א – גיור קטנים

בית הדין יכול לגייר קטנים, ולכן כאשר ההורים באים להתגייר, ומבקשים לגייר את ילדיהם עמהם, בית הדין מגייר את ילדיהם. ואף שהגיור תלוי בהחלטתו של הגר, ולילדים שעוד לא הגיעו לגיל מצוות אין דעה בוגרת להחליט החלטה גורלית שכזו, כיוון שטובת הילד להיות בן אותה דת עם הוריו שאחראים עליו ומטפלים בו, בית הדין מגייר את הקטן על דעת הוריו (כתובות יא, א; שו"ע רסח, ז).

בית הדין יכול לגייר קטן, גם כאשר ההורים אינם מעוניינים להתגייר בעצמם, אך מעוניינים שבית הדין יגייר את ילדם, או שהילד מיוזמתו החליט שהוא רוצה להתגייר והוריו באים לפני בית הדין להביע את הסכמתם לכך. שהואיל וקבלת היהדות ככלל היא דבר טוב וזכות עבור הילד – אם יעריך בית הדין שאכן הגיור יהיה זכות עבורו, יגייר אותו על דעת בית הדין. שכשם ש"זכין לאדם שלא בפניו", ובכלל זאת ניתן להקנות לקטן מתנות ולְזַכּוֹת אותו בדברים שייטיבו עימו, כך בית הדין רשאי להכניס את הקטן לברית עם ה', כאשר להערכתו זוהי טובת הקטן.

כיוצא בזה, בזמנים ובמקומות שבהם היו ילדים עזובים, אם בא ילד כזה וביקש להתגייר, בית הדין יכול לגיירו. וכן כאשר יהודים רוצים לאמץ תינוק עזוב ומבקשים לגיירו, כיוון שזכות להיות יהודי, וגם טובתו של התינוק שיהיה יהודי כהוריו המאמצים, בית הדין רשאי להיענות לבקשתם ולגייר את הילד (שבט מיהודה ח"ב יו"ד כט; משפטי שאול א, שער ד, לח).

אמנם אין לבית הדין לחפש ילדים כדי לגיירם, וקל וחומר שאין לגייר ילדים בניגוד לרצונם. ואף במקום שישראל שולטים, אין מגיירים בכפייה ילדים נוכרים בניגוד לרצונם או לרצון הוריהם. ואם גיירו ילד בניגוד לרצונו – גיורו בטל (ב"ח וש"ך רסח, טז).^[1]

במקרה של ילד מנישואי תערובת, כאשר האב היהודי רוצה לגייר את ילדו והאֵם הנוכרייה מתנגדת לכך, רבים אומרים ששומעים לאם, שהואיל והילד נוכרי, להלכה האב אינו נחשב אביו. ויש אומרים שגם לאב יש סמכות להביאו, אלא שאִם האֵם תתנגד לגיורו, פעמים רבות עדיף שלא לגיירו, כי בעקבות התנגדותה לגיורו, תתעקש לחנכו לשנוא את היהדות.^[2]