ארכיון הקטגוריה: יג – דיני המקום והזמן

א – תקנת חכמים במקום ההדלקה

אמרו חכמים: "נר חנוכה מצווה להניחו על פתח ביתו מבחוץ. אם היה דר בעלייה (קומה שנייה) מניחו בחלון הסמוך לרשות הרבים. ובשעת הסכנה מניחו על שולחנו ודיו" (שבת כא, ב).

בעבר רוב האנשים חיו בבתים בני קומה אחת, ופתחם היה פתוח לרחוב או לחצר שהיתה מוקפת חומה ובה שער שדרכו יצאו לרחוב. ותקנו חכמים להדליק את הנר בפתח שבו יוצאים לרחוב, כדי לפרסם את הנס. ואמרו להדליק את הנר בצד שמאל של הפתח, כדי שהעובר בפתח יהיה מוקף במצוות, המזוזה בצד ימין והנר בצד שמאל (שבת כב, א).

עוד אמרו חכמים שלכתחילה מצווה להניח את החנוכיה בגובה שבין שלושה טפחים לעשרה (בין כ-23 ס"מ ל-76 ס"מ). כי אם יניח את הנרות במקום גבוה יותר, יחשבו הרואים שהנר הודלק כדי להאיר את הכניסה לבית, שכשהיו צריכים להאיר את הבית, היו מדליקים נרות ומניחים אותם מעל גובה של עשרה טפחים. ואם יניח את הנרות על הקרקע או סמוך מאוד לקרקע, יֵראה כאילו הנרות הונחו שם לרגע ובכוונת המדליק לקחתם למקום אחר כדי להאיר. אבל אם יניחום בגובה שבין שלושה לעשרה טפחים – יהיה ברור לכל הרואים כי הודלקו לשם מצווה ויתפרסם הנס. ומכל מקום בדיעבד אם הדליק את הנר מתחת לגובה של שלושה טפחים או למעלה מגובה של עשרה טפחים – יצא. ואם הדליק את הנר בפתח ביתו בגובה עצום של עשרים אמה (כתשעה מטר) מעל קרקע ביתו – לא יצא, כי הדליק אותו למעלה מהגובה שבני אדם רגילים להסתכל בו (שבת כא, ב, שו"ע או"ח תרעא, ו).

והיו אנשים שגרו בקומה שנייה, והיציאה שלהם היתה דרך הדירה שבקומה הראשונה, נמצא שלא היה פתח מיוחד לביתם, ואם היו מדליקים בפתח הבית שבקומה הראשונה, לא היה ניכר שהנר שלהם, לפיכך הורו חכמים שידליקו בחלון הפונה לרשות הרבים.

בשעת הסכנה, כאשר חששו מפני הגויים, אמרו חכמים שידליק אדם את הנר בתוך ביתו על שולחנו, ופרסום הנס יהיה לעצמו ולבני ביתו בלבד.

פורסם בקטגוריה יג - דיני המקום והזמן | כתיבת תגובה

ב – מקום הדלקת נרות למי שגר בבית פרטי

מתקנת חכמים משמע שבעבר לא היה חשש שהרוח תכבה את נרות החנוכה שהדליקו בפתח הבתים. שכן הבתים היו בנויים בצפיפות, רבות מהערים והחצרות היו מוקפות חומה, ולא נשבו רוחות חזקות בין הבתים, ולכן ניתן היה להדליק את נרות החנוכה מחוץ לפתחי הבתים והחצרות בלא חשש שיכבו. אולם כיום, אם ידליקו נרות מחוץ לפתח הבית, הרוח תכבה אותם. הדרך היחידה להגן על הנרות – להדליקם בתוך תא זכוכית.

אלא שלא מצינו שחכמים חייבו לקנות תא זכוכית כדי לקיים את מצוות נרות חנוכה, לפיכך מי שאינו רוצה לקנות תא זכוכית ידליק את נרותיו בתוך הבית. ואם ידליק את נרותיו בחלון הפונה לרשות הרבים, יהדר בפרסום הנס כמו המדליק בפתח הבית, אלא שלא יזכה בהידור נוסף שאמרו חכמים להדליק בצד שמאל של הפתח, כדי שיהיה הנכנס לבית מוקף במצוות, מזוזה בימין ונרות משמאל. והרוצים להדר בכל ההידורים, יקנו תא זכוכית וידליקו בעזרתו את נרותיהם מחוץ לפתח הבית בצד שמאל. כאשר כמה מבני המשפחה מדליקים כמנהג אשכנז (לעיל יב, ג-ד), ישימו לב שכל חנוכיה תראה לעצמה, כדי שמספר הנרות של כל יום יהיה ניכר. וכן אפשר שבני הבית הנוספים ידליקו את נרותיהם בחלונות הבית.1

בעבר אנשים רבים התגוררו בבתים שהיתה להם חצר שמוקפת חומה, ובחומה היה שער שדרכו יצאו לרחוב, ואזי החצר היתה נחשבת כהמשך של הבית ומקום ההדלקה היה בשער החצר מבחוץ. אולם כיום החצרות אינן מוקפות חומה, ולכן הפתח שבו צריך להדליק את הנרות הוא פתח הבית.2

כאשר פתח הבית נמצא במקום שאין רואים אותו כל כך מהרחוב, ולעומת זאת אם ידליקו את הנרות בחלון יראו אותם יותר מהרחוב. יש אומרים שעדיף להדליק בפתח הבית, מפני שכך תקנו חכמים בתחילה, כדי שיהיה הנכנס לבית מוקף במצוות. ויש אומרים שעדיף להדליק בחלון, מפני שעיקר התקנה כדי לפרסם את הנס, ומהחלון יותר אנשים יראו את הנרות. ונראה למעשה שיותר מהודר להדליק בחלון, אולם גם למדליק בפתח יש מעלה.3


  1. בשאלת יעב"ץ א, קמט, כתב שטוב להדליק בתא זכוכית, וכך נהגו רבים בירושלים, וברר מנהגם במקראי קודש (פרנק) טז-יז. אולם גם לדעתם אין חיוב לקנות תא זכוכית. וכ"כ בערוה"ש תרעא, כד, והוסיף שדרך הזכוכית (שהיתה פחות שקופה בעבר) הנרות נראים פחות טוב. וכתב שלכן נוהגים להדליק מבפנים בצד שמאל של הפתח, ע"כ. ואמנם רבים נהגו להדר בזה, אלא שאין בזה חובה, כמובא בריטב"א, והובא בהלח"ב ה, 12.

    כבר למדנו בגמרא (שבת כא, ב) שבשעת הסכנה נהגו להדליק על השולחן בפנים. אמנם כשהסכנה לא היתה גדולה כל כך, העדיפו להדליק משמאל לפתח מבפנים. וכ"כ הרמ"א תרעא, ז. ובאור זרוע תמה מדוע אחר שחלפה הסכנה לא חזרו להדליק בחוץ. והעיטור פירש, שכיוון שכבר התחילו לנהוג להדליק בפנים, גם כשחלפה הסכנה נשארו במנהגם. ויש נוהגים כך עד היום כמובא במנח"י ו, סו, וס' ימי החנוכה ג, ב, ופס"ת תרעא, 11. ועי' בתורת המועדים ג, ד, שכך המנהג ברוב קהילות ספרדים. ומ"מ בפשטות משמע מהגמ' והראשונים שעדיף להדליק בפתח הבית מבחוץ או בחלון הבית הנראה לרשות הרבים, שלשני המקומות הללו יש מקור בגמרא שבת כא, ב, ובהם יתפרסם הנס יותר.

  2. מי שיש לו חצר לפני ביתו, נחלקו הראשונים היכן ידליק. לדעת רש"י, ר"ן, ועוד, מדליקים בפתח הבית, ולדעת תוס', רשב"א, ועוד, מדליקים בפתח החצר. ופסק בשו"ע תרעא, ה, כדעת התוס' ולא הזכיר כלל את דעת רש"י. ותמה על כך בערוה"ש תרעא, כ. (וסוגיה זו מורכבת יותר, עיין בבירור הלכה לשבת כא, ב, ותורת המועדים ג, ב). ומ"מ מקובל לפסוק כתוס', וכ"כ במ"ב ובאו"ה. אלא שלמעשה בימינו, כמעט תמיד אין להדליק בפתח החצר, וכמה טעמים לכך: א) בדרך כלל אין לחצר גדר ושער. ב) י"א שכאשר הפתח אינו חייב במזוזה, כגון שאין לו משקוף, אין להדליק בו (כך משמע מרבנו ירוחם המובא בדרכי משה בסוף הסימן, ועי' בהלח"ב ה, א, 2). ג) דעת החזו"א שהואיל וכיום אין משתמשים בחצר לשימוש ביתי כבעבר (כביסה, בישול וכדומה) אין היא המשך הבית, והמדליק בפתח החצר לא יצא ידי חובת הדלקת ביתו (עי' אז נדברו ה, לט). ואמנם יש מאחרוני זמננו שהורו להדליק בפתח החצר, כמובא בפס"ת תרעא, ד. מ"מ למעשה, כיוון שלכל הדעות אם הדליק בפתח הבית יצא, מדוע להיכנס לספק ולהדליק בפתח החצר.

