בחורי ישיבה הלנים בחדרם ואוכלים בחדר האוכל, צריכים להדליק את נרות החנוכה בחדרם, מפני שהוא מיוחד להם. ואם יש בחדרם חלון הפונה לרשות הרבים, ידליקו לידו כדי לפרסם את הנס. ואם אין שם חלון הפונה לרשות הרבים, ידליקו בתוך חדרם, וטוב שידליקו בצד שמאל של הדלת, כדי שתהיה המזוזה מימין ונר חנוכה משמאל.[21]
לגבי מנהג יוצאי ספרד התעורר ספק, שכן למנהג ספרד ההידור הוא שגדול הבית ידליק עבור כל בני ביתו, ואם כן לדעת הרבה פוסקים, בחור הישיבה, אף שהוא מתגורר בישיבה, ביתו הוא בית הוריו, שהרי לשם הוא חוזר תמיד, וגם בהיותו חולה הוא חוזר לבית הוריו. לכן הוא יוצא ידי חובה בהדלקת אביו.
אולם מנגד, יש אומרים שהואיל ורוב השנה הבחור מתגורר בישיבה, הרי הוא נחשב כאדם עצמאי שיש לו בית בפני עצמו, וכשהוא בישיבה עליו להדליק נרות בברכה. אלא שלפי מנהג יוצאי ספרד אחד מבני החדר ידליק עבור כולם, וצריך ששאר החברים יהיו שותפים בנרות על ידי קניין או תשלום פרוטה.[22]
כדין בחורי ישיבה כך דין חיילים ותלמידי אוניברסיטה, שלפי מנהג יוצאי אשכנז וחלק מיוצאי ספרד, ידליקו נרות חנוכה בחדרם בברכה. ולמנהג רבים מיוצאי ספרד יסמכו על הדלקת הוריהם, ואם אין שם מי שמדליק נרות, ידליקו נרות בלא ברכה.
וכן דין בנות שלומדות במכללה או באוניברסיטה ומתגוררות בפנימייה או בדירה שכורה. שלפי מנהג יוצאי אשכנז וחלק מיוצאי ספרד ידליקו נרות בברכה. ולפי מנהג רבים מיוצאי ספרד, יסמכו על הדלקת הוריהן, ואם אין שם מי שמדליק נרות, ידליקו נרות בלא ברכה.[23]
[22]. מנהג ספרד: סברת הפוטרים את בחורי הישיבה בהדלקת אביהם מבוארת למעלה. והואיל ויצאו בהדלקת אביהם, לפי מנהג ספרד אינם רשאים להדליק בברכה בישיבה, וכפי שלמדנו בהערה 18 לגבי נשוי שאשתו מדליקה עליו בביתו. וכך דעת הרב עובדיה יוסף והרב אליהו והרב ישראלי ורשז"א ועוד רבים. וביחו"ד ו, מג, מובאות עוד שתי סברות, שאף אם לא ייחשבו סמוכים על שולחן ההורים, הרי הם סמוכים על שולחן ראש הישיבה. ועוד, שכל הבחורים יוצאים בהדלקה שבבית המדרש, שאינה כהדלקה בביה"כ שאין יוצאים בה ידי חובה, כי ביהמ"ד נחשב ביתם, שכן מותר להם לאכול ולשתות בו. ולסברה זו אין צורך שידליקו בחדרים. אולם הרב אליהו סובר שבכל חדר צריך שידליקו נרות בלא ברכה, ואם יש שם אשכנזי שמדליק נרות בברכה, ישתתפו עמו בנרות. עוד נחלקו מה הדין כשההורים בחו"ל, לרב אליהו על הבחור להדליק נרות בברכה, כי אינו נחשב סמוך על שולחנם. וליחו"ד והליכות שלמה יד, יב, אינם צריכים להדליק נרות (אולי כי יוצאים ידי חובה בהדלקה שבביהמ"ד).
לעומת זאת דעת הרב שלום משאש והרב אברהם שפירא, שגם למנהג יוצאי ספרד חייבים להדליק נרות בישיבה, ואם כן בכל חדר צריך שלכל הפחות אחד ידליק חנוכיה בברכה והשאר ישתתפו עמו בנרות (עי' יב, ג). וכך דעת הרב אלישיב ('ימי הלל והודאה' לו, א). וכן הוא פשט הגמרא שבת כא, א, לגבי ר' זירא, שלפני שהתחתן היה מחויב בהדלקת הנרות. ובנרות בית המדרש אינם יוצאים, כי שם מדליקים כמנהג הדלקה בביה"כ ולא כדי להוציא ידי חובה. ואפשר לומר שזו החלטה של הישיבה: אם היא רואה את עצמה כאחראית על כל צרכי הבחורים, אזי כולם כמשפחה אחת ויוצאים בהדלקה שבבית המדרש. ואם כפי שמקובל ברוב הישיבות, שמחשיבים כל בחור כאחראי על עצמו והישיבה רק מסייעת לו בנתינת מקום וארוחות, אזי ביתו של הבחור הוא חדרו, ושם חובתו להדליק. ק"ו כאשר ביהמ"ד והחדרים בבניינים נפרדים, שאין לסמוך על ההדלקה בביהמ"ד. ונלענ"ד למעשה, שבחורים ובחורות שלומדים במוסדות גבוהים שתלמידיהם בדרך כלל מעל גיל שמונה עשרה, נחשבים עצמאיים, וגם למנהג ספרד צריכים להדליק בעצמם בברכה. וכן הוא דין החיילים, וכ"כ ב'שבת ומועד בצה"ל' עמ' שלו. אמנם כשיחזרו לביתם, אינם נחשבים כאורחים זרים אלא כסמוכים לגמרי על שולחן הוריהם, ויוצאים בהדלקת אבי המשפחה מבלי שיצטרכו להשתתף בפרוטה, כדין המבואר במ"ב תרעז, א, וכה"ח ג. ובחורים שגרים בבית הוריהם ובאו לבקר בישיבה, נחשבים לסמוכים על שולחן הוריהם, ולמנהג יוצאי ספרד אינם צריכים להדליק בחדרם בפנימייה.
יש ספק האם הבחור שמדליק את הנרות בבית המדרש צריך לחזור ולהדליק בחדר, עי' בפס"ת תרעא, כא, והליכות שלמה יד, יג. אמנם אם ידליק קודם בחדרו, יוכל אח"כ לברך בביהמ"ד בלא ספק. ואצלנו נוהגים לכבד בחור מיוצאי ספרד שסומך על חבר מחדרו, ועל ידי כך יזכה לברך.
[23]. מצד אחד בנות נוטות להיות יותר סמוכות על שולחן הוריהן, ומאידך, פעמים רבות בנות שלומדות במכללה ואוניברסיטה מתפרנסות בעצמן, ומצד זה הן נחשבות ליותר עצמאיות. לפיכך אפשר להשוותן לבחורי ישיבה. וככל שהן עצמאיות יותר כך יותר נראה שהן חייבות להדליק בדירתן בברכה גם למנהג יוצאי ספרד.