הטעות השכיחה ביותר בתפילה, היא טעות בהזכרת גשמים ושאלתם, שכן בכל חצי שנה מחליפים את הנוסח, וכיוון שבמשך חצי שנה מתרגלים לנוסח מסוים, שגרת הלשון מושכת לומר כנוסח השגור. וכפי שלמדנו, שלוש מתוך ארבע הטעויות האפשריות בזה, מחייבות חזרה (ועיין בהערה 4).
מי שהסתפק אם אמר כראוי, כל זמן שלא עברו שלושים יום מאז החלפת הנוסח, בתחילת הקיץ או החורף, מן הסתם טעה, שכן שגרת לשונו עדיין מורגלת לנוסח הקודם. ואם זו אחת משלוש הטעויות שמחייבות חזרה, עליו לחזור להתפלל כראוי. אבל אם כבר עברו שלושים יום, לשונו כבר התרגלה לחילוף הנוסח, ומן הסתם אמר כראוי, ואינו צריך לחזור ולהתפלל.
כדי להינצל מהספק הזה, שבעטיו פעמים רבות צריכים לחזור ולהתפלל, טוב שכל אדם ירגיל את עצמו ביום ההחלפה לנוסח החדש, ויחזור עליו תשעים פעם כדי שיהיה שגור על לשונו ולא יטעה. וגם אם יתעורר לו ספק אם אמר כראוי, כיוון שכבר הרגיל את לשונו תשעים פעם לומר כהלכה, מן הסתם התפלל כראוי ואינו צריך לחזור (שו"ע קיד, ח-ט).
לפיכך, כשיגיע לליל שביעי בחשוון, למנהג הספרדים שכל נוסח ברכת השאלה משתנה, ירגיל את עצמו לפתוח את הברכה כראוי, ויאמר תשעים פעם: "רופא חולי עמו ישראל, ברך עלינו". ולמנהג אשכנזים יאמר: "ואת כל מיני תבואתה לטובה ותן טל ומטר לברכה". וכשיגיע לתפילת מוסף של ראשון של פסח, יאמר תשעים פעם: "מחייה מתים אתה רב להושיע מוריד הטל". ובמוצאי החג, לפני תפילת ערבית של חול המועד, למנהג ספרדים יאמר: "רופא חולי עמו ישראל, ברכנו"; ולמנהג אשכנזים יאמר: "ואת כל מיני תבואתה לטובה ותן ברכה" (מ"ב קיד, מ; כה"ח ס).[5]
מקור הדין שבשלושים הימים הראשונים חוזר, מירושלמי תענית פ"א ה"א. ומהר"ם מרוטנבורג הציע להשגיר את הלשון בתשעים פעם. ואף שה"ר פרץ חלק עליו, הרא"ש הסכים לדעתו, וכן נפסק בשו"ע. אלא שקצת קשה, שבשלושים יום יוצא שאומרים כמאה פעמים את הברכה השנייה של שמונה עשרה, מפני המוספים של שבתות וחגים וחול המועד. ואילו את ברכת השנים, אומרים פחות משמונים פעם, מפני שבשבתות ובמוסף אין אומרים את ברכת השנים. אכן יש סוברים שהעיקר הוא להתרגל בתשעים תפילות, וכ"כ א"ר ודה"ח. ולדעת הט"ז והגר"א ועוד אחרונים, העיקר תלוי בתפילות שלושים יום, ואפילו אם לא התרגל בהם תשעים פעם. ועיין במ"ב קיד, לז. ובס"ק מא, כתב בשם החתם סופר, שלכתחילה ירגיל עצמו במאה ואחת פעמים. אלא שלהלכה סיכם שאם הרגיל עצמו בתשעים פעם בלבד, אין בידינו לפסוק שיחזור כנגד פסק השו"ע. ונראה שסברת מהר"ם מרוטנבורג, שאין הבדל משמעותי בין שמונים או תשעים או מאה פעם, וככל שיחזור יותר פעמים, כך ישגיר יותר את לשונו. וכיוון שהירושלמי קבע שאחר שלושים יום מן הסתם כבר לא טועים, קבע מהר"ם שבתשעים פעם, שהוא מספר התפילות הממוצע בחודש, אפשר להשגיר את הלשון.