    אמרו חכמים שבית שיש לו שני פתחים מצדדים שונים, ידליקו בשני הפתחים, כדי שלא יחשדו בבני הבית שאינם מקיימים את המצווה (שבת כג, א; שו"ע תרעא, ח). אלא שלמדנו בהערה הקודמת שכיום רבים נוהגים להדליק בפנים, ולכן אין צריך להדליק בשני פתחים שמצדדים שונים, מפני שאין חשש חשד. וכ"כ כמה ראשונים והרבה אחרונים, וכ"כ הרמ"א שם, והובאו דבריהם בתורת המועדים ג, ח, ופס"ת תרעא, יז.

  3. כשמקום הפתח נוטה הצידה ואינו נראה כל כך מהרחוב, בפשטות עדיף להדליק בחלון הפונה לרחוב, כי יסוד דין המקום נועד כדי לפרסם את הנס, וכפי שכתב בשעה"צ תרעא, ל. וכ"כ באג"מ או"ח ד, קכה. וי"א שהטוב יותר בשמאל הפתח, שאז האדם מוקף במצוות, ויש בזה כוונות לפי הקבלה (עי' פס"ת הערה 13). ונלענ"ד שפרסום הנס עדיף. ואפילו אם החלון גבוה מי' טפחים, עדיין עדיף להדליק את הנרות בחלון הפונה לרחוב, כדי לפרסם את הנס (ועיין בהערה 5).
פורסם בקטגוריה יג - דיני המקום והזמן | כתיבת תגובה

ג – מקום הדלקת נרות לגרים בקומות

רוב האנשים גרים כיום בבנייני קומות, ואזי המקום הטוב להדלקת נרות הוא בחלון הפונה לרחוב או במרפסת הפונה לרחוב, שבאופן זה יתפרסם הנס ביותר. והמדליקים בחלון צריכים להקפיד שגם בני הבית וגם העוברים ברחוב יוכלו לראות את הנרות. לפיכך, אין לקחת חנוכיה שיש לה גב, מפני שהוא מסתיר את הנרות מצד אחד.4

גם כשהחלון הפונה לרשות הרבים גבוה מעשרה טפחים (כ-76 ס"מ), ידליק בחלון, כי יותר חשוב לפרסם את הנס לעוברים ברחוב מאשר לדקדק בהנחת החנוכיה מתחת לגובה של עשרה טפחים.5

ואמנם יש סוברים שעדיף להדליק על פתח הדירה הפונה לחדר המדרגות, שאז הנכנס לבית מוקף במצוות, מזוזה בימין ונר חנוכה משמאל. ואף שבוודאי יוצאים בזה ידי המצווה, מכל מקום טוב יותר להדליק בחלון הפונה לרחוב כדי לפרסם את הנס.6

גם כאשר הדירה בקומה גבוהה, ומקום החלון מעל גובה עשרים אמות מהרחוב (כתשעה מטר), אם העוברים ברחוב יכולים לראות את הנרות מבעד לחלון, נראה שעדיף שידליקו את הנרות על החלון, כדי לפרסם את הנס. ומכל מקום אם ירצה – ידליק בפתח ביתו הפתוח לחדר המדרגות, שגם שם יש קצת פרסום נס. וגם אם ידליק בתוך ביתו – יצא ידי חובה.7


  1. מי שאין לו חנוכיה אחרת זולת חנוכיה עם גב שמסתיר את הנרות מצד אחד, יניח אותה בצורה אנכית לחלון, וכך יוכלו לראותה מצד אחד של הבית ומצד אחד של הרחוב.
  2. פסק בשו"ע תרעא, ו, שמצווה להניח את הנר פחות מי' טפחים. אמנם בב"י כתב שלדעת הרי"ף והרמב"ם אין בזה מצווה, אלא שלר"ח, רא"ש, ר"ן ורוב הראשונים, מסקנת הגמרא שבת כא, ב, שיש בזה מצווה. ומ"מ ברור שבדיעבד גם המדליק למעלה מכך יצא. וכתב במ"א תרעא, ה, שאם החלון למעלה מי' טפחים ידליק בו. וכ"כ בשעה"צ תרעא, ל, שלפרסום הנס לבני רשות הרבים יש מקור גדול בגמרא, שאמרו "עד דכליא רגלא דתרמודאי", ולכן תקנו להניח את הנרות בפתח הבית מבחוץ.
  3. בספרי זמנינו האריכו בדיונים היכן ראוי שידליקו הגרים בבתי קומות, ושלוש דעות עיקריות בזה, ואזכירן בקצרה: א) בפתח הבניין, וכך נהגו כמה מאחרוני זמנינו. לעומתם י"א שהמדליק שם לא יצא, כי הוא פתח מבוי ולא חצר (עפ"י חזו"א), ועוד שלרש"י ושיטתו גם אם יחשב כפתח חצר יתכן שאין יוצאים שם (עי' בהערה 2). ב) בפתח הדירה הפתוח לחדר המדרגות מצד חוץ, כדי שהעוברים בחדר המדרגות יראו את הנרות. ויש שנהגו להדליק משמאל לפתח מבפנים, שכך נהגו דורות רבים, כמובא בהערה 1, שבאופן זה יהיה מוקף במצוות. ג) יש אומרים שעדיף להדליק בחלון, שכך יתפרסם הנס יותר. וכפשט דברי חכמים: "אם היה דר בעלייה (קומה שנייה) מניחו בחלון הסמוך לרשות הרבים" (שבת כא, ב).

    למעשה, אין להדליק כאפשרות הראשונה כי י"א שאין יוצאים בה ידי חובה. ובשתי האפשרויות האחרונות מוסכם שיוצאים ידי חובה, אלא שעדיף להדליק בחלון, כי פרסום הנס חשוב מההידור של הדלקה בשמאל הפתח, וכ"כ המ"א ושעה"צ תרעא, ל, ואג"מ או"ח ד, קכה, ועוד רבים. והנוהגים כמנהג אשכנז, שכמה מבני הבית מדליקים, טוב שאחד ידליק משמאל לפתח, וכך יהדרו לפי כל הדעות.

  4. אם החלון גבוה יותר מכ' אמות (9.12 מטר) מהרחוב, לכאורה כבר אין טעם להדליק בחלון, כי אין יוצאים ידי חובה בהדלקת הנרות בגובה זה, כי העין אינה שולטת עד שם, ואם כן אין בזה פרסום נס ועדיף להדליק משמאל לפתח. וכך הורו כמה מאחרוני זמנינו. ואע"פ כן, כיוון שמוסכם על כולם שהמדליק בחלון יוצא ידי חובה, מפני שלתוך הבית הוא פחות מכ' אמה, אזי אם ידוע שבפועל העוברים ברחוב יכולים לראות את הנרות שבחלון, נראה שעדיף להדליק על החלון. וכך משמע משעה"צ תרעא, מב, וכ"כ בשבט הלוי ד, סה. וכמה טעמים לזה: א) דעת ר' יואל שהובאה בטור, שאם קיר הבית נמשך עד הנרות אפשר להדליק גם למעלה מעשרים אמה (והכוונה שהגר בדירת הקרקע יכול להדליק את החנוכיה בראש הקיר שמעליו), ומדוע שלא לפרסם הנס לשיטתו. ב) הפמ"ג במשב"ז סוסק"ה כתב שגם למעלה מכ' אמה יש קצת היכר לעוברים ברחוב. (ואם הוא כבר מקיים את המצווה מצד שהוא פחות מכ' אמה לבני ביתו, מדוע שלא יפרסם קצת את הנס לחוץ). ג) ויש מצרפים עוד סברה, שבבניינים הגבוהים שממול יכולים לראות את הנרות. ומ"מ כשחלונו גבוה מכ' אמה, מובנת יותר הדעה שמעדיפה להדליק בפתח הבית הפתוח לחדר המדרגות, וגם אם ידליק בתוך הבית יצא, כמבואר בהערה 1.
פורסם בקטגוריה יג - דיני המקום והזמן | כתיבת תגובה

ד – זמן ומשך ההדלקה

קבעו חכמים להדליק את הנרות בזמן שבו יתפרסם הנס ביותר. בעבר, לא היתה תאורת רחוב בלילה, ובני האדם היו מתכנסים לביתם לפנות ערב, ואז היו הרחובות מלאים אנשים שחזרו לביתם. לפיכך אמרו חכמים שזמנה של הדלקת הנרות: "משתשקע החמה ועד שתכלה רגל מן השוק" (שבת כא, ב). אלא שנחלקו הראשונים בשאלה, האם התכוונו חכמים לתחילת השקיעה, היינו כשהשמש נעלמת מן העין, או לסוף השקיעה שאז גם האור שוקע ונראים הכוכבים. מצד אחד בעת שהחמה שוקעת היו יותר אנשים ברחוב, ומנגד כיוון שעדיין יש אור רב יחסית, הנרות אינם נראים היטב, ולכן מוטב להמתין בהדלקה עד צאת הכוכבים. למעשה, המנהג הרווח להדליק בצאת הכוכבים, כעשרים דקות אחר שקיעת החמה.8

אלא שהגברים חייבים בתפילת ערבית, ורבים נוהגים להתפלל ערבית מיד בצאת הכוכבים, ואם כן עליהם להקדים את תפילת ערבית להדלקת הנרות, שכן תפילת ערבית תדירה יותר, ומקיימים בה גם מצווה מהתורה של קריאת שמע של ערבית. ואחר התפילה יזדרזו לחזור לביתם כדי ששעת ההדלקה תהיה סמוכה עד כמה שאפשר לצאת הכוכבים. והרגילים להתפלל ערבית בשעה מאוחרת יותר, ידליקו נרות בצאת הכוכבים, ואח"כ יתפללו ערבית בזמן שהם רגילים.9

