ז – גיור קטנים

א – גיור קטנים

בית הדין יכול לגייר קטנים, ולכן כאשר ההורים באים להתגייר, ומבקשים לגייר את ילדיהם עמהם, בית הדין מגייר את ילדיהם. ואף שהגיור תלוי בהחלטתו של הגר, ולילדים שעוד לא הגיעו לגיל מצוות אין דעה בוגרת להחליט החלטה גורלית שכזו, כיוון שטובת הילד להיות בן אותה דת עם הוריו שאחראים עליו ומטפלים בו, בית הדין מגייר את הקטן על דעת הוריו (כתובות יא, א; שו"ע רסח, ז).

בית הדין יכול לגייר קטן, גם כאשר ההורים אינם מעוניינים להתגייר בעצמם, אך מעוניינים שבית הדין יגייר את ילדם, או שהילד מיוזמתו החליט שהוא רוצה להתגייר והוריו באים לפני בית הדין להביע את הסכמתם לכך. שהואיל וקבלת היהדות ככלל היא דבר טוב וזכות עבור הילד – אם יעריך בית הדין שאכן הגיור יהיה זכות עבורו, יגייר אותו על דעת בית הדין. שכשם ש"זכין לאדם שלא בפניו", ובכלל זאת ניתן להקנות לקטן מתנות ולְזַכּוֹת אותו בדברים שייטיבו עימו, כך בית הדין רשאי להכניס את הקטן לברית עם ה', כאשר להערכתו זוהי טובת הקטן.

כיוצא בזה, בזמנים ובמקומות שבהם היו ילדים עזובים, אם בא ילד כזה וביקש להתגייר, בית הדין יכול לגיירו. וכן כאשר יהודים רוצים לאמץ תינוק עזוב ומבקשים לגיירו, כיוון שזכות להיות יהודי, וגם טובתו של התינוק שיהיה יהודי כהוריו המאמצים, בית הדין רשאי להיענות לבקשתם ולגייר את הילד (שבט מיהודה ח"ב יו"ד כט; משפטי שאול א, שער ד, לח).

אמנם אין לבית הדין לחפש ילדים כדי לגיירם, וקל וחומר שאין לגייר ילדים בניגוד לרצונם. ואף במקום שישראל שולטים, אין מגיירים בכפייה ילדים נוכרים בניגוד לרצונם או לרצון הוריהם. ואם גיירו ילד בניגוד לרצונו – גיורו בטל (ב"ח וש"ך רסח, טז).^[1]

במקרה של ילד מנישואי תערובת, כאשר האב היהודי רוצה לגייר את ילדו והאֵם הנוכרייה מתנגדת לכך, רבים אומרים ששומעים לאם, שהואיל והילד נוכרי, להלכה האב אינו נחשב אביו. ויש אומרים שגם לאב יש סמכות להביאו, אלא שאִם האֵם תתנגד לגיורו, פעמים רבות עדיף שלא לגיירו, כי בעקבות התנגדותה לגיורו, תתעקש לחנכו לשנוא את היהדות.^[2]

ב – ביטול הגיור במחאה

כיוון שגיור הקטן מתקיים על דעת בית הדין, בלא שתהיה לקטן דעה עצמאית להתגייר, אמרו חכמים שגיורו תלוי בכך שכאשר יגדל ותהיה לו דעה עצמאית – לא ימחה כנגד הגיור. אך אם כשיגדל ויגיע לגיל מצוות, שתים עשרה לבת ושלוש עשרה לבן, ימחה כנגד הגיור – הגיור מתבטל. הדרך הפשוטה למחות כנגד הגיור, שהקטן יודיע עוד לפני הגיעו למצוות שאינו רוצה להיות יהודי, ואם יישאר בדעתו עד שיגיע לגיל מצוות – גיורו יתבטל.

אבל אם לאחר שהגיע לגיל מצוות החל לקיים מצוות כיהודי, הגיור אושר והושלם, ושוב לא ניתן לבטלו לעולם. ואף אם אותו הילד לא קיבל חינוך דתי, והוריו רגילים לחלל שבת, כל זמן שעִם הגיעו לגיל מצוות רצה להיות יהודי וקיים אפילו מצווה אחת בלבד כיהודי, כגון שהניח תפילין או עלה לתורה או השתתף בקידוש של שבת, אישר בכך את הגיור, ושוב אינו יכול לבטלו לעולם.

