יסוד תקנות האבלות על החורבן, שדווקא בעת שאדם שמח ביותר, עליו לזכור שהשמחה עדיין אינה שלימה, הואיל ובית המקדש חרב. לכן תקנו חכמים, שבשעה שאדם בונה את ביתו, ומגיע לשלב האחרון של הסיוד שבו הוא שמח במיוחד, עליו לזכור שהבית הכללי, בית המקדש, עדיין חרב, וכזכר לאבלות על החורבן עליו להשאיר מקום של אמה על אמה לא מסויד. שכל זמן שבית המקדש עוד לא בנוי, גם הבית הפרטי של האדם לא יכול להיות מושלם. אמה היא כחצי מטר (45.6 ס”מ), ואם כן למעשה, יש להשאיר מקום של כחצי מטר על כחצי מטר לא מסויד. גם מי שמדביק טפטים על קירותיו, צריך להשאיר מקום של אמה על אמה ללא סיד וללא טפט.
אמה זו צריכה להיות במקום בולט, ולכן קבעו חכמים שיניח אותה מול הפתח. ואמנם היו שהבינו שהכוונה היא מעל לפתח, כדי שיושבי הבית יראו אותה תמיד, אולם לדעת רוב הפוסקים יש להשאיר את האמה מול הפתח, כדי שכל מי שייכנס לבית יוכל לראותה. ורק במקום שאין אפשרות להניח את האמה מול הפתח, כגון בבית שאין בו קיר מול הפתח – אפשר להניח אותה מעל לפתח או בקיר אחר שנראה היטב מהפתח (שו”ע או”ח תקס, א; מ”ב ג; ערוה”ש ה; מור וקציעה).