אף שבנר בשיעור של חצי שעה יוצאים ידי חובה, יש אומרים שטוב להדר בזמנינו להתקין נרות שידלקו שעתיים ואף יותר, מפני שכיום אנשים רגילים להתהלך ברחוב זמן רב אחר צאת הכוכבים, וטוב שיראו את הנרות ויתפרסם הנס.10


  1. שבת כא, ב: "זמנה משתשקע החמה". לדעת בה"ג, הרמב"ם ומהר"ם מרוטנבורג, הכוונה לתחילת השקיעה, ובאר מהר"ם, שאדרבה כשמדליקים בשעה שיש אור הרואים מבינים שההדלקה לשם מצווה ומתפרסם הנס. גם דעת הר"ן והרשב"א שהכוונה לתחילת השקיעה, אלא שהם סוברים כשיטת ר"ת, שמדובר בשקיעה השנייה, שהיא מהלך שלושה מיל ורבע, שהם כ-58.5 דקות אחר השקיעה. ודעת ר"ת, הרא"ש, תה"ד, הטור, שו"ע תרעב, א, ורוב האחרונים (מ"ב א, כה"ח ב), שהוא בסוף השקיעה, היינו צאת הכוכבים. אלא שכידוע נחלקו הראשונים מהו צאת הכוכבים, לדעת הגאונים, מעט יותר ממהלך שלושת רבעי מיל אחר השקיעה, ולדעת ר"ת הוא מהלך ארבעה מיל, שהם כ-72 דקות אחר שקיעת החמה. ועיין בשו"ע או"ח רסא, ב, ובמפרשים ובבאו"ה שם (ועי' בפניני הלכה שבת א' ב, א, 1; עמ' 30-31). למעשה נוהגים להורות כדעת הגאונים.

    ולעניין הדלקת נרות חנוכה, דעת רובם המכריע של האחרונים, שזמן ההדלקה המשובח בסוף השקיעה שהיא צאת הכוכבים לפי מה שאנו רואים, וכ"כ הב"ח, מ"א, ט"ז, א"ר, ח"א, בא"ח ועוד. (והפרושים בירושלים נוהגים עפ"י הגר"א תרעב, א, ומדליקים בשקיעה). ועי' בפנה"ל תפילה כה, ה, 3, שרבים נוהגים להחשיב את צאת הכוכבים כ-20 דקות אחר השקיעה. (ואמנם לעניין ק"ש שהיא מהתורה המלצתי לאחר ל-30 דקות, אבל בנר חנוכה שמדרבנן אפשר להורות שהזמן כ-20 דקות אחר השקיעה. וי"א שהוא כֿ15 דקות אחר השקיעה, ועי' בתורת המועדים ד, א). גם בין דעות הראשונים, 20 דקות אחר השקיעה היא דעה ממוצעת, שלרמב"ם צריך להדליק בשקיעה, ולר"ן ולרשב"א כֿ58 דקות אחר השקיעה, ולר"ת כ-72 דקות אחר השקיעה. א"כ הדעה שהולכת אחר צאת הכוכבים הנראה, שהוא כ-20 דקות אחר השקיעה היא דעה ממוצעת. (וכך אם הנרות ידלקו עד 52 דקות מצאת הכוכבים, יימצא שידלקו במשך הזמן שיוצאים בו לכל השיטות).

  2. לסוברים שזמן ההדלקה בצאת הכוכבים, ערבית קודמת. אלא שבמ"ב תרעב, א, ובאו"ה שם כתב, שאם מתפללים ערבית בצאת הכוכבים עדיף להדליק לפני כן, כדי לחוש לדעה שזמן ההדלקה בשקיעה, ולרמב"ם צריך להדליק בתוך חצי שעה מהשקיעה, ואם ימתין עד אחר ערבית, יפסיד הזמן. וגם הסוברים שצריך להדליק בצאת הכוכבים מסכימים שאפשר להקדים בכמה דקות. אמנם דעת רוב האחרונים שהזמן הוא בצאת הכוכבים, וממילא ערבית קודמת. ואין חוששים להדליק בתוך חצי שעה לשקיעה, מפני שגם אחר ערבית עדיין יש אנשים ברחוב, ועוד שלמדנו בהערה הקודמת שי"א שאז הוא זמן ההדלקה לכתחילה (ר"ן רשב"א ור"ת ועוד). ויש להוסיף, שבבתים רבים נוהגים לשיר פיוטים ולחלק לילדים ממתקים, וזה מקשר אותם למצווה ולנס, ואם האב יצטרך לרוץ מיד אחר הדלקת הנרות לבית הכנסת, שמחת המצווה שלהם תיפגם. ועי' בס' ימי הלל והודאה יב, א, 2. ומי שרגיל להתפלל תמיד מאוחר יותר, אין סיבה שישנה ממנהגו בחנוכה, וכך יוכל להדליק ממש בצאת הכוכבים (ישועות יעקב תרעט, א).
  3. משך זמן ההדלקה משתשקע החמה ועד שתכלה רגל מהשוק, וכתבו הראשונים שהוא כחצי שעה, וכ"כ בשו"ע תרעב, ב. ובאוצר הגאונים (תשובות סי' סה) מבואר שהוא שיעור של שעה או חצי שעה, ואולי היו הבדלים בין המקומות מתי חזרו התרמודאים מהשוק. והסוברים שכיום נכון להדליק יותר זמן מובאים בהליכות שלמה טו, ח, פס"ת תרעב, ה; הלח"ב ו, ט; ימי הלל והודאה יג, ד.
פורסם בקטגוריה יג - דיני המקום והזמן | כתיבת תגובה

ה – זמן הדלקת הנרות בערב שבת ובמוצאי שבת

כפי שלמדנו, תקנו חכמים להדליק נרות חנוכה לאחר שקיעת החמה, מפני שלפני השקיעה עדיין ישנו אור רב, ואור הנרות אינו ניכר. אולם בערב שבת ברור מאליו שלא ניתן להדליק נרות אחר השקיעה, מפני שבשקיעת החמה השבת נכנסת ואסור להדליק אש. וגם סמוך לשקיעה אין להדליק נרות, כי מצווה להוסיף מהחול על הקודש ולקבל את השבת לפני שקיעת החמה. בפועל, נוהגים ברוב הקהילות לקבל את השבת כעשרים דקות לפני השקיעה, וזה זמן הדלקת נרות שבת המודפס בלוחות. ובשבת חנוכה צריך להדליק נרות חנוכה לפני הדלקת נרות שבת.11

אף שמדליקים נרות חנוכה לפני השקיעה, מכל מקום עיקר פרסום הנס יעשה בלילה, ולכן צריכים להקפיד שיהיה מספיק שמן בנרות, כדי שידלקו עד חצי שעה אחר צאת הכוכבים.

טוב להתפלל מנחה בציבור לפני הדלקת נרות חנוכה, מפני שתפילת המנחה שייכת ליום הקודם ואילו הדלקת הנרות שייכת ללילה העומד לבוא. אבל אין להתפלל לשם כך תפילת מנחה ביחיד (שו"ע תרעט, א, מ"ב ב; כה"ח תרעא, עט).

במוצאי שבת, מתפללים ערבית תחילה, ואח"כ מדליקים נרות חנוכה. רבים נוהגים להקדים את ההבדלה להדלקת הנרות, מפני שההבדלה מסיימת את השבת ונרות החנוכה כבר שייכים ליום הבא (ט"ז תרפא, א, ערוה"ש ב, בא"ח וישב כא). ויש נוהגים להדליק נר חנוכה תחילה, כדי להסמיך עד כמה שאפשר את הדלקת הנר לצאת הכוכבים, ועוד, שכמה שאפשר לאחר את ההבדלה עדיף, כדי להמשיך בכך במידה מסוימת את קדושת השבת. אמנם כדי שיהיה מותר להדליק נרות לפני ההבדלה, צריך לומר לפני כן 'אתה חוננתנו' או: 'ברוך המבדיל בין קודש לחול' (שו"ע רמ"א תרפא, א). למעשה, לשני המנהגים יש מקום בהלכה (באו"ה שם), וכל אדם רשאי לבחור בזה את מנהגו.


  1. בירושלים נוהגים לקבל שבת כארבעים דקות לפני השקיעה, אבל בשבת חנוכה רבים נוהגים לדחות את הדלקת נרות שבת עד עשרים דקות לפני השקיעה, כדי לקרב את זמן הדלקת נרות חנוכה לשקיעה (לוח א"י). ויש נוהגים שלא לשנות את זמן הדלקת נרות השבת הקבוע, ולפני כן מדליקים נרות חנוכה (עי' אג"מ או"ח ד, סב).
פורסם בקטגוריה יג - דיני המקום והזמן | כתיבת תגובה

ו – בשעת הצורך מותר לאחר את זמן ההדלקה

כפי שלמדנו, בזמן חז"ל היו האנשים רגילים לחזור לביתם עם חשכה, ולכן אמרו חכמים שמצוות הדלקת הנר "משתשקע חמה ועד שתכלה רגל מהשוק". והכוונה, עד שהעניים שהיו מלקטים דברים שנותרו בשוק היו חוזרים לבתיהם (שבת כא, ב). וזה היה כחצי שעה אחר זמן ההדלקה (רי"ף).

