אורים ותומים הם אחד מסעיפי גילויי רוח הקודש. החושן היה אחד משמונת בגדי הכהן הגדול, ובו היו אבנים טובות שעליהן שמות האבות ושנים עשר השבטים. שנאמר (שמות כח, כט): "וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּחֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט עַל לִבּוֹ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ לְזִכָּרֹן לִפְנֵי ה' תָּמִיד". צוותה התורה (שם כח, ל): "וְנָתַתָּ אֶל חֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט אֶת הָאוּרִים וְאֶת הַתֻּמִּים", שהם כתב שם המפורש שהניחו בתוך כפלי החושן, ועל ידם היו אותיות החושן מאירות את התשובות לשאלות (רש"י ורמב"ן שם). תפקיד האורים והתומים לגלות את משפט בני ישראל, היינו הדרכות הנוגעות לכלל ישראל. שנאמר (שם): "וְהָיוּ עַל לֵב אַהֲרֹן בְּבֹאוֹ לִפְנֵי ה', וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת מִשְׁפַּט בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל לִבּוֹ לִפְנֵי ה' תָּמִיד". כאשר ביקשו מנהיגי ישראל לשאול בה', היו באים לכהן הגדול, והכהן הגדול היה עומד ופניו כלפי הקודש, והשואל עומד אחריו ושואל את שאלתו בקול שקט. בתגובה היו האותיות שבחושן מאירות, והכהן הגדול בעזרת רוח הקודש היה מצרף את האותיות המאירות כפי סדרן לכדי מילים בעלות משמעות, ומשיב את תשובת ה' (עי' רש"י ורמב"ן שם; רמב"ם כלי המקדש י, יא). ואף שגזירת נביא בשם ה' לעיתים חוזרת, כגון שחזרו בתשובה והתבטלה הגזירה (לעיל טז, יד), גזירת אורים ותומים אינה חוזרת. לכן נקראו אוּרִים וְתֻמִּים, אוּרִים – שמאירים את דבריהם, תֻּמִּים – שמשלימים את דבריהם עד תום (יומא עג, ב).
משה רבנו לא נזקק לשאול באורים ותומים, מפני שבכל עת היה יכול לשאול את ה' (לעיל טז, ט), נמצא שהאורים והתומים נועדו למנהיגים שקמו אחריו. כפי שאמר ה' למשה רבנו, בעת שצווה אותו למנות את יהושע בן נון לממשיכו: "וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן יַעֲמֹד וְשָׁאַל לוֹ בְּמִשְׁפַּט הָאוּרִים לִפְנֵי ה', עַל פִּיו יֵצְאוּ וְעַל פִּיו יָבֹאוּ הוּא וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִתּוֹ וְכָל הָעֵדָה" (במדבר כז, כא).
בדרך כלל היו מנהיגי ישראל שואלים באורים ותומים לפני החלטה על יציאה לקרב. גם בעת חלוקת הארץ לשבטים בימי יהושע בן נון, נעזרו ברוח הקודש ובאורים ותומים (ב"ב קכב, א). לעיתים, כאשר היה עוון חמור במלך או בעם, לא זכו לקבל תשובה באורים ותומים, כפי שאירע פעמיים לשאול המלך (שמואל א' יד, לז; כח, ו); או שהתקבלה תשובה שהובילה לתבוסה בקרב, כפי שאירע לעם ישראל במלחמה עם בנימין (שופטים כ, יח; כג).
בתחילת ימי בית המקדש השני, לאחר שמתו הנביאים האחרונים, בטלו האורים והתומים (משנה סוטה ט, יב), והם אחד מחמשת הדברים שהיו בבית המקדש הראשון ולא היו בבית המקדש השני (יומא כא, ב). האורים והתומים בטלו מפני שהם תלויים ברוח הקודש, ובהסתלקות הנבואה הסתלק גם החלק הדומה לנבואה שברוח הקודש, וממילא בטלה האפשרות להיעזר בהם.[2]