מי שהוריו גיירו אותו בהיותו קטן, ולאחר מכן התרחקו מהיהדות וגידלו אותו כנוכרי עד שלא ידע כלל שגויר כקטן. למרות שבפועל קִיים מצוות רבות שבין אדם לחברו, ואולי אף אימץ מנהגים יהודיים, כיוון שלא ידע שגויר, ולא עשה את המצוות כיהודי, דינו תלוי ועומד. ורק לאחר שידע שגיירו אותו, ויודיעו לו מקצת מצוות, שכרן ועונשן, יוכל למחות או לאשר את גיורו.

מי שגדל במשפחה דתית, ולא ידע שגיירו אותו בקטנותו, ושנים רבות לאחר שגדל בקיום מצוות נודע לו שגויר בקטנותו, לדעת רבים יכול למחות ולהחליט לוותר על גיורו (יש"ש כתובות א, לה). שכן המצוות שקִיֵים לא העידו על הסכמתו לגיור, הואיל ולא ידע שגויר כשהיה קטן. לפיכך, טוב לומר לילד שהוא גר לפני הגיעו לגיל מצוות, ובכך שיקיים מצווה אחת לאחר שיגדל, יאשר את גיורו ושוב לא יוכל לבטלו לעולם.^[3]

רבים אומרים שגר קטן יכול לבטל את גיורו במחאה רק כאשר התגייר לבדו בלא הוריו, שאז גיורו על דעת בית הדין, אבל אם התגייר עם הוריו – אינו יכול למחות לעולם. שהואיל והם הוריו, הם המקבלים את תנאי הגיור עבורו, כשם שישראל נכנסו במעמד הר סיני לברית עם ה' יחד עם ילדיהם הקטנים, בלי שיכלו למחות (שו"ת חתם סופר יו"ד רנג). ויש שאינם מקבלים חילוק זה, וסוברים שלעולם גר קטן יכול למחות בעת שיגדל, וכן משמע מדעת רוב הראשונים.^[4]

ג – סדר גיור קטן ומעמדו

בעת שמטבילים את הקטן לגיור, אחד מחברי בית הדין מברך: "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על טבילת גרים". ואם אחד מהוריו נכנס עימו למים להטבילו, אפשר שההורה יברך בשם בית הדין. אם הילד גדול ומבין ורוצה לברך בעצמו, כדי לשתפו במצווה – אפשר לסמוך על הסוברים שהילד יכול לברך.^[5] כאשר הילד זכר עושים לו ברית מילה עם ברכות כמו שעושים לגר גדול.

לדעת רוב הפוסקים תוקפו של גיור הקטן מהתורה. ואף שגיור הקטן אינו סופי, כי אם ימחה כשיגדל – הגיור יתבטל, כל עוד לא מחה מתייחסים אל גיורו כגיור ודאי. ולכן מברכים על מילתו וטבילתו. ואם ישחט בהמה כהלכה, כיוון שהוא יהודי שחיטתו כשרה, ואין חוששים שמא לאחר שיגיע לגיל מצוות ימחה ויבטל את גיורו, ויתברר ששחיטתו היתה פסולה. שהואיל והתחנך כיהודי, חזקה שלא ימחה (רשב"א וריטב"א לכתובות יא, א).^[6]

ד – המחמירים בגיור קטן שלא יתחנך למצוות

כפי שלמדנו (לעיל ו, ד-ו), נחלקו הפוסקים אם לגייר בני זוג של יהודים שאינם מתכוונים לקיים מצוות כבעלי אורח חיים דתי אלא כחילונים בעלי 'זהות יהודית'. המחמירים סוברים שאין לגייר מי שאינו מתכוון לקיים אורח חיים דתי, ומקצתם אף סוברים שגיור כזה בטל. לעומתם, המקילים סוברים שבשעת הדחק, כדי להציל את היהודי מהתבוללות, נכון לגייר את בן הזוג הנוכרי כאשר הוא מתכוון לקיים מצוות כדרך בעלי 'זהות יהודית'. וכן נכון לגייר צאצאי יהודים כדי שלא יתבוללו באומות ויאבדו לישראל.

כיוצא בזה נחלקו הפוסקים האם בית הדין רשאי או אף צריך לגייר ילד של אב יהודי ואם נוכרייה, או תינוק נוכרי שבני זוג יהודים רוצים לאמץ, כאשר ההורים אינם מקיימים אורח חיים דתי. לדעת המחמירים, רק כאשר ההורים מתכוונים לחנך את הקטן לקיום אורח חיים דתי, אפשר לגיירו. ולדעת המקילים אפשר לגיירו גם כאשר הם מתכוונים לחנכו לקיום מצוות כבעלי 'זהות יהודית'. ככלל, המחלוקת לגבי גיור קטנים תואמת את המחלוקת לגבי גיור גדולים, אמנם כיוון שלגבי גיור קטן נוספו מספר שיקולים לכאן ולכאן, יש מהמחמירים בגיור גדולים שהקילו בקטנים, ויש מהמקילים בגיור גדולים שהחמירו בקטנים.

