לעיתים קורה שאדם נכנס לחנות, ולפתע הוא שם לב שאחד מהקונים גונב משהו מהחנות. השאלה היא, מה עליו לעשות. האם חובה עליו לעזור לבעל החנות למנוע את הגניבה, או שמותר לו להשתמט מהעניין ולשים עצמו כמי שלא ראה דבר. יש לציין שאדם פוחד בדרך כלל להתערב במקרים כאלו, והשאלה אם מחמת הפחד או אי הנעימות מותר לו להשתמט מלעזור לחבירו.
במדרש חכמים בספרא (על ויקרא יט, טז) אמרו: מניין שאם אתה יודע עדות לטובת חברך שאתה חייב לילך ולהעיד ואינך רשאי לשתוק, תלמוד לומר: “לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ”. וכן פסק הרמב”ם (ספר המצוות לא תעשה רצז), שבכלל מצוות “לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ”, כלולה גם החובה להציל את ממונו של חברך. כלומר לא רק להציל את נפשו אנחנו חייבים, אלא אף את רכושו. ואם כן ברור שאדם שרואה שגונבים מחברו או מזיקים לרכושו, עליו לעשות את כל אשר לאל ידו כדי למנוע את הגניבה (עשה לך רב ח”ו פה, ק).
אולם לכתחילה כדאי לעשות זאת באופן שלא יגרם מכך עלבון גדול לגנב, כי יתכן שאותו גנב אינו רגיל בכך, ואולי די בהערה אחת קטנה כדי שיפסיק את גניבתו. ולכן תחילה יש ללחוש לאוזנו, שלא יגנוב. ואם גם אז אינו מפסיק, יש לצעוק עליו בקול רם, כדי ששאר האנשים ישמעו ויבואו לעזרת בעל החנות. וכן הדין גם לגבי אדם שמתגנב לאוטובוס בלי לשלם, שיש לומר לו בנחת שצריך לשלם. ואם אינו משתכנע מיד, צריך לומר זאת לנהג. כי אין הבדל בין גניבה מאדם פרטי לגניבה מגוף ציבורי כאגד או דן (ובס’ דיני ממונות ח”ד ע’ ו’ כתב אחרת).
ואם האדם חושש לנפשו, שאם יעיר אולי יפגעו בו, במקרה כזה אין עליו חובה להתערב מיד, אלא עליו להיות מוכן להתלונן במשטרה ולהעיד אח”כ כנגד הגנב. אבל יחד עם זה אין לפחד כל כך, ואדרבה, אם ידעו הגנבים שהציבור ככלל נאבק כנגדם, ודאי שהם יתמעטו, וטובה גדולה תצמח מזה לעם ישראל.
