ד – המחמירים בגיור קטן שלא יתחנך למצוות

כפי שלמדנו (לעיל ו, ד-ו), נחלקו הפוסקים אם לגייר בני זוג של יהודים שאינם מתכוונים לקיים מצוות כבעלי אורח חיים דתי אלא כחילונים בעלי 'זהות יהודית'. המחמירים סוברים שאין לגייר מי שאינו מתכוון לקיים אורח חיים דתי, ומקצתם אף סוברים שגיור כזה בטל. לעומתם, המקילים סוברים שבשעת הדחק, כדי להציל את היהודי מהתבוללות, נכון לגייר את בן הזוג הנוכרי כאשר הוא מתכוון לקיים מצוות כדרך בעלי 'זהות יהודית'. וכן נכון לגייר צאצאי יהודים כדי שלא יתבוללו באומות ויאבדו לישראל.

כיוצא בזה נחלקו הפוסקים האם בית הדין רשאי או אף צריך לגייר ילד של אב יהודי ואם נוכרייה, או תינוק נוכרי שבני זוג יהודים רוצים לאמץ, כאשר ההורים אינם מקיימים אורח חיים דתי. לדעת המחמירים, רק כאשר ההורים מתכוונים לחנך את הקטן לקיום אורח חיים דתי, אפשר לגיירו. ולדעת המקילים אפשר לגיירו גם כאשר הם מתכוונים לחנכו לקיום מצוות כבעלי 'זהות יהודית'. ככלל, המחלוקת לגבי גיור קטנים תואמת את המחלוקת לגבי גיור גדולים, אמנם כיוון שלגבי גיור קטן נוספו מספר שיקולים לכאן ולכאן, יש מהמחמירים בגיור גדולים שהקילו בקטנים, ויש מהמקילים בגיור גדולים שהחמירו בקטנים.

לדעת המחמירים, בגיור קטן נוספו עוד שני שיקולים לחומרה. האחד, גיור רגיל נעשה באחריות המתגייר, ואם המתגייר החליט להתגייר למרות שאינו מתכוון לקיים אורח חיים דתי, האחריות לכך מוטלת עליו, ובית הדין אינו חייב למנוע זאת ממנו כאשר יש בגיור תועלת למניעת התבוללות. אולם כשמדובר בקטן, הגיור נעשה על ידי בית הדין ובאחריותו, ולכן אסור לו לגייר מי שלא צפוי לקיים אורח חיים דתי, הואיל ובכך הוא גורם לו להיות חוטא. שכל עוד הוא נותר נוכרי אינו חייב במצוות, אבל אם יגיירו אותו יתחייב בכל המצוות, וייענש בידי שמיים על כל שבת שיחלל ועל כל מאכל איסור שיאכל, וכן על כל העבירות שיעבור. לפי שיקול זה, אין לגייר קטן שלא יקבל חינוך דתי, אבל אם גיירו אותו – גיורו תקף.

השיקול השני לחומרה: כיוון שגיור הקטן נעשה על ידי בית הדין ובשליחות הקטן, יש סמכות לבית הדין לגיירו רק כאשר ברור שהגיור הוא זכות עבור הקטן, אבל כאשר הוא חובה עבורו, אין לבית הדין סמכות לגיירו. לפי שיקול זה, יש מקום לומר שאם בית הדין קיבל קטן שהוריו אינם מתכוונים להעניק לו חינוך דתי – גיורו בטל.

מחמת שני השיקולים הללו, מבין הפוסקים שהקילו לגייר גדולים שלא מתכוונים לקיים אורח חיים דתי, יש שהחמירו בקטנים שאינם עתידים לקבל חינוך דתי, והורו שלא לגיירם על דעת בית דין אלא להמתין עד שיגדלו ויחליטו מעצמם להתגייר.^[7]