גם בזמנינו, שיש תאורת חשמל, ורוב האנשים ממשיכים לעבוד כמה שעות אחר החשכה, הזמן המובחר להדלקת הנרות הוא בזמן שקבעו חכמים – מצאת הכוכבים עד חצי שעה לאחריו.

אבל מי שקשה לו לחזור לביתו בצאת הכוכבים, רשאי להדליק מאוחר יותר, וישתדל להקדים את חזרתו עד כמה שאפשר, כדי להדליק קרוב יותר לזמן שתקנו חכמים. וישתדל שלא לאחר את ההדלקה מעבר לשעה תשע, שעד אז עוד מקובל בימינו לחזור מהעבודה, ואפשר לומר שהוא בכלל מה שאמרו חכמים: "עד שתכלה רגל מהשוק" (ועיין בהערה 13). ויזהר שלא לאכול אכילת קבע, שהוא שיעור כביצה של פת או מזונות, עד שידליק נרות (מ"ב תרעב, י; תלא, ו; לעיל יב, יג).

במקום שמתקיים שיעור תורה קבוע אחר תפילת ערבית, ואם ילכו להדליק נרות אחר תפילת ערבית הלימוד יתבטל, עדיף שיקיימו את השיעור ואח"כ ידליקו נרות, שמצוות לימוד התורה עדיפה על הדלקת נרות בזמן המהודר (ועיין בהערה 13).

פורסם בקטגוריה יג - דיני המקום והזמן | כתיבת תגובה

ז – האם להמתין לבן משפחה שמאחר לחזור

במשפחות רבות מתעוררת שאלה, כיצד ראוי לנהוג כאשר הבעל אינו יכול לחזור מהעבודה בצאת הכוכבים, האם עדיף שאשתו תדליק נרות בצאת הכוכבים, או שתמתין לו עד שיחזור?

על פי שורת ההלכה, אין חובה ששני בני הזוג יהיו נוכחים בשעת הדלקת הנרות, וכאשר האשה או הבעל מדליקים נרות בביתם, גם בן הזוג השני יוצא ידי חובתו, לפיכך עדיף לכאורה שהאשה תדליק נרות בצאת הכוכבים. אולם בפועל, ברוב המקרים עדיף להמתין עד לחזרת בן הזוג. ככלל, ישנם שלושה שיקולים עיקריים לדחיית הדלקת הנרות עד לחזרת בן הזוג.

הראשון, כאשר הבעל לא יוכל לשמוע את הברכות של הדלקת הנרות בבית הכנסת או במקום אחר. וזאת משום שיש אומרים שאמנם בהדלקת אשתו הוא יוצא ידי חובת ההדלקה, אבל כל זמן שלא ישמע את ברכת 'שעשה נסים' לא יצא ידי חובת ההודאה, ולכן אם אין לו מקום לשמוע את הברכות, עדיף להמתין לו (וכן הדין כאשר האשה אינה בבית בצאת הכוכבים).

השני, כאשר עלול להיגרם עלבון או צער לבעל אם ידליקו את הנרות בלעדיו. וכן להיפך, כאשר האשה מתאחרת ועלול להיגרם לה צער או עלבון אם לא ימתין לה.

השלישי, כאשר יש חשש שאם לא ימתינו לבן הזוג, הקשר שלו למצווה ייפגע. שיקול זה קיים כאשר בן הזוג מאחר לחזור מעבודתו באופן קבוע, שאם בכל הימים או ברובם לא יהיה נוכח בעת הדלקת הנרות, הקשר שלו למצווה עלול להיפגע.

השיקול השלישי משמעותי מאוד למנהג רוב הספרדים (לעיל יב, ג), לפיו רק אחד מבני המשפחה מדליק נרות. וכאשר יש חשש שאם לא ימתינו לשובם של הבנים והבנות, הקשר שלהם למצווה ייחלש, מוטב להמתין להם.

נמצא אם כן, שרק כאשר המאחר יכול לשמוע את ברכות הדלקת הנרות במקום אחר, והאיחור הוא חד פעמי, כך שאין חשש להפרת שלום הבית או לפגיעה ביחס למצווה, עדיף להדליק נרות בזמן המהודר שהוא צאת הכוכבים. אולם בשאר המצבים, מוטב להמתין עד לחזרת בן הזוג, ולמנהג ספרדים – לחזרת שאר בני הבית. ומכל מקום גם אז אין לאחר את הדלקת הנרות מעבר לשעה תשע. ועל בני המשפחה להימנע מאכילת קבע מחצי שעה לפני צאת הכוכבים ועד לאחר קיום המצווה (כמבואר לעיל יב, י).12


  1. עיין בהערה 13. שורת ההלכה מתבארת מדברי הב"ח תרעה, ב, ותרעז, ג, ויחו"ד ג, נא. אלא שיש שלושה שיקולים. א) אם המאחר לא ישמע את ברכות הדלקת הנרות, הרי הוא נכנס למחלוקת אם יצא ידי חובת ההודאה, ולדעת רש"י, רמב"ם, מרדכי ועוד, כדי להשלים חובתו עליו לברך 'שעשה נסים' על נרות שיראה ברחוב, ולמעשה לא יברך מפני שספק ברכות להקל, כמבואר לעיל יב, ו, 4. ונראה שיותר חשוב לצאת ידי הברכות לכל הדעות מאשר להדליק בזמן צאת הכוכבים. ב) אם הדבר יפגע בשלום בית מוטב שיתעכבו עד חזרת הבעל, וכ"כ בהליכות בת ישראל כא, הערה ט, בשם רשז"א. ועיין ימי הלל והודאה יב, ב, 4. ג) פרסום הנס הוא עיקר יסודי במצווה, וקודם צריך לפרסם את הנס לבני המשפחה, ולכן נלענ"ד שעדיף להדר בפרסום הנס למשפחה מאשר בזמן צאת הכוכבים. וכידוע אדמו"רים רבים נוהגים לאחר הדלקתם (פס"ת תרעב, 18), כדי להשריש את ערך המצווה בלבבות, ואפשר ללמוד מהם שנכון להתעכב לצורך חינוכי. ועל כן כתבתי שאם האיחור חד פעמי – אפשר שהאשה תדליק בזמן, ואם הוא קבוע, ימתינו כדי להדליק יחד, כי מן הסתם אם לא תמתין יחסו למצווה ייפגע. למנהג אשכנז (יב, ד), על הבעיה הראשונה אפשר להתגבר בזה שהאשה תדליק בזמן, והבעל יתכוון שלא לצאת בהדלקתה, וכשיחזור ישוב וידליק נרות בברכה, וכן להיפך. אבל עדיין אם יגרם עלבון או שיחס המשפחה למצווה ייפגע – מוטב שידליקו ביחד כשיחזור.
פורסם בקטגוריה יג - דיני המקום והזמן | כתיבת תגובה

ח – הדלקה בשעת הדחק לפני השקיעה ומאוחר בלילה

מי שלא הספיק להדליק נרות חנוכה עד סביבות השעה תשע, ידליק כל הלילה עד עמוד השחר, ויברך על ההדלקה רק אם יש סבירות גבוהה שיעבור אדם ברחוב ויראה את נרותיו, או שיש בביתו אדם נוסף, כגון אשתו או אחד מבני ביתו, שיראה את נרותיו. אבל אם כל בני ביתו הלכו לישון, ויצטערו אם יעירם, וגם ברחוב סביר שלא יהיה אדם שיראה את נרותיו, ידליק בלא ברכה.13

מי שלא הדליק נרות כל הלילה, הפסיד את המצווה של אותו יום, אבל למחרת ידליק נרות כמו שאר בני אדם (רמ"א תרעב, ב).

אף שלמדנו שבערב שבת מדליקים נרות חנוכה לפני השקיעה, ביום רגיל אין להדליק את הנרות לפני השקיעה. ורק בלית ברירה אפשר להדליק נרות אחר פלג המנחה. כגון מי שמוכרח לצאת מביתו לפני השקיעה, ויחזור לביתו מאוחר מאוד בלילה, בזמן שכבר לא יהיה אדם שיראה את נרותיו. וגם אין מי שיכול להדליק נרות בביתו בשליחותו. כיוון שאין לו ברירה אחרת, ידליק את הנרות מפלג המנחה, היינו ארבעים דקות לפני שקיעת החמה, ואף יברך על הדלקתו, כדעת רוב הפוסקים. ואם יצטרך לצאת מביתו עוד לפני כן, יוכל בשעת הדחק להקדים את הדלקת הנרות עד כשעה לפני השקיעה אבל ידליק בלי ברכה.14


  1. שבת כא, ב, זמנה "עד שתכלה רגל מן השוק". ופירשו הראשונים שהוא כחצי שעה אחר זמן ההדלקה. ונחלקו אם אפשר להדליק אח"כ. לרמב"ם (ד, ה) אח"כ אין יותר מצווה להדליק (וכ"כ בה"ג ועוד). וי"א שזה הזמן לכתחילה, אבל בדיעבד כל הלילה כשר להדלקה אלא שאין בו פרסום הנס כל כך (רשב"א, רי"ו ועוד). וי"א שזו מחלוקת בין שני ההסברים שם בגמרא, וכיוון שהמצווה מדברי חכמים הלכה כמיקל, ואפשר בדיעבד להדליק כל הלילה (ראבי"ה בשם ר"ת וכך נראה מהרא"ש). וכך פסק בשו"ע תרעב, ב. וגם לפי הסברה שרק עד שתכלה רגל מהשוק אפשר להדליק נרות, דעת הרבה ראשונים, שבזמננו שמדליקים בבית, הנס מתפרסם באותה מידה כל הלילה, ולכן אפשר להדליק אחר שכלתה רגל מהשוק, וכ"כ תוס', רשב"א, ר"ן, רא"ש, תרומה ועוד רבים. וכ"כ הרמ"א תרעב, ב, אלא שבכל זאת כתב שעדיף להקדים להדליק בזמן שקבעו חכמים. אולם בשעת הצורך, אפשר לאחר כדעת רוב רובם של הפוסקים, וכפי שכתבתי בהלכה הקודמת והערה 12. ועי' בתורת המועדים ד, ז, שמותר לדחות לצורך קיום שיעור קבוע.

