אמרו חכמים (סוטה מח, ב): "משמתו נביאים האחרונים – חגי, זכריה ומלאכי – נסתלקה רוח הקודש מישראל, ואף על פי כן היו משתמשים בבת קול". דוגמה לכך, לאחר שיונתן בן עוזיאל תרגם את ספרי ה'נביאים' על פי מסורת הפירוש שהועברה מהנביאים האחרונים, חגי, זכריה ומלאכי, "יצאה בת קול ואמרה: מי הוא זה שגילה סתריי לבני אדם? עמד יונתן בן עוזיאל על רגליו ואמר: אני הוא שגיליתי סתריך לבני אדם; גלוי וידוע לפניך שלא לכבודי עשיתי, ולא לכבוד בית אבא, אלא לכבודך עשיתי, שלא ירבו מחלוקת בישראל. ועוד ביקש לגלות תרגום של כתובים, יצאה בת קול ואמרה לו: דייך", מפני שמתוך תרגום הכתובים הוא עלול לגלות את קץ המשיח. בעקבות בת קול זו, נמנע מלתרגם את הכתובים (מגילה ג, א). גם בתקופת האמוראים עוד מסופר על גילויים נדירים של 'בת קול' (עי' עירובין נד, ב; ב"ב נח, א). לאחר מכן פסקו גילויים אלו לגמרי (זוהר ח"א רלח, א).
בת קול היא גילוי אלוהי שמעביר מסר, מעין נבואה, ונקרא 'בת קול' מפני שהוא תולדה של הקול האלוהי שמתגלה בנבואה, כמו ההד החוזר מהקול המקורי, כי לא את הקול האלוהי עצמו שומעים אלא את הקול הנולד ממנו (תוס' סנהדרין יא, א). כיוון שכך, בדרך כלל 'בת קול' אינה מכוונת לאדם מסוים, אלא היא ידיעה כללית, שכל הראוי לה קולט אותה. כדוגמת מה שאמרו חכמים: "בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ומכרזת ואומרת: אוי להם לבריות מעלבונה של תורה" (אבות ו, ב). "בכל יום ויום בת קול יוצאת ואומרת: בת פלוני לפלוני, שדה פלוני לפלוני" (מו"ק יח, ב). כמו כן, לאחר ששלמה המלך תיקן עירובין ונטילת ידיים, יצאה בת קול שהסכימה לדבריו (שבת יד, ב). לעיתים בת הקול היתה מכוונת לאנשים מסוימים, שרק הם שמעו אותה, כדוגמת נבוכדנצר ששמע בת קול שקראה לו להחריב את בית המקדש (מדרש תהלים עט, ב). כיוון שבת הקול היא מעין נבואה, פעמים שהיא מדברת בשם ה'. וכן מסופר על רבי יוסי, שנכנס לחורבה ושמע בת קול שאומרת: "אוי לבנים שבעונותיהם החרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגליתים לבין האומות" (ברכות ג, א).
