אמרו חכמים שאין פוסקים הלכה על פי נבואה, רוח הקודש או בת קול, מפני שאחר שנתן ה' את התורה לישראל על ידי משה רבנו, חכמי ישראל צריכים להכריע בשאלות ההלכתיות על פי לימודם בתורה ולא על פי ידיעות שקיבלו מהשמיים. וכן אמרו חכמים (תמורה טז, א): "שלושת אלפים הלכות נשתכחו בימי אבלו של משה, אמרו לו ליהושע: שאל את ה' [על ידי נביא או אורים ותומים]. אמר להם: לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא (דברים ל, יב)". פנו אל פנחס בן אלעזר הכהן שיבקש תשובה שמיימית להלכות שנשתכחו. השיב אף הוא: "לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא". פנו אל אביו, אלעזר בן אהרן, שהיה אז הכהן הגדול. השיב: "אין נביא רשאי לחדש דבר מעתה", אלא חכמי ישראל צריכים להכריע את ההלכה על פי לימודם בתורה. שנאמר (ויקרא כז, לד): "אֵלֶּה הַמִּצְוֹת אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינָי", וכיוון ש"אֵלֶּה הַמִּצְוֹת" – "אין נביא רשאי לחדש דבר מעתה" (מגילה ב, ב). אכן אמרו חכמים (תמורה שם), שעתניאל בן קנז, על ידי התעמקותו ופלפולו בתורה, הצליח להחזיר ולהעמיד אלף ושבע מאות הלכות מתוך ההלכות שנשתכחו לאחר מות משה רבנו. כיוצא בזה אמרו חכמים, שלאחר יותר משלוש מאות שנה, כשעמד לישראל שמואל הנביא, גדול הנביאים שאחר משה רבנו, פנו אליו בבקשה שישאל בנבואה כיצד צריך לנהוג בהלכות שנשתכחו. השיב: "אין נביא רשאי לחדש דבר מעתה". וכן נהגו כל הנביאים, שבעודם עוסקים בהלכה, לא נעזרו בנבואה אלא דנו בתורה על פי שִׂכלם, מפני שהנבואה נועדה להדרכת העם בענייני מוסר והנהגה, או להוראות שעה, ולא לפסיקת הלכה.
כיוצא בזה מסופר (ב"מ נט, א-ב), שנחלקו חכמים בדין 'תנורו של עכנאי', שהיה תנור חרס שנחתך לחוליות, והורכב מחדש כאשר בין חוליה לחוליה הונחה שכבה של חול, ומבחוץ שכבה דקה של טיט שחיברה בין החוליות. לדעת רבי אליעזר הכלי נחשב שבור ואינו מקבל טומאה, כי החול שאינו מקבל טומאה מפריד בין החוליות. ולדעת חכמים כיוון ששכבה של טיט מחברת בין החוליות, הכלי נחשב שלם ומקבל טומאה. הוויכוח ביניהם גבר, וכל טענותיו של רבי אליעזר לא התקבלו. אמר להם רבי אליעזר: "אם הלכה כמותי – חרוב זה יוכיח. נעקר חרוב ממקומו מאה אמה… אמרו לו: אין מביאים ראיה מן החרוב. חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי – אמת המים יוכיחו. חזרו אמת המים לאחוריהם. אמרו לו: אין מביאים ראיה מאמת המים. חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי – כותלי בית המדרש יוכיחו. נטו כותלי בית המדרש ליפול. גער בהם רבי יהושע, אמר להם: אם תלמידי חכמים מנצחים זה את זה בהלכה – אתם מה טיבכם? לא נפלו מפני כבודו של רבי יהושע, ולא זקפו מפני כבודו של רבי אליעזר, ועדיין מטים ועומדים. חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי – מן השמים יוכיחו. יצאה בת קול ואמרה: מה לכם אצל רבי אליעזר? שהלכה כמותו בכל מקום! עמד רבי יהושע על רגליו ואמר: לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא… שכבר נִתנה תורה מהר סיני", שבה נאמר (שמות כג, ב) "אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת". וכן פסקו חכמים להלכה ולמעשה.
