חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

פניני הלכה

ז – דיני אכילת חולים מסוכנים וילדים

חולים מסוכנים וכן ילדים צריכים לברך לפני שיישתו ויאכלו ביום הכיפורים. ואם ישתו ויאכלו כשיעור שמחייב ברכה אחרונה, יברכו ברכה אחרונה. חולה מסוכן ששותה לשיעורים, כיוון שבכל פעם הוא שותה פחות ממלא לוגמיו, אינו מברך ברכה אחרונה, כי שיעור שתייה שמחייב ברכה אחרונה הוא רביעית (75 מיל'. פנה"ל ברכות י, י).

לגבי אכילה, גם אם אכל פחות פחות מכשיעור – חייב בברכה אחרונה, כי פחות מכשיעור שחייבים עליו כרת ביום הכיפורים הוא כ-30 סמ"ק, ושיעור זה יותר משיעור 'זית' שחייבים לברך עליו ברכה אחרונה (פנה"ל ברכות י, ה).

כבר למדנו (בהלכה ה ובהערה 6), שכאשר אפשר, עדיף שהחולה המסוכן יאכל וישתה פחות פחות מכשיעור, אבל כאשר יש בכך קושי מסוים, יאכל וישתה כרגיל. למשל, יולדת שצריכה לישון, עדיף שתשתה ותאכל כרגיל, כדי שתוכל להתאושש כראוי. וכן חולי סכרת שמתפללים בציבור – עדיף שיאכלו כרגיל ויתפללו במניין בלא חשש סכנה. וכן לגבי ילדים שאוכלים ביום הכיפורים, יאכלו וישתו כרגיל.

האוכל לחם צריך ליטול ידיו תחילה, ולא ייטול את כל כף ידו, מפני שמעיקר הדין אפשר להסתפק בנטילה עד סוף קשרי אצבעותיו. וייטול כל יד פעמיים ברציפות (פנה"ל ברכות ב, ג; ב, יא). המתכוון לאכול פחות מנפח כ'ביצה' – לא יברך על נטילתו, ואם הוא מתכוון לאכול יותר – יברך "על נטילת ידיים" (פנה"ל ברכות ב, ו).

הרגיל ליטול תמיד מים אחרונים לפני ברכת המזון, רשאי ליטול גם ביום הכיפורים. אבל מי שאינו רגיל ליטול תמיד, לא ייטול ביום הכיפורים (להלן ט, 5).

האוכל לחם כשיעור 'זית', צריך לומר בברכת המזון 'יעלה ויבוא' ולהזכיר את יום הכיפורים. ואם שכח ולא הזכיר – אינו חוזר. אם יום הכיפורים חל בשבת, יאמר גם 'רצה והחליצנו', ואם שכח ולא הזכיר – אינו חוזר.[9]

המברך ברכה מעין שלוש צריך להזכיר את יום הכיפורים, ומובן מאליו שאם שכח אינו חוזר, שאפילו בשבת רגילה, מי ששכח להזכיר שבת בברכת 'מעין שלוש' אינו חוזר.

יש אומרים שחולה מסוכן שאוכל ביום הכיפורים צריך לבצוע על לחם משנה, ואם הוא יום כיפורים שחל בשבת צריך גם לקדש לפני הארוחה. אבל לדעת רוב הפוסקים אין צריך לקדש ולבצוע על לחם משנה ביום הכיפורים, וכן הלכה.[10]


[9]. לדעת רוב הפוסקים, חולה מסוכן וילד שאוכל ביום הכיפורים צריך לומר 'יעלה ויבוא', שהואיל והוא אוכל בהיתר, ויום הכיפורים הוא מקרא קודש, צריך להזכירו בברהמ"ז (מהר"ם, רא"ש, הגה"מ, טור, שו"ע תריח, י). ואמנם לדעת שבלי הלקט בשם הרב אביגדור כ"ץ והט"ז י, אין לומר 'יעלה ויבוא', כי רק כאשר יש מצווה לאכול תקנו לומר 'יעלה ויבוא'. ולמעשה, יש לומר 'יעלה ויבוא' שכך דעת רוה"פ ואין בזה הפסק ואין בזה אמירת דבר שאינו נכון. אולם אם שכח לא יחזור, שכן לדעת הסוברים שאין להזכיר 'יעלה ויבוא' ביוה"כ זו תהיה ברכה לבטלה. כך משמע ממ"א י, וכ"כ ח"א, פמ"ג, מ"ב כט.

[10]. כאשר יום הכיפורים חל בשבת, יש אומרים שחולה שיש בו סכנה צריך לקדש לפני שיאכל (התעוררות תשובה ג, תז, ולכך נטה רע"א תריח, ב, לפי הסוברים שקידוש במקום סעודה הוא דין דאורייתא). אבל לדעת רוה"פ אינו מקדש בשבת, הואיל ואין מצווה לאכול ביום זה (שועה"ר תריח, יח; ח"א קמה, לב; אור שמח עבודת יוה"כ ד, א; שו"ת הר צבי א, קנה; אג"מ חו"מ א, לט; ישכיל עבדי ח, כ; משנת יעב"ץ או"ח, נט; שש"כ לט, לג; חזו"ע עמ' שז).

לדעת כנסת הגדולה (הגה"ט), צריך לבצוע על לחם משנה. וקשה, שהרי לפני יום הכיפורים לא ירד לחם משנה, שהרי אסור לאכול בו. ויש לומר שלחולים וקטנים היה יורד. אבל דעת רוה"פ שאין צריך לבצוע על לחם משנה, וכ"כ מ"א תריח, י; שועה"ר יח.

כתב בשו"ת רע"א כד, שמותר להעלות לתורה חולה מסוכן שנאלץ לאכול ביום הכיפורים, הואיל והקריאה אינה מחמת הצום אלא מחמת קדושת היום, אבל לגבי העלייה במנחה הסתפק, כי אולי קריאה זו נתקנה בגלל הצום. ואם אכל ושתה לשיעורים, יכול לעלות. (ועי' בפנה"ל זמנים ז, יא, 15, שבשאר הצומות אין להעלות לתורה מי שאכל יותר משיעור, אבל אם קראו לו יעלה, ויסמוך על החת"ס או"ח קנז, שהתיר משום שבתענית חובה, הקריאה משום היום ולא מפני הצום, וכן הדין למי שקראו לו לעלות במנחה של יוה"כ). (ש"ץ ותיק שנאלץ לאכול ולשתות לשיעורים, רשאי להמשיך להיות ש"ץ, חזון עובדיה עמ' שנא).

תפריט

פניני הלכה סט 19 ספרים
לרכישת הספרים לחצו כאן
דילוג לתוכן