    משמע משו"ע שהמאחר מדליק בברכה כל הלילה, ולכאורה היה ראוי לחוש לדעת הרמב"ם ולא לברך. אלא שיש כאן כמה ספקות: א) אולי הלכה כתירוץ השני בגמ' ומלכתחילה מותר להדליק כל הלילה. ב) אולי גם לתירוץ הראשון בדיעבד אפשר לברך כל הלילה. ג) גם אם לא נקבל זאת, אולי כשמדליקים בפנים, כל הלילה כשר להדליק בברכה. ועוד, שכך נהגו, לברך אחר הזמן. ואכן לדעת פר"ח, חמד משה ועוד, בדיעבד, אפילו אם אין אדם שיראה את נרותיו ידליק בברכה, כי לדעתם העיקר להלכה, שבדיעבד כל הלילה כשר להדלקה, וכמו שמוסכם על הכל שאדם שגר במקום מבודד יכול להדליק בתחילת הלילה בברכה כי הוא זמן שתקנו חכמים, כך גם מאוחר בלילה. וכ"כ באג"מ או"ח ח"ד קה, ז (וגם בשעה"צ יז כתב שאין למחות בידם). אולם למעשה דעת הרבה אחרונים שאחר שתכלה רגל מהשוק אפשר לברך רק אם בפועל יהיה פרסום נס לאחרים. וכ"כ מ"א תרעב, ו, ומ"ב יא. ומלשון "בני בית" משמע שצריך שיהיו שם עוד שניים, וכ"כ בבא"ח וישב ז. ובערוה"ש ז' כתב שאפילו אם יש אחד, ואפילו הוא תינוק עם קצת דעת, יכול לברך. וכך כתבתי למעלה, שזו דעה ממוצעת.

    ועוד סברה חזקה הובאה בריטב"א הנדפס מחדש, שהולכים בכל מקום אחר מנהגו. וא"כ אצלנו שיש תאורת חשמל הזמן התאחר. ואפשר לבאר זאת בשני אופנים: אפשרות א: מתחשבים רק בקבוצת האנשים האחרונה שחוזרת מעבודתה, שאז הוא זמן "שתכלה רגל מן השוק", וכך משמע קצת משלטי גיבורים. וכיום זמן זה בערך בשעה תשע. אפשרות ב: הכל תלוי בפרסום הנס, ולכן אם בפועל עדיין מתהלכים אנשים ברחוב, אפילו מאוחר בלילה, עדיין לא כלתה רגל מהשוק, ועדיין אפשר להדליק נרות בברכה. וכמדומה שכך דעת מהרש"ל (תשובה פ"ה) שכתב שעד חצות הלילה עדיין יש פרסום הנס, וכ"כ בשפת אמת. ועי' בהלח"ב ו, 12. אבל למעשה כתבתי (סוף הלכה ז) שבשעת הצורך אפשר לדחות את הדלקת הנרות עד השעה תשע ולא יותר, מפני שאז הוא הזמן שהמאחרים לשוב חוזרים מהעבודה, וזה יותר קרוב למה שתקנו חכמים "עד שתכלה רגל מן השוק" (ועי' פס"ת תרעב, ד). ועוד, שעד אותה שעה אנשים רגילים לדחות את ארוחת הערב, ואין כ"כ חשש שישכחו להדליק נרות. ועוד, שלצורך עבודה ופרנסה, שיש בה צורך גדול, נכון לדחות, אבל לא לשאר דברים. ונלענ"ד שכיוון שעד אז עוד חוזרים מהעבודה, אפשר להדליק נרות בברכה גם כשלא יהיה מי שיראה נרותיו. והרוצה לדחות בשעת הצורך את הדלקת הנרות יותר מאוחר עד לזמן שעוד מסתובבים אנשים ברחוב שליד ביתו, יש לו על מה לסמוך, אבל לענ"ד אין לעשות כן אלא בשעת הדחק. (ע"ע ימי הלל והודאה פרק יב, ותורת המועדים ד, ד).

  2. דעת הרמב"ם שאין להדליק נרות לפני השקיעה. ולאורחות חיים, בשעת הדחק מדליקים מפלג המנחה, ודעה זו הובאה בשו"ע תרעב, א. ולרוב האחרונים אפשר אף לברך, וכ"כ במ"ב ג. אמנם י"א שאין לברך, וכ"כ בתורת המועדים ד, ב. ובמקראי קודש הררי ד, ד-ה, כתב בשם הרב אליהו לברך. ועי' בימי הלל והודאה יב, א, 3.

    בחישוב פלג המנחה נחלקו הפוסקים, יש מחשבים את היום עד השקיעה (הגר"א), ויש עד צאת הכוכבים (תה"ד), כמובא במ"ב רלג, ד. וכאן כתב במ"ב תרעב, ג, שמחשבים מצאת הכוכבים (ועי' פנה"ל תפילה כד, 9, כה, 3, ועי' אג"מ או"ח ד, סו"ס סב, ששני חצאי היום אינם שווים). וכיוון שבחנוכה משך שעה זמנית כ-51 דקות, ופלג המנחה כ-63 דקות, כתבתי שיכול להדליק בשעת הדחק 40 דקות לפני השקיעה. ואם חייב לצאת לפני כן, ידליק 63 דקות לפני השקיעה, לפי הדעה שמחשבים פלג המנחה מהשקיעה, אבל בזה שהוא ספק משני צדדים (שאולי הלכה כרמב"ם, ואולי כתה"ד) – לא יברך. (עי' לעיל הערה 8, שלפי ר"ת אם נחשב פלג המנחה מצאה"כ הוא כ-3 דקות לפני השקיעה הנראית, ואם נחשב מהשקיעה לשיטתו, הוא כ-16 דקות לפני השקיעה הנראית, ואין חוששים לדעתו).

פורסם בקטגוריה יג - דיני המקום והזמן | כתיבת תגובה

ט – משפחה שמתארחת בחנוכה

בני משפחה שהלכו לבקר ידידים או קרובים, ובשעת הדלקת הנרות הם עדיין בבית מארחיהם. למרות שהם אוכלים שם ארוחת ערב, אין בית מארחיהם נחשב כביתם, ולכן הם אינם יכולים לקיים שם את מצוות הדלקת נרות. לפיכך, אם אפשר, טוב שאחד מבני המשפחה ילך לביתם להדליק נרות בשעת צאת הכוכבים, ובזה יצאו כולם ידי חובת הדלקה. בנוסף לכך, בני המשפחה האחרים יקפידו לשמוע את הברכות ולראות את הנרות בבית המארחים, כדי להשתתף בהודאה על הנס. ואם הם במקום רחוק ואין מי שיכול ללכת לביתם להדליק נרות, אזי כשיחזרו לביתם ידליקו נרות בברכה, ואם ירצו לאכול לפני כן, יסכמו ביניהם שכאשר יחזרו לביתם יזכירו זה לזה להדליק נרות.15

אבל אם הם מתכוונים לאכול ארוחת ערב ולישון בבית מארחיהם, אזי בית המארח נחשב ביתם באותו יום, ובהדלקת המארח הם יכולים לצאת ידי חובה. ויקפידו לקנות שותפות בנר בשווה פרוטה, או שבעל הבית יקנה להם במתנה חלק מהנר, ויקנו את חלקם על ידי הגבהת הנר.

ולמנהג אשכנז, המהדרין מן המהדרין נוהגים שכל אחד מבני הבית מדליק נרות בברכה, ולכן גם האורחים ידליקו שם נרות בברכה.

ואם נתנו להם דירה נפרדת, לכל המנהגים נכון שידליקו נרות חנוכה בברכה בדירת האירוח, וישתדלו להדליק במקום שהעוברים ברחוב יוכלו לראות את הנרות ויתפרסם הנס יותר.16


  1. עי' מ"ב תרעז, יב, באו"ה 'במקום'. אמנם בקניין תורה ה, עב, סובר שאם הם רוצים לאכול לפני שיחזרו לביתם, ובלא שיקיימו את המצווה אסור להם לאכול, יכולים לצאת ידי חובתם בבית המארחים אפילו שלא יישנו שם (פס"ת תרעז, 29). ודעת הרב אליהו שאם יצאו מביתם לפני פלג המנחה וחוזרים אחר שתכלה רגל מהרחוב, יכולים לצאת בבית המארחים (מקראי קודש הררי ט, כא). אבל לרוה"פ בלא שישנו שם אין זה מקומם, ולכן כתבתי שידליקו כשיחזרו, ויזכירו זה לזה, שע"י כך יוכלו לאכול כמבואר בפנה"ל תפילה כה, ט, לעניין ק"ש ותפילת ערבית. (יש סוברים שצריך שמונה ימים לקביעות, ועי' בהלח"ב ד, 25, בדברי החזו"א שדחה דבריהם, וכ"כ בהליכות שלמה יד, יח).

