אדם שקונה בית שלא הותירו בו אמה לא מסוידת. אם זה שבנה את הבית הוא יהודי, כיוון שהיתה מוטלת עליו מצווה לשייר אמה על אמה ללא סיד ולא שייר, נמצא שאותה אמה מסוידת באיסור, ולכן הקונה צריך לשייף את הסיד ממנה. אבל אם בעל הבית הראשון היה גוי, כיוון שלא היתה עליו מצווה להשאיר מקום לא מסויד, גם זה שקנה ממנו את הדירה פטור מהסרת הסיד (שו"ע או"ח תקס, א; מ"ב ד).
ואין זה משנה מי הבנאים, אם בעל הבית הוא יהודי, גם אם הפועלים נוכרים, הואיל והם בונים בשבילו, עליו לדאוג שישיירו מקום של אמה על אמה ללא סיד. ואם טעו וסיידו את הכל, צריך בעל הבית לשייף שיעור של אמה על אמה מול הפתח.
יש אומרים שהחובה להשאיר אמה ללא סיד היא על מי שבונה את ביתו, אבל קבלן שבונה בתים כדי למוכרם, אפילו אם הוא מתכוון למוכרם ליהודים, אין עליו מצווה להשאיר אמה על אמה ללא סיד, הואיל ובתים אלו לא נועדו לשימושו האישי. וממילא גם הקונים פטורים מלשייף את מקומה של אותה אמה. ורק מכאן ואילך, אם ירצה הדייר לצבוע את ביתו, חובה עליו להשאיר את האמה שמול הפתח ללא צבע (אג"מ או"ח ג, פו). אמנם אם הדירה נקנתה מהקבלן עוד לפני סיומה, גם לשיטה זו צריך להשאיר בה אמה לא מסוידת, ואם הפועלים סיידו אותה, על הקונה לשייפה.
ויש אומרים, שבכל אופן אם הקבלן הוא יהודי ישנה חובה לשייר אמה על אמה ללא סיד, ואם סייד אותה על הקונה לשייפה. וכן נראה שנכון לנהוג למעשה. וגם אם הדייר הראשון לא עשה כן, כל מי שיקנה לאחר מכן את הדירה, יצטרך לשייף את אותה האמה, שהואיל ובעל הבית הראשון היה יהודי, הדירה התחייבה בשיור אמה זכר לחורבן (כך משמע ממג"א ד ועוד פוסקים רבים, וכך כתב במפורש במור וקציעה תקס).
