שאלה שלעיתים אנשים מתלבטים בה היא, האם מותר לאדם לנסות את העובד שלו, כדי לבדוק אם הוא אדם ישר. למשל, האם מותר לומר לעובד קנה לי בחמישים שקלים הללו איזה דבר בחנות, ואת העודף תחזיר אלי, ובו בזמן לתת בידו מאה שקלים. ולהמתין לעודף ולראות האם העובד ינצל את טעותו המדומה של בעל הבית, ויעשה חשבון כאילו קיבל רק חמישים שקלים, או שיודה על האמת, ויאמר למעבידו, טעית ונתת בידי יותר כסף ממה שחשבת.
אותה שאלה נשאלת גם לגבי עוזרת, האם מותר להעמיד אותה בניסיון. למשל שבעלת הבית תשאיר סכום כסף במקום הגלוי לעוזרת, ולאחר מכן תצא ותשאיר את העוזרת לבד בבית, כדי לבדוק האם תשלח ידה לכסף.
בספר דיני ממונות לרב בצרי (ח"ד ע' י') פסק על פי שו"ת תורה לשמה (סימן תז) שאסור לאדם להעמיד את חבירו בניסיון, שמא החבר אכן יתפתה ויחטא, ונמצא שזה שהעמידו בניסיון עבר על האיסור "וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל" (ויקרא יט, יד).
אולם בשו"ת 'עשה-לך-רב' (ח"ז עא, ק) הביא את דעת ה'ישכיל-עבדי' (ח"ז מד, יז), שפסק שמותר למעביד להעמיד את פועליו בניסיון כדי לבדוק את מידת אמינותם.
ונראה שלמעשה מותר להעמיד את העובד בניסיון, בתנאי שהניסיון לא יהיה שונה וקשה מהניסיונות שיעמדו בפני העובד בהמשך עבודתו. כמו, למשל, עוזרת שעומדים להפקיד את הבית בידה, ודאי הוא שבכל משך עבודתה תעמוד בניסיון תמידי, ואם כן, הנחת סכום הכסף בפניה איננה הכשלה מיוחדת. שהרי אם תרצה לגנוב, תוכל לעשות זאת בקלות בהמשך עבודתה, רק שאז בעלת הבית לא תדע על כך, כי לא בכל יום אדם בודק אם כל חפציו נמצאים במקומם. ואילו על ידי הניסיון תוכל בעלת הבית לעמוד באופן ברור ומיידי על אופייה של העוזרת. ואדרבה, יתכן שדווקא אם העוזרת תיכשל בניסיון, בסופו של דבר תגנוב פחות, ואין כאן איסור של "וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל".
וכן הדין גם לגבי כל פועל ועובד, שמותר למעבידו לנסותו בכל אותם הניסיונות שממילא יצטרך לעמוד בהם בהמשך עבודתו.
אולם להעמיד את העוזרת או את העובד בניסיונות קשים יותר מאלו שיצטרכו לעבור במשך עבודתם השוטפת, בזה ישנה מחלוקת, שיש אוסרים משום האיסור לפני עיוור לא תיתן מכשול, ויש מתירים הואיל ויש בזה תועלת של מניעת גניבות.
