ה, א – טעם איסור עריות במשפחה – מהר"ל
נתיבות עולם, נתיב הענוה, פרק ד: "ויש לפרש, כי מה שאסרה התורה העריות, כי על ידי הזיווג העולם מתחבר ומתקשר, ורצה הש"י שיהיה העולם אחד מקושר על ידי הזיווג, ואם לא כן לא היו ישראל עם אחד כלל, אם לא היה דבר זה. ולפיכך אסרה תורה העריות, שלא ישא אדם אחותו וכל העריות הקרובות אליו, עד שיהיה האדם מזווג ברחוקים, וכאשר הזיווג עם אחרים אין כאן חילוק ופירוד.
וזה שאמר כל מי שיש בו גסות רוח – כאילו בא על כל העריות, כלומר גס רוח, שמתחבר לעצמו ואין לו חיבור עם אחרים רק עם עצמו, ובזה דומה כאילו בא על העריות, כי כאשר בא על העריות אין זה רק החיבור לעצמו, כי הקרובים הם בשר מבשרו ועצמו הם… ומי שהוא גס רוח הוא מחובר אל עצמו לגמרי, ולפיכך הוי כאילו בא על כל העריות, כי העריות כל אחד מקצת קירוב, עד שביחד כל הקירוב, וזה שהוא גס רוח מתחבר לעצמו בלבד, ובזה נחשב שבא על כל העריות".