מתקנת חכמים משמע שבעבר לא היה חשש שהרוח תכבה את נרות החנוכה שהדליקו בפתח הבתים. שכן הבתים היו בנויים בצפיפות, רבות מהערים והחצרות היו מוקפות חומה, ולא נשבו רוחות חזקות בין הבתים, ולכן ניתן היה להדליק את נרות החנוכה מחוץ לפתחי הבתים והחצרות בלא חשש שיכבו. אולם כיום, אם ידליקו נרות מחוץ לפתח הבית, הרוח תכבה אותם. הדרך היחידה להגן על הנרות – להדליקם בתוך תא זכוכית.
אלא שלא מצינו שחכמים חייבו לקנות תא זכוכית כדי לקיים את מצוות נרות חנוכה, לפיכך מי שאינו רוצה לקנות תא זכוכית ידליק את נרותיו בתוך הבית. ואם ידליק את נרותיו בחלון הפונה לרשות הרבים, יהדר בפרסום הנס כמו המדליק בפתח הבית, אלא שלא יזכה בהידור נוסף שאמרו חכמים להדליק בצד שמאל של הפתח, כדי שיהיה הנכנס לבית מוקף במצוות, מזוזה בימין ונרות משמאל. והרוצים להדר בכל ההידורים, יקנו תא זכוכית וידליקו בעזרתו את נרותיהם מחוץ לפתח הבית בצד שמאל. כאשר כמה מבני המשפחה מדליקים כמנהג אשכנז (לעיל יב, ג-ד), ישימו לב שכל חנוכיה תראה לעצמה, כדי שמספר הנרות של כל יום יהיה ניכר. וכן אפשר שבני הבית הנוספים ידליקו את נרותיהם בחלונות הבית.[1]
בעבר אנשים רבים התגוררו בבתים שהיתה להם חצר שמוקפת חומה, ובחומה היה שער שדרכו יצאו לרחוב, ואזי החצר היתה נחשבת כהמשך של הבית ומקום ההדלקה היה בשער החצר מבחוץ. אולם כיום החצרות אינן המשך של הבית, ובדרך כלל גם אינן מוקפות חומה, ולכן יש להדליק את הנרות בפתח הבית.[2]
כאשר פתח הבית נמצא במקום שקשה לראותו מהרחוב, ולעומת זאת אם ידליקו את הנרות בחלון יראו אותם יותר מהרחוב. יש אומרים שעדיף להדליק בפתח הבית, מפני שכך תקנו חכמים בתחילה, כדי שיהיה הנכנס לבית מוקף במצוות. ויש אומרים שעדיף להדליק בחלון, מפני שעיקר התקנה כדי לפרסם את הנס, ומהחלון יותר אנשים יראו את הנרות. ונראה למעשה שיותר מהודר להדליק בחלון, אולם גם למדליק בפתח יש מעלה.[3]
כבר למדנו בגמרא (שבת כא, ב) שבשעת הסכנה נהגו להדליק על השולחן בפנים. אמנם כשהסכנה לא היתה גדולה כל כך, העדיפו להדליק משמאל לפתח מבפנים. וכ"כ רמ"א תרעא, ז. ובאור זרוע תמה מדוע אחר שחלפה הסכנה לא חזרו להדליק בחוץ. העיטור כתב, שהואיל וכבר התחילו לנהוג להדליק בפנים, גם כשחלפה הסכנה נשארו במנהגם. ויש נוהגים כך עד היום כמובא במנח"י ו, סו, ופס"ת תרעא, 35. אולם בפשטות משמע מהגמרא והראשונים שעדיף להדליק בפתח הבית מבחוץ או בחלון הבית הנראה לרשות הרבים, שלשני המקומות הללו יש מקור בגמרא שבת כא, ב, ובהם יתפרסם הנס יותר.
[2]. מי שיש לו חצר לפני ביתו, נחלקו הראשונים היכן ידליק. לדעת רש"י, ר"ן, ועוד, מדליקים בפתח הבית, ולדעת תוס', רשב"א, ועוד, מדליקים בפתח החצר. ופסק בשו"ע תרעא, ה, כדעת תוס' ולא הזכיר את דעת רש"י. ותמה על כך בערוה"ש תרעא, כ. (סוגיה זו מורכבת יותר, עי' בבירור הלכה לשבת כא, ב). ומ"מ מקובל לפסוק כתוס', וכ"כ במ"ב ובאו"ה. אלא שלמעשה בימינו, כמעט תמיד אין להדליק בפתח החצר, וכמה טעמים לכך: א) משמע שמקום ההדלקה סמוך לפתח, ובדרך כלל אין לחצר גדר ושער. ב) י"א שכאשר הפתח אינו חייב במזוזה, כגון שאין לו משקוף, אין להדליק בו (כך משמע מרבנו ירוחם המובא בדרכי משה בסוף הסימן). ג) דעת החזו"א (עירובין סה, נב, ועי' אז נדברו ה, לט), שהואיל וכיום אין משתמשים בחצר לשימוש ביתי כבעבר (כביסה, בישול וכדומה) אין היא המשך הבית, ואפשר שהמדליק בפתח החצר לא יצא ידי חובת הדלקת ביתו. אמנם יש מאחרוני זמננו שהורו להדליק בפתח החצר, כמובא בפס"ת תרעא, ז. למעשה, כיוון שלכל הדעות אם הדליק בפתח הבית יצא, אין להיכנס לספק ולהדליק בפתח החצר, שיש אומרים שאין יוצאים בו ידי חובה.
[3]. כשמקום הפתח נוטה הצידה ואינו נראה כל כך מהרחוב, בפשטות עדיף להדליק בחלון הפונה לרחוב, כי יסוד דין המקום נועד כדי לפרסם את הנס, וכפי שכתב בשעה"צ תרעא, ל. וכ"כ באג"מ או"ח ד, קכה. וי"א שעדיף בשמאל הפתח, שאז האדם מוקף במצוות, וגם יש בזה כוונות לפי הקבלה (עי' פס"ת הערה 38). ונלענ"ד שפרסום הנס עדיף. ואפילו אם החלון גבוה מי' טפחים, עדיין עדיף להדליק את הנרות בחלון הפונה לרחוב, כדי לפרסם את הנס (ועי' בהערה 5).
