קטגוריות

יב – איסור עשיית מצבה

אסרה התורה להקים מצבה, שנאמר (דברים טז, כב): “וְלֹא תָקִים לְךָ מַצֵּבָה אֲשֶׁר שָׂנֵא ה’ אֱלֹוהֶיךָ”, וכן נאמר (ויקרא כו, א): “לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם אֱלִילִם וּפֶסֶל וּמַצֵּבָה לֹא תָקִימוּ לָכֶם”. מצבה היא אבן אחת, ויש אומרים גם מבנה של אבנים, שהיו עובדי עבודה זרה רגילים להקים לכבוד האלילים, והיו מנסכים עליה יין או יוצקים עליה שמן. כמו כן היו שהקימו מצבה ליד מזבח שנועד לקורבנות, וסביב המצבה היו מתקבצים לשמוע את דברי הכמרים או שהניחו עליה פסלים. כיוון שדרכם של עובדי האלילים היתה להקים מצבה, אסרה התורה להקים מצבה גם לכבוד שמיים (רמב”ם ו, ו; ספה”מ ל”ת יא; רמב”ן דברים טז, כב).

אמנם בימי האבות היתה המצבה שהקימו לכבוד ה’ רצויה, וכפי שעשה יעקב אבינו לאחר חלום הסולם והגילוי האלוהי, שנאמר (בראשית כח, יח): “וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן אֲשֶׁר שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיָּשֶׂם אֹתָהּ מַצֵּבָה וַיִּצֹק שֶׁמֶן עַל רֹאשָׁהּ”. כלומר, הניח מצבה לזכר ההתגלות האלוהית, כדי לציין שהמקום המקודש הזה הוא “בֵּית אֱלֹוהִים” ו”שַׁעַר הַשָּׁמָיִם”. אולם בעקבות מנהגם של עובדי עבודה זרה לעשות מצבה לאלילים, נעשתה המצבה שנואה, ונצטווינו שלא להקימה גם לשם ה’ (ספרי, רש”י ורמב”ן דברים טז, כב).

כפי הנראה, בתחילה, כאשר שם ה’ עוד לא נודע בעולם, כל זיכרון נוסף לשם ה’ היה רצוי. אולם לאחר שה’ התגלה לעמו ישראל וצווה להקים את המקדש וקבע סדרים מדויקים להקרבת קורבנות על המזבח, על ישראל להתקשר אל ה’ בדרך הסלולה שבתורה, שנועדה לרומם אותם להיות דבקים באמת ובטוב. אבל אם אדם יקבע מצבה ביוזמתו האישית, ייטה מאמונת הייחוד והדרכת התורה, להיות כעובדי האלילים שמנטיית ליבם ממציאים דרכי פולחן כדי לפתות את האלילים לסייע להם למלא את תאוותיהם.

האיסור הוא לעשות מצבה לשם קדושת ה’, או להבדיל לשם פולחן אלילי, אבל אין איסור לעשות מצבה למטרות אחרות. לפיכך מותר לעשות מצבה על קבר ולכתוב עליה את שם הנפטר ומעלותיו, כדי שיזכרו אותו. וכן מותר לעשות אנדרטאות זיכרון ללוחמים או לאירועים שונים.[17]


[17]. הצורך להקים אנדרטאות זיכרון התעורר לאחר מלחמת העולם הראשונה, כאשר חיילים נפלו ונקברו הרחק ממקום מגוריהם, ובני קהילתם רצו להנציחם בבית הקברות שבעירם. לאחר השואה צורך זה גבר יותר, ובמשך השנים הפכה מדינת ישראל למקום שבו מנהג הצבת האנדרטאות לזכר הנופלים הוא הרווח ביותר. בתחילה היו שטענו שאין להקים אנדרטאות לזכר יהודים שנהרגו, משום איסור הקמת מצבה, שכן למדנו שאפילו לשם עבודת ה’ אסור להקימה. אולם למעשה הורו הרבנים שאין בכך איסור, משום שהאיסור הוא להעמיד מצבה שקשורה לפולחן דתי, ואילו האנדרטאות לא נועדו לענייני דת, ומה שלעיתים אומרים שם תפילות הוא באקראי, ולא לשם כך הועמדה האנדרטה. וכפי שהשיב הרב צירלסון בשו”ת מערכי לב יו”ד מב, לגבי הקמת מצבה בקרלסבורג שבטרנסילבניה לזכר הנהרגים במלחמת העולם הראשונה. וכן הורו הרב עוזיאל (משפטי עוזיאל ח”ב יו”ד כב), והרב הרצוג (קול תורה א, א) לאחר השואה. אמנם כיוון שֶׁבְּעת שנשאלו על כך מנהג זה היה חדש, שלא נהגו בו בדורות הקודמים, כתבו שעדיף להנציח את הנופלים כדרך ישראל סבא בבניית בית כנסת או תלמוד תורה. גם בשו”ת הרב אברהם פינגרהוט יח, ומנח”י א, כט, כתבו שאין בכך איסור.

הרשמה לקבלת הלכה יומית

כל יום שתי הלכות לפי תכנית 'הפנינה היומית' אצלך במייל

    כתובת דוא"ל



    לומדים יקרים,

    השבוע אנו מסיימים את הלימוד בפרק האחרון של הספר “פניני הלכה – העם והארץ” במסגרת תכנית הלימוד “הפנינה היומית”. אנו ממשיכים בלימוד היומי בספר “ברכות”.

    לחלק מכם יש מהדורה קודמת של הספר “העם והארץ”, שבה מופיע פרק נוסף על גיור. לפני כשנה וחצי הוצאנו מהדורה מעודכנת ללא פרק זה. על גיור הוצאנו ספר חדש – “פניני הלכה – גיור”.

    כמחווה מיוחדת ללומדי ההלכה היומית, אנו מציעים לכם את ספרי פניני הלכה במהדורה החדשה – העם והארץ + גיור במחיר מיוחד של 40 ש”ח בלבד. או גיור במהדורה הרגילה + העם והארץ במהדורת כיס ב-30 ש”ח בלבד.

    להזמנה לחצו כאן 
    בברכה ובתודה על לימודכם, מכון הר ברכה

    דילוג לתוכן