בעקבות נישואי התערובת בדורות האחרונים, התעוררה שאלה לגבי יהודים שהתחתנו עם נוכריות שלא רצו להתגייר, וגם לא רצו שילדיהן יתגיירו, אבל הסכימו להיענות לבקשת בן זוגם למול את בנם כפי מנהגו כיהודי.
היו מהרבנים שהחמירו והורו שלא למול את בניהם. ראשית, מפני שיש אומרים שאסור למול נוכרי, משום שאין להעניק את חותם אות ברית הקודש של ישראל לנוכרי. וכיוון שהילד נוכרי, אסור למול אותו שלא במסגרת תהליך גיור.
ואף לדעת הסוברים שמותר למול נוכרי, כאן יש לאסור, מפני שאם ימולו אותו עלולים לטעות לחשוב שהוא יהודי, ותיגרם מכך תקלה חמורה, שיהודייה תחשוב שהוא יהודי ותתחתן איתו, ובאמת הוא נוכרי.
עוד חשש חמור העלו, שמא ההסכמה למול את בני היהודים החוטאים בנישואים עם נוכרית, תפחית בחומרת חטאם ותעניק להם מעין הסכמה בדיעבד לנישואי תערובת. ושמא בעקבות זאת, צעירים שמתלבטים אם לחצות את הגבול ולהתחתן עם נוכרייה, יקבלו עידוד לעשות זאת.[10]
אולם רבנו ירוחם כתב (תולדות אדם וחוה נתיב יז, ו): "אסור למול הגוי שלא לשם גרות, כך כתבו הגאונים בתשובה". דבריו הובאו בב"י (רסו, יד), וכ"כ הרמ"א להלכה (יו"ד רסג, ה): "ואסור למול גוי שלא לשם גרות, אפילו בחול". ביארו לבוש רסג, ה, וט"ז ג, משום שאסור לחתום נוכרי בברית הקודש שהתייחדה לישראל. ולשו"ת מעיל צדקה יד, יש טעם נוסף – שמא יטעו לחשוב שהוא יהודי.
על פי שיטתם, רבים אסרו למול בן של נוכרית ויהודי שלא לשם גיור. מהם שהזכירו בעיקר את טעם הלבוש והט"ז, שאין לחתום בברית קודש מי שאינו יהודי, כ"כ בלבושי מרדכי אה"ע לח; שרידי אש ב, ס; דברי ישראל ב, כז; ג, קמט; חלקת יעקב יו"ד קמט, ועוד (כפירוש הלבוש). ומהם שהוסיפו טעם לחומרה, מחשש שאם ימולו אותו יטעו לחשוב שהוא יהודי ויבואו להתחתן עימו בלא גיור, בדומה לדברי המעיל צדקה. כ"כ הרב אליהו פוסק (כורת הברית רסו, לח); בנו הרב הלל פוסק (הלל אומר יו"ד קכח; דברי הלל או"ח ח); התעוררות תשובה (ד, קמב); באר חיים מרדכי (ח"א יו"ד מ), ועוד.
ויש שהוסיפו טעם לאיסור, משום שבהסכמה למול אותו מעניקים בלא משים כעין אישור או עידוד לנישואי תערובת. כ"כ דעת כהן קמט; דברי אהרן מ; פרי השדה א, מג, ועוד.
ויש שהוסיפו עוד טעם לאיסור, שהואיל ואין מצווה למול נוכרי, אסור לעשות כן משום חובל, וכ"כ שו"ת רבי עזריאל הילדסהיימר יו"ד רכט-רל; הרב סיני שיפר, וילקט יוסף י, קד, ועוד. דעת המחמירים הובאה במסורת הגיור יד, ח.
