ו – היחס למגידים ולשאר הגילויים

כאמור, אחד מסוגי הגילויים שזוכה להם האדם הוא על ידי 'מגיד', שנברא מכוח מעשיו הטובים או לימודו בתורה. אחד מהגדולים שזכו לגילויים של מגיד היה רבי יוסף קארו, שמכוח לימוד המשנה שהיה רגיל בו, נברא מגיד שגילה לו סודות בתורה, ורבי יוסף קארו כתב את הגילויים הללו לעצמו בכתב ידו. כשבעים שנה לאחר פטירתו, ליקטו מהגילויים הללו שכתב לעצמו והדפיסום בספר שנקרא 'מגיד מישרים'.

ביאר האר"י (שער רוח הקודש דרוש א): "עניין המלאכים המתגלים אל האדם, ומודיעים אותם עתידות וסודות ונקראים בספרים 'מגידים', כי אלו נבראים מעסק האדם בתורה ובמצוות". "וגדול הוא כוח המלאך הנעשה מעסק התורה, מכוח המלאך הנעשה על ידי אותה המצווה". עוד ביאר: "יש מגידים אמיתיים לגמרי, והם הנעשים מן התורה או המצוות הנעשים בשלימותם, ויש מגידים משקרים במקצת דבריהם, ויש בהם תערובת כזב ושקר. והטעם הוא, כי אם האדם היה לו איזה בחינה רעה, או דבר שקר באותה התורה או באותה המצווה שעשה, הנה גם המלאך הנברא משם הוא כלול טוב ורע, ובחינת הטוב שבו אומר דברי אמת, והרע שבו אומר דברי כזב". עוד ביאר האר"י (שם): "יש אנשים שאין המגידים הנזכרים מתגלים להם כלל, ויש מי שמתגלים להם, והכל הוא כפי בחינת נשמותיהם". כלומר, יש צדיקים שנשמתם מתאימה לגילוי מגידים, ואזי המגידים מתגלים אליהם, וכן מצינו מקובלים וחסידים שרצו לקבל מגידים שיגלו להם סודות בתורה. ויש צדיקים שאין מתגלים אליהם מגידים, כי אין הדבר מתאים לנשמתם. כפי הנראה, צדיקים אלו זוכים להעמיק ולדייק בהבנת התורה, שזה הגילוי הגדול ביותר (ראו בהלכה הבאה), ואינם רוצים להטות את דעתם ולערב בלימודם גילויים שצריכים ליבון ובדיקה.

העיד רבי חיים מוולוז'ין, ששמע מרבו הגאון רבי אליהו מווילנה (בהקדמה לספרא דצניעותא), "שפעמים רבות השכימו לפתחו כמה מגידים מן השמים בשאלתם ובקשתם, שרוצים למסור לו רזין דאורייתא בלא שום עמל. ולא הטה אזנו אליהם כלל. ואחד מן המגידים הפציר בו מאד. עם כל זה לא הביט אל מראהו הגדול, וענה ואמר לו: איני רוצה שתהיה השגתי בתורתו יתברך שמו על ידי שום אמצעי כלל וכלל. רק עיני נשואות לו יתברך שמו, מה שרוצה לגלות לי וליתן חלקי בתורתו יתברך שמו בעמלי אשר עמלתי בכל כחי, הוא יתברך שמו יתן לי חכמה מפיו דעת ותבונה, שיתן לי לב מבין וכליותי יעשו כשתי מעיינות, ואדע כי מצאתי חן בעיניו. ואיני רוצה אלא ממה שבתוך פיו. וההשגות על ידי המלאכים המגידים ושרי התורה אשר לא עמלתי ולא חכמתי – אין לי בהם חפץ". עוד סיפר, שפעם שלח אותו הגאון מווילנה לאחיו הצעיר, הגדול בתורה, "לאמר לו בצווי משמו שלא יקבל שום מלאך מגיד אשר יבא אצלו, כי בזמן לא כביר יבא אליו מלאך מגיד". והוסיף שאף "כי מרן ה'בית יוסף' (רבי יוסף קארו) היה לו מגיד, היה זה לפני ב' מאות שנה, שהיו הדורות כתקנן, והיה שרוי על אדמת הקודש. לא כן עתה שרבו המתפרצים, ובפרט בחוץ לארץ, אי אפשר כלל שיהיה כולו קודש קודשים בלי שום עירוב כלל. ובפרט הגילויים אשר בלא תורה (היינו אודות עתידות וכיוצא בזה), נפשו בחלה בהם. ולא היו נחשבים אצלו כלל וכלל". אמנם גילויים של נשמות צדיקים היו יקרים בעיניו (האופן הרביעי בהלכה הקודמת). גם גילויים שזכה להם בעת שנתו על ידי עליית נשמה, היו חביבים עליו, אך לא נחשבו אצלו כעיקר, כי באו בלא עמל תורה.^[5]