לדעת המחמירים, בגיור קטן נוספו עוד שני שיקולים לחומרה. האחד, גיור רגיל נעשה באחריות המתגייר, ואם המתגייר החליט להתגייר למרות שאינו מתכוון לקיים אורח חיים דתי, האחריות לכך מוטלת עליו, ובית הדין אינו חייב למנוע זאת ממנו כאשר יש בגיור תועלת למניעת התבוללות. אולם כשמדובר בקטן, הגיור נעשה על ידי בית הדין ובאחריותו, ולכן אסור לו לגייר מי שלא צפוי לקיים אורח חיים דתי, הואיל ובכך הוא גורם לו להיות חוטא. שכל עוד הוא נותר נוכרי אינו חייב במצוות, אבל אם יגיירו אותו יתחייב בכל המצוות, וייענש בידי שמיים על כל שבת שיחלל ועל כל מאכל איסור שיאכל, וכן על כל העבירות שיעבור. לפי שיקול זה, אין לגייר קטן שלא יקבל חינוך דתי, אבל אם גיירו אותו – גיורו תקף.

השיקול השני לחומרה: כיוון שגיור הקטן נעשה על ידי בית הדין ובשליחות הקטן, יש סמכות לבית הדין לגיירו רק כאשר ברור שהגיור הוא זכות עבור הקטן, אבל כאשר הוא חובה עבורו, אין לבית הדין סמכות לגיירו. לפי שיקול זה, יש מקום לומר שאם בית הדין קיבל קטן שהוריו אינם מתכוונים להעניק לו חינוך דתי – גיורו בטל.

מחמת שני השיקולים הללו, מבין הפוסקים שהקילו לגייר גדולים שלא מתכוונים לקיים אורח חיים דתי, יש שהחמירו בקטנים שאינם עתידים לקבל חינוך דתי, והורו שלא לגיירם על דעת בית דין אלא להמתין עד שיגדלו ויחליטו מעצמם להתגייר.^[7]

ה – המקילים בגיור קטן שלא יתחנך למצוות

ככלל, המקילים לגייר את בן הזוג הנוכרי כדי למנוע התבוללות, הקילו גם לגייר ילדים של יהודי ונוכרייה שלא יקבלו חינוך דתי, כדי להשאיר את זרעו של היהודי בכלל ישראל. וכפי שכתב הרב צבי הירש קלישר, שלמרות שהילד מיוחס רק אחר אימו הנוכרייה, "עם כל זה מצינו כי 'זרע הקודש' יקָרֵא, שהרי כשעזרא הוכיח לישראל אשר נשאו נשים נכריות… אמר (עזרא ט, ב): וְהִתְעָרְבוּ זֶרַע הַקֹּדֶשׁ בְּעַמֵּי הָאֲרָצוֹת". לכן יש להתאמץ ככל האפשר שלא יאבד זרע ישראל בגויים אלא יישאר בכלל ישראל. וכן דעת פוסקים רבים.^[8]
כלפי הטענה שאין הגיור זכות לקטנים אלא חובה, השיבו שגם להיות יהודי שאינו מקיים אורח חיים דתי זוהי זכות גדולה. וכפי שאמרו חכמים (חגיגה כז, א): "אין אוּר (אש) של גיהנם שולטת בפושעי ישראל", וכן דרשו חכמים (יומא נו, ב): "הַשֹּׁכֵן אִתָּם בְּתוֹךְ טֻמְאֹתָם (ויקרא טז, טז) – אפילו בשעה שהן טמאים, שכינה עמהם". כמו כן, לעתיד לבוא גם הגרים יקבלו נחלה בארץ ישראל (יחזקאל מז, כא-מג, ומפרשים שם; קה"ר א, ו).

