מי שלא הספיק להדליק נרות חנוכה עד סביבות השעה תשע, ידליק כל הלילה עד עמוד השחר, ויברך על ההדלקה רק אם יש סבירות גבוהה שיעבור אדם ברחוב ויראה את נרותיו, או שיש בביתו אדם נוסף, כגון אשתו או אחד מבני ביתו, שיראה את נרותיו. אבל אם כל בני ביתו הלכו לישון, ויצטערו אם יעירם, וגם ברחוב סביר שלא יהיה אדם שיראה את נרותיו, ידליק בלא ברכה.[13]
מי שלא הדליק נרות כל הלילה, הפסיד את המצווה של אותו יום, אבל למחרת ידליק נרות כמו שאר בני אדם (רמ"א תרעב, ב).
אף שלמדנו שבערב שבת מדליקים נרות חנוכה לפני השקיעה, ביום רגיל אין להדליק את הנרות לפני השקיעה. ורק בלית ברירה אפשר להדליק נרות אחר פלג המנחה. כגון מי שמוכרח לצאת מביתו לפני השקיעה, ויחזור לביתו מאוחר מאוד בלילה, בזמן שכבר לא יהיה אדם שיראה את נרותיו. וגם אין אחד מבני הבית שיכול להדליק נרות בבית בזמן הראוי. כיוון שאין לו ברירה אחרת, ידליק את הנרות מפלג המנחה, היינו ארבעים דקות לפני שקיעת החמה, ואף יברך על הדלקתו, כדעת רוב הפוסקים, ויקפיד שהנר ימשיך לדלוק עד חצי שעה אחר צאת הכוכבים. ואם יצטרך לצאת מביתו עוד לפני כן, יוכל בשעת הדחק להקדים את הדלקת הנרות עד כשעה לפני השקיעה אבל ידליק בלי ברכה.[14]
עוד סברה חזקה הובאה בריטב"א הנדפס מחדש, שהולכים בכל מקום אחר מנהגו. וא"כ אצלנו שיש תאורת חשמל הזמן התאחר. ואפשר לבאר זאת בשני אופנים: אפשרות א: מתחשבים רק בקבוצת האנשים האחרונה שחוזרת מעבודתה, שאז הוא זמן "שתכלה רגל מן השוק", וכך משמע קצת משלטי גיבורים. וכיום זמן זה בערך בשעה תשע. אפשרות ב: הכל תלוי בפרסום הנס, ולכן אם בפועל עדיין מתהלכים אנשים ברחוב, אפילו מאוחר בלילה, עדיין לא כלתה רגל מהשוק ואפשר להדליק נרות בברכה. וכמדומה שכך דעת מהרש"ל (תשובה פ"ה) שכתב שעד חצות הלילה עדיין יש פרסום הנס, וכ"כ בשפת אמת. אבל למעשה כתבתי (סוף הלכה ז) שבשעת הצורך אפשר לדחות את הדלקת הנרות עד השעה תשע ולא יותר, מפני שאז הוא הזמן שהמאחרים לשוב חוזרים מהעבודה, וזה יותר קרוב למה שתקנו חכמים "עד שתכלה רגל מן השוק". ועוד, שעד אותה שעה אנשים רגילים לדחות את ארוחת הערב, ואין כ"כ חשש שישכחו להדליק נרות. ועוד, שלצורך עבודה ופרנסה, שיש בה צורך גדול, נכון לדחות, אבל לא לשאר דברים. ונלענ"ד שכיוון שעד אז עוד חוזרים מהעבודה, אפשר להדליק נרות בברכה גם כשלא יהיה מי שיראה נרותיו. והרוצה לדחות בשעת הצורך את הדלקת הנרות יותר מאוחר עד לזמן שעוד מסתובבים אנשים ברחוב שליד ביתו, יש לו על מה לסמוך, אבל לענ"ד אין לעשות כן אלא בשעת הדחק.
[14]. דעת הרמב"ם שאין להדליק נרות לפני השקיעה. ולאורחות חיים, בשעת הדחק מדליקים מפלג המנחה, ודעה זו הובאה בשו"ע תרעב, א. ולרוב האחרונים אפשר אף לברך, וכ"כ במ"ב ג. אמנם י"א שאין לברך, וכ"כ בתורת המועדים ד, ב. ובמקראי קודש הררי ד, ד-ה, כתב בשם הרב אליהו לברך.
בחישוב פלג המנחה נחלקו הפוסקים, יש מחשבים את היום עד השקיעה (הגר"א), ויש עד צאת הכוכבים (תה"ד), כמובא במ"ב רלג, ד. וכאן כתב במ"ב תרעב, ג, שמחשבים שעה ורבע מצאת הכוכבים (ועי' פנה"ל תפילה כד, 9, כה, 3, ועי' אג"מ או"ח ד, סו"ס סב, ששני חצאי היום אינם שווים). וכיוון שבחנוכה משך שעה זמנית כ-51 דקות, ופלג המנחה כ-63 דקות, כתבתי שיכול להדליק בשעת הדחק 40 דקות לפני השקיעה. ואם חייב לצאת לפני כן, ידליק 63 דקות לפני השקיעה, לפי הדעה שמחשבים פלג המנחה מהשקיעה, אבל בזה שהוא ספק משני צדדים (שאולי הלכה כרמב"ם, ואולי כתה"ד) – לא יברך. (עי' לעיל הערה 8, שלפי ר"ת אם נחשב פלג המנחה מצאה"כ הוא כ-3 דקות לפני השקיעה הנראית, ואם נחשב מהשקיעה לשיטתו, הוא כ-16 דקות לפני השקיעה הנראית, ואין חוששים לדעתו).