    עוד עצה, לבקש משכן שידליק עבורם בביתם. ולדעת רוב האחרונים הוא ידליק בלא ברכה כי הם אינם לידו (עי' בימי הלל והודאה פרק לא). י"א שעדיף שהשכן ידליק עבורם בזמן (נר איש וביתו ח, א), וי"א שעדיף שהם ידליקו בברכה כשיחזרו (שבט הלוי ד, סו).

  2. כשהם ישנים שם צריכים להשתתף בפרוטה, או לעשות קניין כמבואר במ"ב תרעז, ג, ושעה"צ ט. ואמנם לדעת גינת ורדים, אם הם סמוכים על שולחן המארח אינם צריכים לקנות חלק בנר, מ"מ יש חולקים עליו, וכך משמע ממ"ב תרעז, ד. ואפילו כאשר בן נשוי בא אצל אביו יש סוברים שצריך לקנות שותפות בנר, וכך משמע מהפר"ח, ולכן כתבתי ככלל שהאורח יקנה חלק בנר. ועיין בתורת המועדים ב, יא.

    ואם נתנו להם דירה נפרדת, כתב במקראי קודש הררי ט, יז, בשם הרב אליהו שלמנהג ספרדים מדליקים שם בברכה, עי"ש. גם אשכנזים נכון שידליקו שם, ואף שהרמ"א תרעז, א, כתב להעדיף את מקום האכילה, מ"מ נוהגים להורות שכאשר הדירה מיוחדת להם, יש להעדיפה, וכעין מה שמעדיפים להדליק בחדר בישיבה ובבית מלון (להלן הלכות יג-יד, וכך הדין לעניין נרות שבת). ובמיוחד שאם יש שם יותר פרסום נס, יש להעדיף את מקום השינה. (ואולי אפשר לצרף שבזה יימנעו מחשד, אף שאין חוששים לזה כיום, כמבואר לעיל סוף הערה 2. ועי' בהלח"ב ד, 23, שיש סוברים שמקום שינה עיקר).

פורסם בקטגוריה יג - דיני המקום והזמן | כתיבת תגובה

י – משפחה שמתארחת בשבת

וכן הדין במשפחה שמתארחת כל השבת, שביתם באותה שבת הוא בית המארח, ויתנו לו פרוטה בערב שבת כדי שיהיו שותפים בנרות, ויצאו ידי חובתם בהדלקתו. ולמנהג אשכנז, עדיף שהאורחים ידליקו נרות בברכה. ואם נתנו להם דירה נפרדת, לכל המנהגים נכון שידליקו נרות בברכה בדירת האירוח.

במוצאי שבת, אם הם מתכוונים לחזור במהרה לביתם, מוטב שידליקו נרות בביתם. ואם הם מתכוונים לחזור מאוחר, בשעה שכבר לא ילכו אנשים ברחוב, עדיף שיצאו ידי חובת המצווה בבית מארחיהם, כפי שיצאו בערב שבת. ואם הם אינם חוזרים במהירות אבל גם לא מאוחר, הרי הם רשאים להחליט היכן להדליק את נרותיהם, כי מצד היום הקודם מקומם עדיין בבית מארחיהם, ומצד היום הבא מקומם בביתם, לפיכך מותר להם לבחור את מקום הדלקתם.17


  1. אם יוכל להדליק ממש סמוך לכניסת השבת בביתו, וללכת אח"כ לבית מארחיו, אפשר שידליק בביתו. אבל יזהר שהדלקתו תהיה בוודאי אחר פלג המנחה (לכל היותר 40 דקות לפני השקיעה, עי' לעיל הערה 14, ובפס"ת תרעז, 31-32). ובצאת השבת, בחובת הדר א, הערה סה, כתב שיחזור להדליק בביתו. ולעומתו בהליכות שלמה יד, יט, כתב שאם ימשיך לשהות עוד חצי שעה אחר הדלקת הנרות אצל המארחים, עדיף שידליק אצלם.

    חתן וכלה, אם החתונה לאחר השקיעה, ידליקו בביתם הקודם. ואם לפני השקיעה, י"א שידליקו לאחר החתונה בביתם החדש, וי"א שאם הם יגיעו לביתם מאוחר בלילה, או שילכו לישון בבית מלון, ידליקו באולם, שהוא שכור להם, עי' בפס"ת תרעז, ה.

פורסם בקטגוריה יג - דיני המקום והזמן | כתיבת תגובה

יא – נשוי שאינו בביתו

נשוי שנסע בחנוכה לבדו מביתו, והוא מתארח לשינה אצל ידידים או בני משפחה, אשתו שנשארה בביתם צריכה להדליק נרות, ובהדלקתה היא פוטרת אותו. ואע"פ שידי חובת מצוות הדלקת נרות הוא יוצא בהדלקת אשתו, יש אומרים שידי מצוות פרסום הנס וראיית הנרות אינו יוצא, לפיכך עליו לשמוע את הברכות ולראות את הנרות בבית מארחיו או בבית הכנסת, כדי להשתתף בהודאה על הנס (כמבואר לעיל יב, ו, 5).

ואם זה שנסע ירצה להדליק נרות – לפי מנהג אשכנז הוא רשאי להדליק בברכה, וישתדל להקדים להדליק לפני הזמן שאשתו תדליק בביתם. ולמנהג ספרד לא ידליק.18

ואם הוא מתארח בדירה ריקה או בבית מלון, למרות שאשתו מדליקה בביתו, ידליק שם נרות. למנהג אשכנז ידליק בברכה, ולמנהג ספרד אם הוא בארץ ידליק בלא ברכה, ואם הוא בחוץ לארץ ידליק בברכה.19

וכן חייל נשוי שיצא למילואים, אינו צריך להדליק נרות מפני שאשתו מדליקה עבור שניהם בביתם, וישמע את הברכות מחייל אחר שידליק נרות. ואם אין שם במחנה מי שידליק נרות, ידליק נרות בברכה בחדר האוכל, כי גם אם הוא נוהג כמנהג ספרד, מצווה להדליק נרות עבור שאר החיילים הרווקים. ואם כולם שם דתיים ונשואים ומדליקים עליהם בביתם, אם הם עשרה, ידליקו נרות בברכה בבית הכנסת.

ומה שלמדנו שהנשוי יוצא בהדלקת אשתו, זה בתנאי שהיא נשארה בביתם, אבל אם נסעה להתארח במקום אחר, כגון בבית הוריה, חזר החיוב לבעלה, ולכל המנהגים חובה עליו להדליק נרות במקום שהוא נמצא, וידליק בברכה.

וכן דין אשה שנסעה מביתה, שאם בעלה מדליק נרות בביתם, היא יוצאת ידי חובתה בהדלקתו. ותשתדל להיות נוכחת בעת הדלקת נרות בבית מארחיה. ואם היא לבדה במלון, תדליק נרות בעצמה – למנהג אשכנז תברך, ולמנהג ספרד לא תברך.


  1. אף שלמדנו שלפי מנהג אשכנז, אשה שרוצה להדליק בנוסף לבעלה, רשאית להדליק בברכה, כמבואר במ"ב תרעה, ט, ולעיל יב, ד, 2, מ"מ י"א שזה בתנאי ששניהם בבית, שאז לפי מנהג 'מהדרין מן המהדרין' אפשר שכל אחד מבני הבית ידליק בברכה, אבל כאשר הבעל אינו בביתו, והוא יוצא בהדלקת אשתו בביתם, אינו יכול לקיים מנהג 'מהדרין מן המהדרין' במקום אחר. (כעין זה מובא במשב"ז תרעז, א, וכך משמע משו"ת מהרש"ל פ"ה). והא"ר והשל"ה הציעו שהאכסנאי ישמע את הברכות מהמארח ויענה אמן, ועל סמך ברכת המארח ידליק את נרותיו. אולם דעת הרמ"א ורוב פוסקי אשכנז, שמותר לאכסנאי להדליק נרות בברכה, למרות שאשתו מדליקה בביתם. וכמה אחרונים כתבו שמ"מ ישתדל להדליק לפני אשתו, וכל זה מובא במ"ב תרעז, טז. ולמנהג ספרד בעל כורחו הוא יוצא בהדלקת אשתו, ואינו יכול לברך, וגם אין עניין שידליק, כי אין הידור בכך שכל בני הבית ידליקו (ברכ"י תרעז, כה"ח כה, ועי' תורת המועדים ב, ו וט). אמנם אם אשתו נסעה מביתם, פקעה זיקתו לביתם, ועליו להדליק נרות בעצמו, וגם אם אשתו תדליק במקום אחר, אינו יוצא בהדלקתה, וכ"כ בילקו"י מועדים עמ' 232 בהערה ד. (ועי' בהח"ב ד, 28, ובחובת הדר א, הערה מז). ואם הוא במדינה אחרת, לקניין תורה ד, פב, ומשנה הלכות ו, קיט, יוצא בהדלקת אשתו, ובמנח"י ז, מו, נוטה לומר שאינו יוצא. וכן נראה למעשה. לפיכך, למנהג אשכנז גם כשהוא מתארח בבית שמדליקים בו נרות, ידליק בברכה, ולמנהג ספרד ישתתף בפרוטה עם בעל הבית, ואם הוא לבדו, ידליק בברכה.
  2. לדעת מרדכי, או"ח, מהר"י אבוהב, כמובא בב"י שו"ע תרעז, ג, יהודי שנמצא במקום שאין מדליקים נרות, חייב להדליק בברכה. כי יש שני צדדים לחיוב הדלקת נרות, מצד האדם ומצד מקומו, ואם במקום שהוא נמצא אין מדליקים נרות, למרות שמצד חיובו האישי יצא בהדלקת אשתו, מצד המקום חובתו להדליק בברכה. אמנם למנהג ספרדים אין לברך, כי י"א שיוצא בהדלקת אשתו, וספק ברכות להקל (כה"ח תרעז, כג). אבל למנהג אשכנזים ודאי ידליק בברכה, שאפילו כשהמארח מדליק, רבים נוהגים להדליק בברכה, כמובא בהערה הקודמת, ק"ו כאן שי"א שיש חיוב. (ועי' בפס"ת תרעז, א).
פורסם בקטגוריה יג - דיני המקום והזמן | כתיבת תגובה

