בני משפחה שהלכו לבקר ידידים או קרובים, ובשעת הדלקת הנרות הם עדיין בבית מארחיהם. למרות שהם אוכלים שם ארוחת ערב, אין בית מארחיהם נחשב כביתם, ולכן הם אינם יכולים לקיים שם את מצוות הדלקת נרות. לפיכך, אם אפשר, טוב שאחד מבני המשפחה ילך לביתם להדליק נרות בשעת צאת הכוכבים, ובזה יצאו כולם ידי חובת הדלקה. בנוסף לכך, בני המשפחה האחרים יקפידו לשמוע את הברכות ולראות את הנרות בבית המארחים, כדי להשתתף בהודאה על הנס. ואם הם במקום רחוק ואין מי שיכול ללכת לביתם להדליק נרות, אזי כשיחזרו לביתם ידליקו נרות בברכה, ואם ירצו לאכול לפני כן, יסכמו ביניהם שכאשר יחזרו לביתם יזכירו זה לזה להדליק נרות.[15]
אבל אם הם מתכוונים לאכול ארוחת ערב ולישון בבית מארחיהם, אזי בית המארח נחשב ביתם באותו יום, ובהדלקת המארח הם יכולים לצאת ידי חובה. ויקפידו לקנות שותפות בנר בשווה פרוטה, או שבעל הבית יקנה להם במתנה חלק מהנר, ויקנו את חלקם על ידי הגבהת הנר.
ולמנהג אשכנז, נוהגים שכל אחד מבני הבית מדליק נרות בברכה, ולכן גם האורחים ידליקו שם נרות בברכה.
ואם נתנו להם דירה נפרדת, לכל המנהגים נכון שידליקו נרות חנוכה בברכה בדירת האירוח, וישתדלו להדליק במקום שהעוברים ברחוב יוכלו לראות את הנרות ויתפרסם הנס יותר.[16]
[16]. כשהם ישנים שם צריכים להשתתף בשווה פרוטה, או לעשות קניין כמבואר במ"ב תרעז, ג, ושעה"צ ט. ואמנם לדעת גינת ורדים, אם הם סמוכים על שולחן המארח אינם צריכים לקנות חלק בנר, מ"מ יש חולקים עליו, וכך משמע ממ"ב תרעז, ד. ואפילו כאשר בן נשוי בא אצל אביו יש סוברים שצריך לקנות שותפות בנר, וכך משמע מהפר"ח, ולכן כתבתי ככלל שהאורח יקנה חלק בנר.
אם נתנו להם דירה נפרדת, כתב במקראי קודש הררי ט, יז, בשם הרב אליהו שלמנהג ספרדים מדליקים שם בברכה, עי"ש. גם אשכנזים נכון שידליקו שם, ואף שהרמ"א תרעז, א, כתב להעדיף את מקום האכילה, נוהגים להורות שכאשר הדירה מיוחדת להם, יש להעדיפה, וכעין מה שמעדיפים להדליק בחדר בישיבה ובבית מלון (להלן הלכות יג-יד, וכך הדין לעניין נרות שבת). ובמיוחד שאם יש שם יותר פרסום נס, יש להעדיף את מקום השינה. (ואולי אפשר לצרף שבזה יימנעו מחשד, אף שאין חוששים לזה כיום, כמבואר לעיל סוף הערה 2. ועי' בהלח"ב ד, 23, שיש סוברים שמקום שינה עיקר).