אשה שרוצה לומר פסוקי דזמרה וברכותיהם, אבל אין לה זמן לומר את כל הפרקים, תוכל לומר את עיקרם, היינו, תפתח בברכת "ברוך שאמר", תאמר את ששת הפרקים, מ"אשרי" ועד סוף הללויות, שהם עיקר פסוקי דזמרה, ותחתום בברכת "ישתבח". ואם יום אחד תמהר יותר, תוכל לקיים את מנהגה בקיצור, ותאמר "ברוך שאמר", "אשרי", שני הפרקים הפותחים ב"הללויה הללו" (תהילים קמח וקנ) ו"ישתבח". ואם גם לכך לא יהיה לה זמן, תוכל לומר "ברוך שאמר", "אשרי" ו"ישתבח". אבל אם גם ל"אשרי" אין לה זמן, לא תוכל לומר את ברכות "ברוך שאמר" ו"ישתבח", מפני שברכות אלו נתקנו על שירי דוד, ולכל הפחות צריך לומר ביניהם את הפרק העיקרי שהוא "אשרי".
וכל זה כדרך ארעי, אבל נראה שהרוצה באופן קבוע לומר רק "אשרי" לפני התפילה, לא תאמר את הברכות, כי נהגו לאומרם על עיקר פסוקי דזמרה, שהם ששת הפרקים, וכיוון שאשה אינה חייבת לומר פסוקי דזמרה, אין ראוי שתאמרם בדרך של דיעבד.
במסגרת חינוכית של בנות, המחנכות רשאיות להחליט שבאופן קבוע הבנות תאמרנה את הברכות עם ששת פרקי ההללויות בלבד, כדי שמצד אחד תאמרנה את פסוקי דזמרה ומצד שני לא יכבידו מדאי על התלמידות. אבל אם נראה להן שגם את ששת פרקי ההללויות קשה לתלמידות לומר בכוונה, מוטב שלא יאמרו כלל את פסוקי דזמרה (כמבואר לעיל ח, ג). [5]