, שמתוך מגעם במעיין היוצא מהמקדש, ייטהרו ויתקדשו כל המים שבעולם. שנאמר (זכריה יד, ח-ט): "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יֵצְאוּ מַיִם חַיִּים מִירוּשָׁלִַם, חֶצְיָם אֶל הַיָּם הַקַּדְמוֹנִי (ים המלח) וְחֶצְיָם אֶל הַיָּם הָאַחֲרוֹן (הים התיכון), בַּקַּיִץ וּבָחֹרֶף יִהְיֶה. וְהָיָה ה' לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד".
וטומאת הנידה תתבטל, וכפי שאמרו חכמים: "אין איסור גדול מן הנדה, שהאשה רואה דם ואסרהּ הקב"ה לבעלה, ולעתיד לבוא הוא מתירהּ. שנאמר (זכריה יג, ב) …וְאֶת רוּחַ הַטֻּמְאָה אַעֲבִיר מִן הָאָרֶץ" (שוחר טוב תהלים קמו). ואף טומאת המוות תעבור מהעולם, וכפי שאמרו חכמים: "אמר הקב"ה לישראל: בעולם הזה הייתם מִטהרים וחוזרים ומִטמאים, אבל לעתיד לבא אני מטהר אתכם טהרה עולמית שלא תטמאו, שנאמר (יחזקאל לו, כה): וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם, מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם" (תנחומא מצורע ט). ויתבטל המוות מהעולם, שנאמר (ישעיהו יא, ו-ט): "וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ… וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל תֶּבֶן. וְשִׁעֲשַׁע יוֹנֵק עַל חֻר פָּתֶן, וְעַל מְאוּרַת צִפְעוֹנִי גָּמוּל יָדוֹ הָדָה. לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי, כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים". ונאמר (ישעיהו כה, ח): "בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח וּמָחָה ה' אֱלוֹהִים דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים, וְחֶרְפַּת עַמּוֹ יָסִיר מֵעַל כָּל הָאָרֶץ, כִּי ה' דִּבֵּר".