יב – רווקים עצמאיים

ככלל, דין רווקים עצמאיים כדין משפחה (לעיל ט). לפיכך, בחורים או בחורות, שיש להם בית משלהם, קנוי או שכור, צריכים להדליק נרות בדירתם. וגם אם יתארחו אצל חברים בשעת הדלקת הנרות, כיוון שהם ישנים בביתם, אינם יכולים לצאת בהדלקת נרות בבית המארחים, אלא עליהם לחזור לביתם להדליק נרות (ועיין לעיל ו-ח מתי הוא זמן הדלקת נרות לכתחילה ובדיעבד).

ואם הם מתארחים גם ללילה, אם הם ישנים בדירת המארחים, ישלמו פרוטה לבעל הבית או שבעל הבית יקנה להם חלק מהנר, ויצאו ידי חובתם בהדלקתו. ולפי מנהג אשכנז, טוב שידליקו נרות לעצמם בברכה להיות 'מהדרין מן המהדרין'. ואם נתנו להם דירה נפרדת, לכל המנהגים ידליקו שם נרות בברכה.20


  1. שבת כג, א; שו"ע תרעז, א. ולמנהג אשכנז נוהגים בהידור שכל אחד מדליק. ולמנהג ספרדים (לעיל יב, ג), רק אחד מדליק בכל בית. ולדעת גינת ורדים, הובא בכה"ח תרעז, ג, כאשר האורח סמוך לגמרי על שולחן בעל הבית, אינו צריך לתת לו פרוטה, כי ממילא בעל הבית מקנה לו חלק מהנר. אולם לדעת רבים מהאחרונים, וכ"כ במ"ב תרעז, א, ד, עליו להשתתף בפרוטה או לקנות חלק בנר, ורק אם הוא סמוך על שולחנו בקביעות כמשרתיו אינו צריך להשתתף בפרוטה. ואפילו כשהאורח הוא בן או בת, שיש יותר מקום לומר שהם נחשבים חלק מהמשפחה, כיוון שהם עצמאים, נכון שישתתפו בפרוטה, כדי לחוש לדעת המחמירים בזה, ועי' בתורת המועדים ב, יא.
פורסם בקטגוריה יג - דיני המקום והזמן | כתיבת תגובה

יג – בחורי ישיבה חיילים וסטודנטים

בחורי ישיבה הלנים בחדרם ואוכלים בחדר האוכל, צריכים להדליק את נרות החנוכה בחדרם, מפני שהם רגילים לשהות בו זמן רב והוא מיוחד להם. ואם יש בחדרם חלון הפונה לרשות הרבים, ידליקו לידו כדי לפרסם את הנס. ואם אין שם חלון הפונה לרשות הרבים, ידליקו בתוך חדרם, וטוב שידליקו בצד שמאל של הדלת, כדי שתהיה המזוזה מימין ונר חנוכה משמאל.21

לגבי מנהג הספרדים התעורר ספק, שכן למנהג הספרדים ההידור הוא שגדול הבית ידליק עבור כל בני ביתו, ואם כן לדעת הרבה פוסקים, בחור הישיבה, אף שהוא מתגורר בישיבה, ביתו הוא בית הוריו, שהרי לשם הוא חוזר תמיד, וגם בהיותו חולה הוא חוזר לבית הוריו, לכן בהדלקת אביו הוא יוצא ידי חובה.

אולם מנגד, יש אומרים, שהואיל ורוב השנה הבחור מתגורר בישיבה, הרי הוא נחשב כאדם עצמאי שיש לו בית בפני עצמו ועליו להדליק נרות בברכה, אלא שלפי מנהג ספרדים אחד מבני החדר ידליק עבור כולם, וצריך ששאר החברים יהיו שותפים בנרות על ידי קניין או תשלום פרוטה.22

וכדין בחורי ישיבה כך דין חיילים ותלמידי אוניברסיטה, שלפי מנהג אשכנז וחלק מהספרדים, עליהם להדליק נרות חנוכה בחדרם בברכה. ולמנהג רבים מהספרדים, יסמכו על הדלקת הוריהם, ואם אין שם מי שמדליק נרות, ידליקו נרות בלא ברכה.

וכן דין בנות שלומדות במכללה או באוניברסיטה ומתגוררות בפנימייה או בדירה שכורה. שלפי מנהג אשכנז וחלק מהספרדים ידליקו נרות בברכה. ולפי מנהג רבים מהספרדים, יסמכו על הדלקת הוריהן, ואם אין שם מי שמדליק נרות, ידליקו נרות בלא ברכה.23


  1. חיוב הבחורים להדליק מפני שהם עצמאים, וגם אם נאמר שהם סמוכים על שולחן הוריהם או הישיבה, אזי למנהג אשכנז ב'מהדרין מן המהדרין' יש הידור שכל אחד ידליק בעצמו. ובכל מקום שידליקו בישיבה, בין בחדרים ובין בחדר האוכל, יוצאים ידי חובה (הליכות שלמה יד, ח), כמו שגם בבית יוצאים בכל מקום. השאלה היכן עדיף להדליק? לדעת רוה"פ עדיף להדליק בחדרים. ואף שהרמ"א תרעז, א, כתב שהעיקר הוא מקום האוכל, וכן דעת חזו"א שעדיף להדליק בחדר האוכל. מ"מ לדעת רוה"פ עדיף להדליק בחדר, כי חדר האוכל הוא כמסעדה ציבורית, ואילו החדר נועד יותר לשימוש פרטי. ולזה נוטים מנח"י ז, מח, שבט הלוי ג, פג, אז נדברו ה, לח, ועוד. וכך נהגנו ב'מרכז הרב'. (ויש שהחמירו לאכול בחנוכה את הסעודה העיקרית בחדרם, וכך הדליקו בחדרם לכל הדעות, עי' הלח"ב ד, ח). ולדעת אג"מ או"ח ח"ד ע, ג, והליכות שלמה יד, ח, והרב אליהו, הטוב להדליק בחלון או במרפסת הפונה לרשות הרבים. ודעת מו"ר הרב ישראלי, שעדיף להדליק משמאל לפתח לצד הפרוזדור, מפני שהוא כרשות הרבים. ומ"מ גם אם מדליקים על השולחן בתוך החדר יוצאים ידי חובה. ועי' במקראי קודש הררי ט, כח, וימי הלל והודאה לו, ב.
  2. מנהג ספרד: סברת הפוטרים את בחורי הישיבה בהדלקת אביהם מבוארת למעלה. והואיל ויצאו בהדלקת אביהם, לפי מנהג ספרד אינם רשאים להדליק בברכה בישיבה, וכפי שלמדנו בהערה 18 לגבי נשוי שאשתו מדליקה עליו בביתו. וכך דעת הרב עובדיה יוסף והרב אליהו והרב ישראלי ורשז"א ועוד רבים. וביחו"ד ו, מג, ותורת המועדים ב, ד, מובאות עוד שתי סברות, שאף אם לא יחשבו סמוכים על שולחן ההורים הרי כל הישיבה כמשפחה אחת והם סמוכים על שולחן ראש הישיבה. ועוד, שכל הבחורים יוצאים בהדלקה שבבית המדרש, שאינה כהדלקה בביה"כ שאין יוצאים בה ידי חובה, כי ביהמ"ד נחשב ביתם, שכן מותר להם לאכול ולשתות בו. ולסברה זו אין צורך שידליקו בחדרים. אולם הרב אליהו סובר שבכל חדר צריך שידליקו נרות בלא ברכה, ואם יש שם אשכנזי שמדליק נרות בברכה, ישתתפו עמו בנרות. עוד נחלקו מה הדין כשההורים בחו"ל, לרב אליהו על הבחור להדליק נרות בברכה, כי אינו נחשב סמוך על שולחנם. וליחו"ד והליכות שלמה יד, יב, אינם צריכים להדליק נרות (ואולי כי יוצאים ידי חובה בהדלקה שבביהמ"ד).

