חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

פניני הלכה

ב – חולה שאין בו סכנה

גם חולה שמסובל בייסורים, כל זמן שאין נשקפת סכנה לחייו, אסור לו לאכול או לשתות אפילו כלשהו. וזאת משום שצום יום הכיפורים חיובו מהתורה, ועל כן רק פיקוח נפש דוחה אותו. וזה ההבדל שבין יום הכיפורים לשאר הצומות, שבצום יום הכיפורים גם החולים חייבים, הואיל ואיסורו מהתורה, ומצום תשעה באב חולים פטורים, ומהצומות הקלים אף מעוברות ומיניקות פטורות (פנה"ל זמנים י, ב-ד).

לפיכך, חולים בשפעת, אנגינה וכל כיוצא בהם, כיוון שאין נשקפת סכנה לחייהם, חייבים לצום ביום הכיפורים. ועדיף לחולה שישכב כל היום במיטתו ולא ילך לבית הכנסת, ובלבד שלא ישתה אפילו כלשהו. שעיקר מצוות היום בתענית, שעל ידה מטהר ה' את ישראל מחטאיהם. וישתדל כשהוא על מיטתו להתפלל כפי יכולתו, ואם קשה לו לקרוא במחזור, ישתדל להתפלל בליבו ובשפתיו תפילות אישיות, ובלבד שלא יאכל ולא ישתה דבר. וכן איש שאשתו מעוברת או מיניקה, ומצבה אינו מאפשר לה לטפל בילדיהם וגם לצום, יישאר בבית ויטפל בילדיהם, כדי שאשתו תוכל לקיים את מצוות התורה לצום, שהצום חשוב מהתפילה במניין ובבית הכנסת.

מותר לחולה שמצטער מחמת מחלתו – לבלוע גלולות לרפואתו. ובתנאי שאין בגלולות טעם טוב, ויקפיד לבלוע אותן בלא מים. ומי שאינו יכול לבלוע אותן בלא מים, ילעס את התרופה המרה ויבלענה, או יערב במעט מים טיפת סבון שתפגום מאוד את טעמם, ובעזרת מים אלו יבלע את הגלולה.

וכן מותר למי שהצום גורם לו צער רב, לבלוע גלולות כדי להקל מצערו. לפיכך, מותר למי שסובל מכאבי ראש עזים בגלל חסרון הקפה, ליטול גלולות שיש בהן קפאין או גלולות להפגת כאבי ראש. וכן מותר לסובלים ממיגרנה להקדים וליטול גלולות כדי למנוע התפרצות של כאבים.[3]


[3]. גזרו חכמים שלא ליטול תרופות בשבת שמא יגיע מתוך כך לשׁחיקת סממנים, ונחלקו הפוסקים לגבי תרופות שמייצרים כיום בבתי חרושת שאדם פרטי אינו רגיל לעשותן. למעשה, במצב של צער מותר ליטול גלולות, וכאשר מדובר במיחוש מטריד שאין בו ממש צער, אסור (פניני הלכה שבת כח, ד-ה, 3). וכן מותר ליטול בשבת גלולות שרגילים לבלוע בכל יום, כמו גלולות לשינה ותרופות שצריכים ליטול ברציפות מספר ימים (שם כח, ו).

וכן הדין לגבי יום הכיפורים. ואף שלמדנו שמדברי חכמים אסור לאכול ביום הכיפורים גם דבר שאינו טעים, כאן שאין כוונתו לאכול אלא ליטול תרופה כדי להקל מצערו, אין איסור (אג"מ או"ח ג, צא; מנחת שלמה ב, נח, כה; שש"כ לט, ח). מי שסובל מאוד מחסרון הקפה, ואין לו גלולות שיש בהן קפאין, רשאי לבלוע קפה, שהואיל וטעמו מר כלענה, דינו כתרופה.

ואם המצטער נצרך לתרופה שטעמה מתוק, יערב בה דבר מר כדי לפגום את טעמה, וכך יבלע אותה. ועדיף לערב בה את הדבר המר לפני יום הכיפורים. כאשר רק הציפוי של התרופה מתוק, אם מבחינה רפואית מותר לרסק את הכדור, ירסק אותה ואז הטעם המר של התרופה יפגום לגמרי את טעמה, וכך יהיה מותר לבולעה. ואין בזה איסור טחינה, שאין טחינה אחר טחינה (פנה"ל שבת יב, א).

הסובל ממיגרנה (כאבי ראש חריפים), שהצום עלול לגרום לו להתפרצות חריפה, כיוון שאין בכך סכנת נפשות, חובה עליו לצום ביום הכיפורים. ויש לדעת שברוב המקרים, יש תרופות שמונעות את הופעת המיגרנה בעקבות הצום. ויש מקרים נדירים, שבהם המיגרנה עלולה לגרום לאירוע מוחי, ואזי מדובר בחשש סכנת נפשות, וממילא חולה כזה פטור מצום יום הכיפורים. וזה כאשר מתקיימים שלושה תנאים: א) אובחן בעבר שהצום גורם אצלו למיגרנה. ב) המיגרנה מופיעה אחר אאורה (סימנים מוקדמים להופעת המיגרנה), והאאורה נמשכת יותר משעה. ג) אין תרופה (כדוגמת נרות או ספריי) שיכולה למנוע את הופעת המיגרנה. וכיוון שאין לחולה צורך לאכול הרבה בבת אחת כדי למנוע את ההתפרצות, נכון שישתה לשיעורים (נכתב בעזרת ד"ר רפי קיים וד"ר רחל הרינג).

תפריט

פניני הלכה סט 19 ספרים
לרכישת הספרים לחצו כאן
דילוג לתוכן