א – איסור עשיית פסלים לנוי
בנוסף לאיסור לעשות פסלים לשם עבודה זרה (לעיל ג, ג), אסרה התורה לעשות לשם נוי פסלים שהרואים אותם עלולים לטעות ולדמות שיש להם כוח והשפעה וירצו לעובדם כאלילים או כמתווכים בין האדם לה’. שנאמר (שמות כ, יט-כ): “וַיֹּאמֶר ה’ אֶל מֹשֶׁה, כֹּה תֹאמַר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: אַתֶּם רְאִיתֶם כִּי מִן הַשָּׁמַיִם דִּבַּרְתִּי עִמָּכֶם. לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי, אֱלֹהֵי כֶסֶף וֵאלֹהֵי זָהָב לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם” (רמב”ם ע”ז ג, י).
איסור עשיית פסלים לשם נוי חל על שלושה סוגים של פסלים שעלולים להזכיר כוחות עליונים: א) צורת אדם, ב) צורת מלאכים, ג) גרמי שמיים.
צורת אדם, כפי שדרשו חכמים (ע”ז מג, ב): “לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי – לֹא תַעֲשׂוּן אוֹתִי”, שה’ מתגלה אל הנביאים בדמיון של צורת אדם, שנאמר (יחזקאל א, כו): “וְעַל דְּמוּת הַכִּסֵּא דְּמוּת כְּמַרְאֵה אָדָם עָלָיו מִלְמָעְלָה”. ונאמר (בראשית א, כז): “וַיִּבְרָא אֱלוֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלוֹהִים בָּרָא אֹתוֹ”.
מלאכים וגרמי שמיים, כפי שדרשו חכמים (ע”ז מג, ב): “לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי” – “לא תעשון כדמות שמשי המשמשים לפני במרום”. במדור העליון: “כגון אופנים ושרפים וחיות הקדש ומלאכי השרת”, היינו פסלים שנתפשים בעיני בני אדם כדמויות אלה. במדור התחתון: “כגון חמה ולבנה, כוכבים ומזלות”. כמו כן, אסור לעשות פסל כדוגמת פני החיות שנושאות את המרכבה ומתוארות ביחזקאל כדימוי להנהגת ה’ בעולם. שנאמר (יחזקאל א, ו-י): “וְאַרְבָּעָה פָנִים לְאֶחָת וְאַרְבַּע כְּנָפַיִם לְאַחַת לָהֶם… וּדְמוּת פְּנֵיהֶם פְּנֵי אָדָם וּפְנֵי אַרְיֵה… וּפְנֵי שׁוֹר… וּפְנֵי נֶשֶׁר”. כלומר האיסור הוא לעשות דמות אחת שיש לה ארבע פנים, מלפנים פני אדם, מימין פני אריה, משמאל פני שור, ומאחור פני נשר. וכן אסור לעשות במקום פני השור פני כרוב (פני ילד), שכן ביקש יחזקאל הנביא שבמראה המרכבה תשתנה צורת השור לכרוב, כדי שלא להזכיר את חטא העגל (חגיגה יג, ב).
אבל מותר לעשות דמות של כל אחד מהפרצופים לבדו. מפני שאיסור עשיית פסלים לשם נוי חל על שלושת סוגי הפסלים שעלולים להזכיר כוחות עליונים, ולא על פסלים של חיות כדוגמת אריות, פסלים של עופות כדוגמת נשר, ופסלים של עצים ופרחים וכל שאר דברים שבטבע (ע”ז מג, ב; רש”י, שו”ע קמא, ד; ו; כ).[1]
