גם אדם שעובד במשרד או בבית חרושת צריך להיזהר מאיסור גניבה במקום עבודתו, כי ישנם איסורים שאנשים רבים אינם מודעים להם. למשל, אסור לפקיד להשתמש בטלפון ללא רשות מפורשת של בעל הבית. וכן מקום שמאפשר לעובדיו להתקשר רק לשיחות זולות (למשל באותה רשת טלפונים), אסור לאף עובד לעבור על כך ולהתקשר בשיחות יקרות, ואפילו אם אותו עובד אינו מנצל את זכותו להתקשר בשיחות זולות, ורק לעיתים רחוקות הוא נצרך לשיחות יקרות, אינו יכול להתקשר לשיחות יקרות ללא רשות מפורשת מבעל הבית (עשה לך רב ה, קב).
וגם כאשר המשרד מסכים לשיחות זולות, ודאי הוא שאינו מסכים שהעובד ירבה בשיחות, ולכן בכל מקרה שנדמה לעובד שאולי הוא חורג מן הרשות שנתנה, עליו לבקש רשות מיוחדת לאותה החריגה. וכן הדין לגבי שימוש בדפים ובמעטפות של המשרד, שאסור לעובד להשתמש בהם לצרכיו הפרטיים ללא רשות מפורשת.
וחשוב לשים לב לנקודה נוספת. לעיתים אין למנהל העבודה הסמכות לתת רשות להתקשר בטלפון או להשתמש ברכוש המשרד לצרכים פרטיים, מפני שהוא לא בעל הבית, אולם הואיל והוא האיש הבכיר, העובדים מבקשים ממנו רשות להתקשר ומתקשרים, ויתכן שלמעשה שניהם נעשים שותפים לגניבה. ולכן כשהעובד מבקש רשות ממנהל העבודה, עליו לוודא היטב, שאכן יש לו זכות לתת רשות.
וכבר אמר רב יהודה (ב”ב קסה, א), שרוב העולם נכשלים בגזל. ופירש רש”י, שאין הכוונה שרוב האנשים מתכוונים ממש לגנוב, אלא מפני שהממון חביב על האדם, ולעומתו ממון חבירו אינו חשוב אצלו כל כך, לכן אנשים רבים מורים לעצמם היתר, ואינם נזהרים מספיק בממון זולתם, ונכשלים בלא משים בגזל.
