חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

פניני הלכה

א – דילוג טעות והפסק בתפילה

המדלג על אחת משמונה-עשרה ברכות של תפילת עמידה, לא יצא ידי מצוות תפילה. ואף אם שינה את סדר הברכות, למרות שבפועל אמר את כולן – לא יצא ידי חובתו. מפני שאנשי כנסת הגדולה, שתקנו את נוסח התפילה, הקפידו על סדר הברכות, וסמכו זאת על הפסוקים (מגילה יז, ב; שו"ע קיט, ג).

גם מי שטעה באחת הברכות באופן שפגע בעיקרה של הברכה, כגון שלא אמר את חתימתה, או שאמר בה דבר שאינו שייך כלל, כגון שביקש על הגשמים בקיץ, נחשב כאילו לא אמר את אותה הברכה (באו"ה קיט, ג).

אם סיים את תפילתו, ונזכר שדילג או טעה באחת מן הברכות, עליו לחזור ולהתפלל. ואפילו אם עדיין לא פסע שלוש פסיעות אחורנית, אם סיים את כל התחנונים ועמד לפסוע – עליו לחזור לתחילת התפילה (שו"ע קיז, ה).

ואם עדיין לא סיים את תפילתו ונזכר שדילג או טעה באחת משלוש עשרה הברכות האמצעיות, עליו לחזור לאותה ברכה, ומשם ואילך ימשיך להתפלל כסדר. ואע"פ שהוא חוזר על ברכות שכבר אמר, כיוון שכל מה שאמר אחרי אותה ברכה היה שלא על פי הסדר, נחשב כאילו לא אמרן, ועליו לחזור לאומרן כסדר.

אם דילג או טעה באחת משלוש הברכות הראשונות או האחרונות – חוזר לתחילתן. מפני שעניינן של שלוש הברכות הראשונות אחד, וכן עניינן של שלוש הברכות האחרונות (עיין לעיל יז, י), ולכן הן נחשבות כמקשה אחת, וכל הטועה באחת מהן כאילו טעה בכולן, ועליו לחזור לתחילתן (ברכות לד, א; רמ"א קיד, ו).

הפסיק באמצע תפילת שמונה עשרה בדיבור או בשתיקה, אם ההפסקה היתה קצרה, ממשיך להתפלל ממקום שהפסיק. ואם ההפסקה היתה ארוכה, כשיעור שיכל לגמור את התפילה מתחילתה ועד סופה, חוזר לתחילת התפילה. יש אומרים, שאין בזה הבדל בין אם ההפסקה נבעה מרצונו או מחמת אונס, בכל מקרה כיוון שהיתה כשיעור שיכל לגמור את התפילה, חוזר לראש (שו"ע קד, ה). ויש אומרים, שרק אם ההפסקה היתה מחמת אונס, חוזר לראש; אבל אם הפסיק ברצון, גם אחר הפסקה ארוכה, חוזר להתפלל ממקום שפסק (רמ"א סה, א; מ"ב קד, טז).[1]

ישנם שני נוסחים לברכת השלום, 'שים-שלום' ו'שלום-רב'. לנוסח ספרד על פי האר"י, בכל התפילות אומרים 'שים-שלום'. ולמנהג אשכנז, בתפילה שראוי לומר בה ברכת כהנים או קוראים בתורה, אומרים 'שים-שלום', ובשאר התפילות 'שלום-רב'.[2]


[1]. המדבר באמצע התפילה במזיד, נחלקו הפוסקים בדינו. יש אומרים, שדינו ככל מי שמפסיק באמצע תפילתו, וכך דעת שו"ע, ט"ז וכה"ח קד, לג. ויש אומרים, שהואיל והפסיק במזיד, פסל את תפילתו וצריך לחזור לראש, וכך דעת ב"ח, מ"א וח"א. ועיין באו"ה קד, ו.

[2]. רמ"א קכז, ב, מ"ב יג, כה"ח כד. ואם טעה והחליף – יצא. כתב בבאו"ה קכז, ב, 'אבל', שאם נזכר בשחרית באמצע הברכה שהתחיל לומר 'שלום רב', כל זמן שלא סיים את הברכה יחזור ויתקן, מפני שנוסח 'שלום רב' קצר וחסרים בו דברים שאומרים ב'שים שלום'. אבל אם טעה ואמר בלילה 'שים שלום' ונזכר באמצע, אינו צריך לחזור ולתקן, מפני שהוא כולל את נוסח 'שלום רב'. לנוסח רוב החסידים, אומרים בכל יום במנחה 'שים שלום', מפני שבתעניות אומרים ברכת כהנים במנחה, הרי שבלא החשש של שכרות כל תפילת מנחה מתאימה לברכת כהנים, ולכן ראוי לומר בה 'שים שלום'.

תפריט

פניני הלכה סט 19 ספרים
לרכישת הספרים לחצו כאן
דילוג לתוכן