    לעומת זאת דעת הרב שלום משאש והרב אברהם שפירא, שגם בחורים ספרדים מחויבים להדליק נרות בישיבה, וא"כ בכל חדר צריך שלכל הפחות אחד ידליק חנוכיה בברכה והשאר ישתתפו עמו בנרות (עי' יב, ג). וכ"כ בהלח"ב ד, ד. וכך דעת הרב אלישיב כמובא בימי הלל והודאה לו, א. וכן הוא פשט הגמרא שבת כא, א, לגבי ר' זירא, שלפני שהתחתן היה מחויב בהדלקת הנרות. ובנרות בית המדרש אינם יוצאים, כי שם מדליקים כמנהג הדלקה בביה"כ ולא כדי להוציא ידי חובה. ואפשר לומר שזו החלטה של הישיבה אם היא רואה את עצמה כאחראית על כל צרכי הבחורים, ואזי כולם כמשפחה אחת ויוצאים בהדלקה שבבית המדרש. או כפי שמקובל ברוב הישיבות להחשיב כל בחור כאחראי על עצמו והישיבה רק מסייעת לו בנתינת מקום וארוחות, ואזי ביתו של הבחור הוא בחדרו, ושם חובתו להדליק. וק"ו כאשר ביהמ"ד והחדרים בבניינים נפרדים שאין לסמוך על ההדלקה בביהמ"ד. ונלענ"ד למעשה, שבחורים ובחורות שלומדים במוסדות גבוהים, שתלמידיהם בדרך כלל מעל גיל שמונה עשרה, נחשבים עצמאיים, וגם למנהג ספרדים צריכים להדליק בעצמם בברכה. וכן הוא דין החיילים, וכ"כ ב'שבת ומועד בצה"ל' עמ' שלו. ומ"מ נראה, שגם לשיטה זו, כשהבחורים חוזרים לביתם, אינם נחשבים כאורחים זרים אלא כסמוכים לגמרי על שולחן הוריהם, ויוצאים בהדלקת אבי המשפחה, ואינם צריכים אפילו להשתתף בפרוטה, כדין המבואר במ"ב תרעז, א, וכה"ח ג. ובחורים שגרים בבית הוריהם ובאו לבקר בחנוכה בישיבה, נחשבים לסמוכים על שולחן הוריהם, ולמנהג ספרדים אינם צריכים להדליק בחדרם בפנימייה.

    ויש ספק האם הבחור שמדליק את הנרות בבית המדרש צריך לחזור ולהדליק בחדר, עי' בפס"ת תרעא, טז, והליכות שלמה יד, יג. אמנם אם ידליק קודם בחדרו יוכל אח"כ לברך בביהמ"ד בלא ספק. ואצלנו נוהגים לתת לבחור ספרדי שסומך על הוריו או על חבר מחדרו, שהוא ידליק בבית המדרש, ויזכה על ידי כך לברך.

  3. מצד אחד בנות נוטות להיות יותר סמוכות על שולחן הוריהן, ומאידך, פעמים רבות בנות שלומדות במכללה ואוניברסיטה מתפרנסות בעצמן, ומצד זה הן נחשבות ליותר עצמאיות. לפיכך אפשר להשוותן לבחורי ישיבה. וככל שהן עצמאיות יותר כך יותר נראה שהן חייבות להדליק בדירתן בברכה אפילו למנהג ספרד. ועי' במקראי קודש הררי ט, כט.
פורסם בקטגוריה יג - דיני המקום והזמן | כתיבת תגובה

יד – בית מלון

המתארחים בבית מלון צריכים להדליק נרות. ונחזור בקצרה על מה שכבר נתבאר בהלכות הקודמות: אם הם משפחה או רווק עצמאי, ידליקו בברכה. ואם יש להם בן זוג שמדליק בביתם, או שהם סמוכים על שולחן הוריהם שמדליקים בביתם, למנהג ספרד ידליקו בלא ברכה, ולמנהג אשכנז ידליקו בברכה.

והנכון שידליקו את הנרות בחדרם, מפני שהוא מיוחד להם לעומת חדר האוכל שהוא מקום ציבורי. אם יש בחדר חלון הפונה לרשות הרבים, ידליקו ליד החלון. ויישארו בחדר לכל הפחות חצי שעה, וכשיצאו יכבו את הנרות, כדי שלא תפרוץ שם שריפה. ואם בעלי המלון אינם מסכימים שידליקו נרות בחדרים, בלית ברירה ידליקו בחדר האוכל.24


  1. לגבי העדיפות להדליק בחדר, כ"כ בשו"ע תרעז, א, ואמנם הרמ"א כתב להעדיף מקום האוכל, אולם כאן החדר יותר מיוחד להם, וכמבואר לעיל בהערה 21. ואמנם י"א להעדיף את חדר האוכל, ועי' בפס"ת תרעז, 4, ובימי הלל והודאה לה, ד, 18-19.

    ובחדר האוכל, נראה שגם למנהג ספרדים עדיף שכל משפחה תדליק לעצמה, כי אינם שותפים בעיסתם, ולפר"ח אינם רשאים להשתתף ביחד. ומ"מ נראה שאם השתתפו ביחד יצאו כדברי הלבוש (עי' בבאו"ה תרעז, א, 'עמו', תורת המועדים ב, יז).

פורסם בקטגוריה יג - דיני המקום והזמן | כתיבת תגובה

טו – חולים בבית חולים

חולים המאושפזים בבית חולים חייבים בהדלקת נרות. אלא שאם הם נשואים, הם יוצאים ידי חובה בהדלקת בן זוגם בביתם. וכן אם הם צעירים וסמוכים על שולחן הוריהם, הם יוצאים ידי חובתם בהדלקת הוריהם בביתם.

ולמנהג אשכנז, למרות שהם נפטרים בהדלקת בני משפחתם בביתם, אם ירצו להדר יוכלו להדליק נרות בברכה, כמבואר לעיל (הלכה יא). ולמנהג רוב הספרדים, לא ידליקו נרות (לעיל 19, 22; יב, ג).

והמדליקים נרות בבית חולים, עדיף שידליקו בחדרם שהוא המיוחד להם. ואם הדליקו בחדר האוכל, יצאו ידי חובתם, שאף הוא נחשב קצת כביתם בזמן שהותם בבית חולים.

חולים שפטורים מהדלקת נרות, מפני שמדליקים עליהם בביתם, צריכים להשתדל לראות את נרות החנוכה ולשמוע את הברכות על הדלקתם. מפני שיש אומרים, כי אף שהם יוצאים ידי מצוות הדלקת הנרות בהדלקה שהדליקו בביתם, מכל מקום ידי מצוות ההודאה על הנס לא יצאו (לעיל יב, ו, 4). לפיכך, עליהם לחפש מי שצריך לברך ולהדליק, או אשכנזי שנוהג להדליק בברכה, ולשמוע את ברכותיו, ולכוון לצאת ידי חובת ברכת 'על הנסים', וביום הראשון יכוונו לצאת גם ידי ברכת 'שהחיינו'.

פורסם בקטגוריה יג - דיני המקום והזמן | כתיבת תגובה

טז – שדה וכלי תחבורה

נחלקו הפוסקים בשאלה, האם חיוב הדלקת נרות חנוכה קשור לבית. יש אומרים שתקנת חכמים היא שמי שיש לו בית ידליק נרות, אבל מי שמתגורר ברחוב, אינו יכול לקיים את המצווה. וכן מי שיצא לטיול והוא ישן בשדה, או חייל שנמצא באוהל קטן שאין בו שיעור בית (כשני מטר על שני מטר), אינו יכול לקיים את המצווה. ויש אומרים שגם מי שאין לו בית חייב להדליק נרות במקום שבו הוא נמצא.

וכיוון שיש בזה ספק, מי שאין לו בית ידליק נרות בלא ברכה. למשל, היוצא לטיול בחנוכה וישן בשדות ובדרכים, ידליק נרות בלא ברכה. וכן חייל שישן בשוחות או באוהל קטן, ידליק בלא ברכה. אבל מטייל או חייל שישן בתוך אוהל גדול, האוהל נחשב כבית, וידליק בברכה בפתח האוהל.

הנוסעים במשך כל הלילה ברכבת או מטוס או ספינה שיש בה חדרים, אף שהם בנסיעה, ידליקו שם נרות בברכה, כיוון שחלל הקרון או המטוס או החדר שבספינה נחשב כבית לעניין מצוות הדלקת נרות חנוכה. אמנם פעמים שמסיבות בטיחותיות לא ירשו להדליק שם נרות. ואם יסכימו שאחד מהנוסעים ידליק נר אחד עבור כולם, יוכלו לצאת בו ידי חובתם.25


  1. בשו"ת מהרש"ם ד, קמו, תלה את חיוב המצווה בבית, וכ"כ במקראי קודש פרנק יח. לעומת זאת כתב בשו"ת בית שערים שסב, שאין המצווה תלויה בבית, וכ"כ בשו"ת ציץ אליעזר טו, כט, ואז נדברו ז, סג. לפיכך חייל שנמצא בשוחות או באוהל סיירים קטן, ידליק בלי ברכה, וכ"כ בס' 'שבת ומועד בצה"ל' עמ' שלב-שלג. וכן דין מי שישן ברחובות ובשדות.

    לגבי רכבת, כ"כ המהרש"ם שם, וערוה"ש תרעז, ה. ועי' בפס"ת תרעז, ג, וימי הלל והודאה לז, ומקראי קודש הררי ט, כב-כד, וט, לב.

    וכבר למדנו לעיל בהלכה יא, שלמנהג ספרד, מי שיש לו אשה שמדליקה עליו בביתו, או שהוא סמוך על שולחן הוריו, ידליק בלא ברכה. ולמנהג אשכנז יכול להדליק בברכה.

    כאשר גם הדלקת נר אחד במטוס מסוכנת, ראוי שחברת התעופה תדאג להדליק שם נרות חשמליים לפרסום הנס בלי ברכה, אמנם אין הנוסעים יוצאים בזה ידי חובתם.

פורסם בקטגוריה יג - דיני המקום והזמן | כתיבת תגובה