לעומת זאת, פוסקים רבים סוברים שאפשר להיענות לאב ולמול את בנו, אלא שהואיל ואין כוונה להמשיך עכשיו בגיורו, אין לברך על מילתו.
לדעתם מותר למול אותו מפני שהלכה כדעת רוב הפוסקים שמותר למול נוכרי בתשלום. בנוסף לכך, הלכה כרמב"ם ושולחן ערוך (יו"ד רסח, ט), שמותר למול נוכרי לשם מצווה, אף שאין כוונתו להתגייר, שכן כל גוי שמל עצמו מקיים בכך מצווה. וכלפי מה שחששו המחמירים, שמא בעקבות המילה יטעו לחשוב שהתגייר, השיבו שאין להמציא חששות שלא הוזכרו בתלמוד ובראשונים (הרב צירלסון מערכי לב נה).
המתירים לא חששו שמא ההסכמה למול את הבנים תעודד נישואי תערובת, שכן ידעו שסירוב למול את הילדים, כמו סירוב לגייר את בנות הזוג הנוכריות, ברוב רובם של המקרים לא ימנע את נישואי התערובת. להיפך, על ידי ההסכמה למול את הבנים, יש סיכוי שבהמשך ירצו להתגייר ולהיות בני הדת של אביהם. וכפי שכתב הרב קלישר, שיש בכך מצווה, שעל ידי מילתו בעודו קטן, פותחים לו פתח רחב לאפשר את גיורו כשיגדל, ועל ידי כך מצילים את זרעו של ישראל שלא יאבד בגויים. שאם לא ימולו אותו, יש חשש שאף אם ירצה להתגייר כשיגדל, יירתע מחמת כאב המילה, ועתה כשהוא כבר מהול, יוכל להחליט על כך בקלות.
למעשה, רבים מהמתירים למול את הבנים התנו זאת בכך שהאם הנוכרייה תסכים לכך (מהר"ם שיק יו"ד רמח; מהרש"ם ג, שס). כפי הנראה חששו שאם המילה תיעשה בניגוד לרצון האם, היא תתקומם כנגד היהדות, וכך יפחת הסיכוי שהבן יתקרב ליהדות ויתגייר.[11]
יתירה מזו, לש"ך רסג, ח, גם לרבנו ירוחם ורמ"א מותר למול את בן היהודי והנוכרייה בשכר, כי גם הם מודים שהאיסור הוא משום 'לא תחנם', אלא שלדעתם אין מצווה למול שלא לשם גיור, ולכן גם כאשר המילה לשם מצווה, אסור למול אותם בחינם אבל בשכר מותר. וכן דעת הרב משה פארדו (ושלא כפי שהסבירו את דעתם לבוש, ט"ז ומעיל צדקה). ויש אומרים שרבנו ירוחם אסר למול נוכרים עובדי עבודה זרה אפילו בשכר, אבל הסכים שמותר למול אף בחינם נוכרים שאינם עובדי עבודה זרה (הרב קלישר, דעת כהן קמט). אולם גם אם נקבל שלדעת רבנו ירוחם אפילו בשכר אסור למול נוכרי שלא לשם גיור, כאמור, דעת רובם המכריע של הראשונים שמותר.
על סמך כל זה, רבים התירו למול את בני הנוכריות מהיהודים גם שלא לשם גיור, ומהם: הרב קלישר (בשו"ת רבי עזריאל הילדסהיימר יו"ד רכט); מהר"ם שיק (יו"ד רמח); מהרש"ם (ג, שס); הרב משה פארדו (מקבציאל יג עמ' ט); הרב רפאל אנקווה (תועפות ראם לט); ויען שמואל (יו"ד יב); הרב צירלסון (מערכי לב נה); בית אב (יו"ד רפא); קרית חנה דוד (ח"ב יו"ד לז); ממעיני ישועה (נז); חבלים בנעימים (ד, ל), ועוד רבים. וכן עולה מפסקו של השולחן ערוך (רסו, יג): "ישראל שנולד לו בן מגויה – אין מלין אותו בשבת", הרי שביום חול מותר למולו. ראו במסורת הגיור יד, ט-י. וכן הורה למעשה הראשל"צ הרב יעקב מאיר (ראו במסורת הגיור יד, יג, בדברי בעלי המחלוקת נגדו).
אלא שהואיל ואין לדעת אם הגיור יושלם, אין מברכים על מילתו את ברכת הגרים. ואין זה דומה לגדול שמל לקראת הגיור, שמברכים למרות שיש חשש מסוים שיימלך ולא ימשיך בתהליך הגיור, כי אחר שהחליט להתגייר – חזקה שלאחר ברית המילה ישלים את גיורו, ואין לעורר ספק שמא יחזור בו ולא יטבול. אולם כאן אכן יש ספק אם יזכה להשלים את גיורו. וכפי שכתב מהר"ם שיק (יו"ד רמח), ש"לא נֵדע אם יניח לטבול את בניו". והביאו מהרש"ם ג, שס. וכ"כ הרב אליהו בכור חזן (תעלומות לב ג, לב, ב); הרב משה כלפון הכהן (שואל ונשאל, ג, רסו); משפטי עוזיאל (ז, יט); יבי"א (ח"ב אה"ע ד, ג). מנגד, יש שכתבו שיברך, כ"כ הרב שמואל מרציאנו (ויען שמואל יו"ד סי' יב), והרב גרויברט (חבלים בנעימים ד, ל), וכן משמע מהרב יעקב מאיר (אוצרות ירושלים א-י, עמ' פה-פו).