ואף הרב יצחק שמלקיש, מבסס שיטת המחמירים לגבי גיור גדולים, היקל בגיור קטנים. וזאת משום שלדעתו גיור הגדולים תלוי בהתחייבות כנה שלהם לקיים אורח חיים דתי, ומי שלא התחייב לכך בכנות – גיורו בטל (בית יצחק יו"ד ב, ק). אולם לגבי גיור קטנים היקל, מפני שגיור הקטן תלוי בדעת בית הדין, וכיוון שגם למי שאינו שומר מצוות יש זכות להיות יהודי, בית הדין יכול לגיירו למרות שאביו יהודי חילוני ואימו נוכרייה (שם אה"ע א, כט, ח). ולכך נטה הרב פיינשטיין, שהגיור הוא זכות לקטן גם אם לא ישמור מצוות (אג"מ יו"ד א, קנח). והורה למעשה לגייר ילדים של אב יהודי ואם נוכרייה שלומדים בבית ספר דתי שרבים מתלמידיו היו ממשפחות לא דתיות (אג"מ אה"ע ד, כו).^[9]

ו – המחמירים לא למול בן של יהודי ונוכרייה

בעקבות נישואי התערובת בדורות האחרונים, התעוררה שאלה לגבי יהודים שהתחתנו עם נוכריות שלא רצו להתגייר, וגם לא רצו שילדיהן יתגיירו, אבל הסכימו להיענות לבקשת בן זוגם למול את בנם כפי מנהגו כיהודי.

היו מהרבנים שהחמירו והורו שלא למול את בניהם. ראשית, מפני שיש אומרים שאסור למול נוכרי, משום שאין להעניק את חותם אות ברית הקודש של ישראל לנוכרי. וכיוון שהילד נוכרי, אסור למול אותו שלא במסגרת תהליך גיור.

ואף לדעת הסוברים שמותר למול נוכרי, כאן יש לאסור, מפני שאם ימולו אותו עלולים לטעות לחשוב שהוא יהודי, ותיגרם מכך תקלה חמורה, שיהודייה תחשוב שהוא יהודי ותתחתן איתו, ובאמת הוא נוכרי.

עוד חשש חמור העלו, שמא ההסכמה למול את בני היהודים החוטאים בנישואים עם נוכרית, תפחית בחומרת חטאם ותעניק להם מעין הסכמה בדיעבד לנישואי תערובת. ושמא בעקבות זאת, צעירים שמתלבטים אם לחצות את הגבול ולהתחתן עם נוכרייה, יקבלו עידוד לעשות זאת.^[10]

ז – המקילים למול בן של יהודי ונוכרייה

לעומת זאת, פוסקים רבים סוברים שאפשר להיענות לאב ולמול את בנו, אלא שהואיל ואין כוונה להמשיך עכשיו בגיורו, אין לברך על מילתו.

לדעתם מותר למול אותו מפני שהלכה כדעת רוב הפוסקים שמותר למול נוכרי בתשלום. בנוסף לכך, הלכה כרמב"ם ושולחן ערוך (יו"ד רסח, ט), שמותר למול נוכרי לשם מצווה, אף שאין כוונתו להתגייר, שכן כל גוי שמל עצמו מקיים בכך מצווה. וכלפי מה שחששו המחמירים, שמא בעקבות המילה יטעו לחשוב שהתגייר, השיבו שאין להמציא חששות שלא הוזכרו בתלמוד ובראשונים (הרב צירלסון מערכי לב נה).

המתירים לא חששו שמא ההסכמה למול את הבנים תעודד נישואי תערובת, שכן ידעו שסירוב למול את הילדים, כמו סירוב לגייר את בנות הזוג הנוכריות, ברוב רובם של המקרים לא ימנע את נישואי התערובת. להיפך, על ידי ההסכמה למול את הבנים, יש סיכוי שבהמשך ירצו להתגייר ולהיות בני הדת של אביהם. וכפי שכתב הרב קלישר, שיש בכך מצווה, שעל ידי מילתו בעודו קטן, פותחים לו פתח רחב לאפשר את גיורו כשיגדל, ועל ידי כך מצילים את זרעו של ישראל שלא יאבד בגויים. שאם לא ימולו אותו, יש חשש שאף אם ירצה להתגייר כשיגדל, יירתע מחמת כאב המילה, ועתה כשהוא כבר מהול, יוכל להחליט על כך בקלות.

למעשה, רבים מהמתירים למול את הבנים התנו זאת בכך שהאם הנוכרייה תסכים לכך (מהר"ם שיק יו"ד רמח; מהרש"ם ג, שס). כפי הנראה חששו שאם המילה תיעשה בניגוד לרצון האם, היא תתקומם כנגד היהדות, וכך יפחת הסיכוי שהבן יתקרב ליהדות ויתגייר.^[11]